סיפור ראשון מכסא הגניקולוג: סיפורה של אפרת

30 ינו

הייתה לי איזו בעיה וכאבים ולא היה מספיק זמן כדי ללכת לגניקולוגית הרגילה, אז הלכתי למרכז חירום לרפואת נשים ברח' יהודה המכבי בתל אביב. הרופא שאל שאלות על ההיסטוריה, סיפרתי שלאמא היה סרטן השד. הוא שאל אם היא או אני עשינו את הבדיקה לזיהוי הגן של סרטן השד. הייתי כואבת והיסטרית, וכאמור יש לי גניקולוגית קבועה שהיא זו שטיפלה גם באימי. עניתי לו שלא זוכרת והיה ממש ברור שהוא איבד סבלנות ואמר שממליצים לנשים כמוני "לסיים עם הפוריות ולבצע כריתת שד". אח"כ הוא בדק מה שבדק והדבר הטוב היחיד שעשה זה לשלוח אותי לרופא אחר שכן עזר.

אני לא חושבת שצריך להסביר לך יותר מידי מה הבעיה במשפט הזה, בהקשר הזה, כשאני לחוצה ורק רוצה לדעת מה לא בסדר ומה לעשות, אבל גם כטיפול מונע בסרטן שד, כריתת שדיים היא התייחסות לגוף האישה כאל גוף גבר עם תוספת של איברים מודולריים שאין בהם באמת צורך לכן אפשר להוריד אם צריך.

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “סיפור ראשון מכסא הגניקולוג: סיפורה של אפרת”

Trackbacks/Pingbacks

  1. זכות השתיקה? « האחות הגדולה - ינואר 31, 2012

    […] סיפור ראשון מכסא הגניקולוג: סיפורה של אפרת (בבלוג של שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS) […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: