סיפור שני מכסא הגניקולוג: "ככה את דוחפת? את צריכה לדחוף כאילו את בלידה"

31 ינו
בשבוע 38 להריון תקפה אותי פטריית קנדידה מציקה ומכיון שלא היה תור אצל רופאת הנשים המקסימה שלי ניגשתי יחד עם בנזוגי לרופא שהיה תורן במרכז לבריאות האשה במכבי באר שבע.
הרופא שמע את תיאור המצב, ערך בדיקה שגרתית ומהירה, אישר שמדובר בפטריה ורשם לי את הטיפול המתאים לכך. לקראת סוף השיחה שאלתי שאלה (באמת שלא זוכרת מה) הוא ענה בבדיחה שגם אותה אני לא זוכרת במדויק אבל משהו בסגנון של : "זה בסדר, את אשה את לא אמורה לחשוב". בזמן שהוא מגחך לעצמו, בנזוגי נע בחוסר נעימות לידי אני רק הישרתי מבט ואמרתי לו שלא רק שהבדיחה לא מצחיקה היא גם ממש לא מקובלת עלי. הוא נתן בי מבט של- איזו כבדה את, תרגעי, והפנה מבט שואל לבנזוגי. בזאת יצאתי מהחדר בלי לומר לו תודה ולהתראות.
שבועיים לאחר מכן הגענו שוב למרכז לבריאות האשה, הפעם על מנת להיות במעקב הריון מכיון שעברתי את השבוע ה-40. כשראיתי שאותו הרופא הוא שוב הרופא התורן כמעט הסתובבתי לאחור ויצאתי משם. פחדתי שהוא יזכור אותי ו'יתנקם' בי או משהו כזה. נכנסנו אליו בכל זאת. מכיון שהערכת משקל העובר היתה גדולה המליצה לי כמה ימים קודם לכן רופאת הנשים לנסות 'לזרז' את הלידה באמצעים טבעיים- הליכות, עיסוי פטמות ובין היתר גם הליך רפואי לא נעים כלל שנקרא 'סטריפינג'. סטריפינג הוא למעשה הפרדה מלאכותית של רקמות בין שק מי השפיר לצוואר הרחם (אולי אני לא מדייקת אז תסלחו לי) על מנת 'להפעיל' את האיזור ללידה. היא עצמה ערכה לי סטריפינג כזה יומיים לפני כן שלא היה נעים כלל אבל גם לא נורא.
נחזור לחדר הרופא הבדחן: הוא מסתכל על הערכת המשקל ומסכים עם הרופאה שלי שכדאי לזרז את הלידה. הוא גם יעשה לי סטריפינג. אני עולה על הכיסא, פורשת רגלי מולו ומה שקרה מפה נמצא לדעתי על הגבול העמום, המבלבל והמושתק שבין בדיקה גיניקולוגית לתקיפה מינית. הוא דוחף את אצבעותיו בעוצמה רבה אולי באמת הנדרשת כדי לעשות את העבודה, זה מילא. הכאב האיום שמפלח את גופי הוא כאין וכאפס לכך שבמקביל הוא אומר לי 'תדחפי- כמו בלידה' אני מנסה לדחוף- מנסה לדמיין מה זה לדחוף בלידה וזה מה שאני עושה. הוא גוער בי- 'ככה את דוחפת, את צריכה לדחוף כאילו את בלידה' אני אומרת לו אבל אני לא ילדתי אני לא יודעת.. מנסה להמשיך ולדחוף כך במשך דקה שתיים שנמשכות ונמשכות, והוא בפרצוף מריר, מאוכזב אומר- 'מה יהיה בלידה? איך תלדי אם את לא יודעת לדחוף?'…
אני לא יודעת אם אני צריכה להסביר עד כמה הדבר האחרון שאשה רגע לפני לידה ראשונה צריכה לשמוע זה שהיא לא תצליח ללדת… יצאתי רועדת מהחדר, מנסה להבין מה עבר עלי, הכאבים איומים, התחושה המשפילה, יותר מכל השילוב של המילים שאמר, הטון בו נאמרו יחד עם האצבעות שלו שדוחפות ומסתובבות בתוכי.
מה שכן יום לאחר מכן כבר הייתי בחדר לידה וחוויתי לידה מדהימה ומעצימה עם מיילדות נהדרות…
מודעות פרסומת

2 תגובות to “סיפור שני מכסא הגניקולוג: "ככה את דוחפת? את צריכה לדחוף כאילו את בלידה"”

  1. ponetium ינואר 31, 2012 בשעה 7:46 pm #

    מזעזע לחלוטין.
    יש לי כמה דברים איומים ונוראים על מה שיש לעשות לבני אדם שמתנהגים כך, אך אחסוך את המילים האלו. הן לא ראויות לדפוס.

Trackbacks/Pingbacks

  1. מוטרדות « האחות הגדולה - פברואר 2, 2012

    […] […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: