תשובה לשאלה "אבל כבר יש שוויון אז למה צריך עוד פמיניזם?" שבוע אחד – שלושה סיפורים שונים

3 ספט

1. אני כועסת. אני כל כך כועסת. באמצע בישולים. ברקע התכנית סדר דין בערוץ 1. מראיינים שני ערוכי דין ואת רכזת הסיוע ממרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב, ענבר כהן. הדיון הוא על הטרדות ותקיפות מיניות בתוך הצבא. שני הגברים לא מפסיקים לדבר, במיוחד אחד מהם על כך שהחוק למניעת הטרדה מינית מנוצל לרעה ושכיום אפילו מבט נחשב הטרדה מינית. עורך הדין השני אומר שלא רק שצריך לטפל במטרידים צריך לטפל גם במטרידות שהולכות עם החזה בחוץ. ענבר מתחילה לדבר, וכמובן שהם מתפרצים לדבריה. היא שומרת על קור רוח. אני לא! הם טוענים שאנחנו כמובן מפריזות בכמות הפניות ובהגדרה של מה נחשב הטרדה מינית. היא מנסה להסביר שמאז שהמודעות עלתה, יש יותר ויותר דיווחים ושהצבא עושה עבודה נהדרת עם מרכזי הסיוע כדי למגר את התופעה מקרבה. הם כמובן מעלים את נושא תלונות השווא.  אז הטרדה מינית מתרחשת בכל מקום, לכל אחת ועל ידי כל אחד. כל עוד תפיסת עולנו, ובעיקר עולמם, היא פטריארכלית, הטרדות מיניות ימשכו. כי חברה שמבוססת על כוח ועל היררכיה תטריד את חבריה. וגוף כמו הצבא, במבוסס על היררכיה פטריארכלית, ומושתתת על הטרדת נשים, הסללה וריבוד מגדריים, הטרדות מיניות ימשכו.

2. מתעתדת ללוות אישה צעירה בת בתחילת גילאי העשרים להפלה. היא עובדת בעבודה מועדפת כחיילת משוחררת. אין לה כסף וההפלה עולה לה 2400 שקלים. יש לה 1000. יחד אנחנו מנסות למצוא כיצד היא תצליח לגייס עוד כספים, כי גם לאמה אין כסף. האישה עצמה לא יכולה לקחת הלוואה וגם אין לה כרטיס אשראי. לאמא שלה יש כרטיס אשראי (כדי שתוכל לשלם בתשלומים), אבל אמה לא יודעת מזה שהיא בהריון. דיברנו על כך שכדאי שהיא תספר לה, גם בשביל העזרה הכלכלית, אך בעיקר בשביל העזרה הנפשית. היא תוכל לגייס עוד 500 שקלים אולי. את השאר, אמרתי לה, נמצא מתרומה מהקרן חירום של "אישה לאישה". הבחור כבר לא במתונה. בהתחלה אמר לה שיעזור לה בכל ואז הפסיק לענות לה לטלפונים. נעלם. לא לוקח אחריות על מה שהוא עשה לה. וכן, הוא עשה לה. וזה מעלה את הנקודה של אחריות. ונגישות לידע על מערכת הרבייה. ונגישות כלכלית ושכלית לאמצעי מניעה. ויכולת בכלל להגיד משהו ביסטואציה של יחסי כוח מגדריים. ועוד יותר על היכולת להגיד משהו בסיטואציה מינית. להגיד כן, להגיד לא, להגיד קונדום, להגיד אני לא לוקחת גלולות, להגיד תעצור.

ואז את מגיעה לועדה להפסקת הריון ומה שהועדה הזאת עושה היא להפנות אצבע כלפייך והלגיד "את אשמה", "את הבאת את זה על עצמך". למה לא התשמשת באמצעי מניעה? אז נכון, היום יש אינטרנט, ולכאורה הכל פתוח, אבל מי מדבר איתנו על זה? וגם אם אני יודעת שאני צריכה לשים קונדום או לקחת אמצעי מניעה הורמונלי כלשהוא, זה אומר שאני יודעת איך לעשות את זה? לא מלמדים את זה. אבל מעבר לזה, הבעיה היא מבנית. המבנה הפטריארכלי לא תמיד מאפשר לאישה (או לכל קבוצה מוחלשת אחרת) להגיד מה היא חושבת. מה היא רוצה. לפעמים היא בעצמה לא יודעת מה היא רוצה להגיד. כשאנחנו נמצאות בסיטואציה כוחנית (ובעיני בכל סיטואציה יש יחסי כוח כלשהם, על אחת כמה וכמה בסיטואציה מינית) היכולת שלנו לברר עם עצמנו באמת מה אנחנו רוצות ואיך, מתערערת. האישה הזאת תצטרך להשתמש בכספים שהיא חסכה מעבודה מועדפת שמתגמלת אותה בשכר מינימום, כי "היא לא נזהרה" מספיק.  אני כועסת. אני כל כך כועסת.

3. יושבת אצל חברה בשבת בצהריים ופותחת טיים אאוט תל אביב. תחילה אני מתעצבנת כי פתחתי בעמוד עם אישה עירומה שכל הואגינה שלה מרוחה מעל דפי העיתון. אחר כך אני מתחילה לקרוא ונרגעת קצת. אפילו שמחה, מחייכת ואז קצת בוכה. הכתבה עסקה בנשים קורבנות זנות ונכתבה על ידי איש שטח של מרפאת לוינסקי ופעיל פמיניסטי. האמת, הופתעתי לראות שגבר כתב את זה. כתבה מדהימה. מציפה את כל הפשעים שנעשים לנשים במסגרת "העיסוק" בזנות, ומפרקת את כל המיתוסים הקשורים לזנות. והנה החלק העיקרי והחשוב מהכתבה:

"גם הסרסור וגם השומר בקשו בצנעה להיבדק. בכל זאת, הפריווילגיה שלהם לזיין את הבנות בלי קונדומים אינה מגיעה ללא שק של חששות. קונדומים נקרעים, קונדומים נשמטים במקרה או שלא במקרה, תלוי בלקוח, פעמים רבות הוא עשיר מספיק או אלים דיו כדי לכפות מין בלתי מוגן. זרע זולג לעיתים אל תוכה, פי הטבעת הוא מקום נוח להיפצע ולדמם קלות מבלי לחוש כאב, זיהומים רבים נוצרים כתוצאה משימוש בקרמים ושמנים שונים במקום חומר סיכה על בסיס מים, חלק ניכר מהזרע ניתז על פניהן ובמגע עם העין יכול לגרום למעבר של נגיף הHIV ומחלות זיהומיות אחרות. הזנות, גם במיטבה, היא מלכודת מוות. גיל הכניסה הממוצע הוא 13-14, מעל שמונים אחוזים ייכנסו אליה תוך כפייה או סרסרות מחושה מצד גורם בוגר וחזק מהן, מעל 90 אחוז עברו פגיעה מינית בילדות. מחציתן ימותו לפני גיל 50 – שיעור תמותה גבוה עשרות מונים משאר האוכלוסייה. מחלות מין, מנת יתר, התאבדות, רצח על ידי לקוח, אלו הן עיקר נסיבות המוות".    

הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ. שאני כועסת. כל כך כועסת. איך ייתכן שאחד הפשעים הכי נתעבים כלפי נשים עדיין מתקיים? הרי הפושעים שצורכים את גופן של קורבנות הזנות הם החברים שלנו, האבות שלנו, האחים והדודים שלנו. ואנחנו לא מצליחות להפסיק את זה. אנחנו נאבקות ונאבקות ולא מצליחות. והכי מדהים הוא, שהם ישנים טוב בלילה. הם מצליחים להירדם. אני יודעת שאין מקום להשוואה, אבלאני לפעמים לא מצליחה להירדם בגלל הכיבוש. אני יודעת שאני חלק מקבוצת הכוח שמדכאת, מנשלת, הורגת את הקבוצה נטולת הכוח, וזה עושה לי נדודי שינה. איך גברים מציליחם לישון בלילה בשלווה, כשהם יודעים שהם חלק מהקבוצה עם הכוח ושהקבוצה שלהם עושה פשעים כאלה נגד קבוצה משוללת כוח? אני רוצה להאמין שאם הייתי גבר, הייתי צורחת על קבוצת הכוח שלי על המעשים שלה. על הפשעים הנתעבים שקבוצת הכוח הזאת עושה נגד נשים. הייתי פותחת במאבק עיקש נגד חבריי לקבוצת הכוח.

אני כועסת. כל כך כועסת. לא מבינה איך הם מצליחים לישון בלילה.

לכתבה בעיתון טיים אאוט: http://82.80.254.140/ActiveMagazine/getBook.asp?Path=TOM/2011/08/31&BookCollection=TOM_TA&ReaderStyle=Time_Heb&Language=Hebrew&Hebrew=1&browserWindowWidth=1356&browserWindowHeight=718&IsNetscape=1

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “תשובה לשאלה "אבל כבר יש שוויון אז למה צריך עוד פמיניזם?" שבוע אחד – שלושה סיפורים שונים”

  1. Hadar ספטמבר 3, 2011 בשעה 6:49 pm #

    Sister…. I love you

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: