ארכיון | פברואר, 2012

"בעקרון הגניקולוג הציע לי להדביק מישהו!"

29 פבר

לפני כחצי שנה גיליתי שיש לי יבלות באזור האישי.

פחות או יותר באותו הזמן סיימתי סדרה של שלושה חיסונים נגד פפילומה, אז לא חשבתי שיש לי סיבה אמיתית לחשוש בכיוון הזה, אבל הגניקולוג הקבוע הסביר שבכל זאת יש סיבה לדאגה, אז דאגתי. התברר שכדי לברר במה מדובר אני צריכה להגיע למרפאת צוואר הרחם, אליה היה ניתן לקבוע תור רק לעוד שלושה וחצי חודשים. מכיוון שהגניקולוג שלי התריע שזה אולי מדבק, ממש לא רציתי לחכות כל-כך הרבה זמן.

לכן, הגעתי למוקד לרפואת נשים דחופה של קופ"ח מכבי, שם נפרדתי מ-76 ש"ח, וקיבלתי את האבחנה שאין לי כלום. הבדיקה לא נראתה לי מקצועית: בשביל לבדוק אם היבלות מדבקות או לא, צריך מיקרוסקופ מיוחד והגניקולוג התורן לא מחזיק מיקרוסקופ כזה. הוא גם לא נגע ביבלות, שצריך לגעת בהן כדי לדעת מה האופי שלהן (אם הן קשות או רכות). יחד עם זאת (שלא נגע ביבלות עצמן), עשה בדיקה גניקולוגית חלקית,ללא כפפות!

אחר-כך שמתי לב שהגניקולוג הזה מחזיק מגבונים לחים באריזה אישית בכיסו, ומנגב את הידיים בהם. הוא גם הציע לי אחד כששאלתי אם יש מגבונים, ואז ראיתי שהוא פשוט משתמש בהם בעצמו. דיי מגעיל לחשוב שככה הוא שומר על הגיינה, וגם לא נראה לי יעיל…

מכיוון שלא סמכתי על בדיקה כזאת, התעקשתי ורבתי עם כל עובדי מוקד מכבי, ועם כל המזכירות הרפואיות והמנהלות שלהן, כדי לקבל תור קרוב יותר לצוואר הרחם. התברר שהסיבה שלא מקבלים תורים, היא שהמרפאה מאוד עמוסה, ומקבלת בעיקר נשים שחולות בסרטן.

לי לא היה סרטן, ככל הידוע לצוות האדמיניסטרטיבי וגם לפי בדיקת המוקד הלא אמינה, ולכן נחשבתי למקרה לא דחוף. זאת, אע"פ שפוטנציאלית היתה לי מחלה מדבקת, שעשויה להתפתח לסרטן צוואר הרחם.

בסוף השגתי תור לעוד חודש, והבדיקה העלתה שאמנם יש לי וירוס ממשפחת הפפילומה. אמנם עברתי חיסונים ובדיקות פאפ סדירות במשך השנים, אבל כפי הנראה את הוירוס נשאתי מלפני כן, והוא פשוט החליט לצוץ. זה וירוס שלא ניתן לאתר לפני שהוא צץ. הייתי מבוהלת כי אני יודעת שזה וירוס שעשוי לגרום לסרטן צוואר הרחם, בטח ראית את הפרסומות, והגניקולוג של צוואר הרחם ענה על שאלותיי אבל לא נידב שום מידע ולא הרחיב את ידיעותיי, כך שנותרתי באי-ודאות מפחידה. בנוסף, היבלות מדבקות במגע איתן ולכן הייתי צריכה להימנע ממין עד לתום הטיפול.

אבל הגניקולוג לא חשב שיש מה למהר, הוא קבע לי מעקב לחודש אחרי, והציע טיפול הדרגתי. הוא הכין אותי, שהראה תוצאות טובות לטיפול הראשון אחרי שבוע. מכיוון שלא היו תוצאות טובות, ביקשתי שיקבעו לי תור דחוף אחרי כשבועיים. בקשתי לא התקבלה ונעניתי באטימות, וכך ושוב רבתי עם כולם, ולבסוף הגעתי פיזית למרפאה כדי לדבר לליבן של המזכירות שיקבעו לי תור, ומצאתי את עצמי מגלה פרטים אינטימיים ומביכים לתור שלם של נשים הרות והגברים המלווים אותן, בלי שניתנה לי אפשרות מכובדת ומכבדת לשמור על פרטיותי.

כשהגעתי לבסוף לרופא, שגם מנהל את המרפאה ולפיו יישק דבר, כלומר הוא זה שכנראה מכתיב את אופן הטיפול המעליב הזה:

הוא נזף בי על כך שביקשתי עוד תור, ואמר שאין לו תורים ושזה ככה, זה מה שהוא יכול לתת. הוא אמר שמה זה מפריע לי לקיים יחסי מין, אז מה אם זה מדבק, גם ככה זה וירוס שיש אותו לחצי מהנשים, פשוט אצל הרוב זה לא צץ ולא הופך להיות פעיל. כאמור, אצלי זה כן הפך להיות פעיל, ידוע לי מהגניקולוג הקבוע שזה מידבק גם עם קונדום, וזה וירוס שגורם לסרטן. בעיקרון הגניקולוג הציע לי להדביק מישהו.

הטיפול שהוא דיבר עליו הדרגתי ומצריך טיפולים חוזרים, אולי ארבעה או חמישה, אבל אי אפשר לדעת. וכל השיחה הזאת, שכולה נזיפה מצד גבר מבוגר ממני ובעל סמכות, שהוא גם רופא וגם מנהל המרפאה, מתבצעת מהרגע שאני נכנסת לחדר, וממשיכה תוך כדי הבדיקה הגניקולוגית, בזמן שהוא נוגע בי!

לא יודעת איך היה לי האומץ, אולי יש שיגידו טיפשות, להמשיך ולעמוד על שלי, להגיד שאני לא מעוניינת להדביק בזה אף אחד, וזה גם לא אסתטי ובכלל אין לי בן-זוג ואיך בדיוק אמצא אחד עם יבלות כאלו? ובכלל, מה אני אשמה שלנשים יש סרטן, זה לא עושה את הבעיה שלי פחות דחופה, וזו כן בעיה שמצריכה טיפול אינטנסיבי לדעתי.

אני באמת מבינה שנשים שיש להן סרטן פעיל, צריכות טיפול יותר בדחיפות. אבל בגלל זה אני לא אקבל טיפול למחלה מדבקת? מה זה, קופת חולים מכבי או מרתף דלוח בבומביי? יש לי מכבי זהב, זה מוזר כל-כך לדרוש לקבל טיפול כשאני צריכה אותו? נראה לי הזוי שהמטופלת מתעקשת שלא להדביק במחלת מין, ואילו הרופא מעודד אותה לכך, פה בישראל ובכל מקום מערבי אחר.

לבסוף הרופא התרצה, וניאות לגלות לי שיש גם אפשרות לטיפול חד פעמי יעיל מאוד, שפשוט הוא בעצמו לא מחזיק את המכשור עבורו. בשלב זה הוא רשם לי הפנייה למרפאת צוואר רחם מרכזית יותר, שם עושים את הטיפול הזה.

תוך כחודש עברתי את הטיפול והבעיה נפתרה. אמנם אצטרך להמשיך להיות במעקב כל החיים, אבל נקודתית אין יותר יבלות.

"נאנסתי על ידי הרופאה עם מכשיר דמוי פין"

26 פבר

כשהייתי בצבא הלכתי לגניקולוגית בשל איחורי מחזור. רצו לבדוק אצלי את הרחם והשחלות ולכן הפנו אותי לאולטרה סאונד. בחדר האולטרה סאונד, נשאלתי האם אני בתולה או לא, כדי להחליט עבורי אם לבצע בי אולטרה סאונד ואגינלי או חיצוני. לא ידעתי שלשם כך נשאלתי זאת, בכל זאת אולטרה סאונד ראשון, ועניתי בתמימותי שאיני בתולה, ואז נאנסתי על ידי הרופאה עם מכשיר דמוי פין בהיותי תמימה ובת 20. כי זה שכבר שכבתי עם גבר אומר שאפשר לחדור אלי שוב בלי לשאול באיזו דרך אני מעדיפה.

המקרה הזה רודף אותי וירדוף לנצח, אין לי אמון בגניקולוגים כלל וגם לא בגניקולוגיות. אני מזועזעת שבבדיקה כה פשוטה נלקחה ממני הזכות להחליט מה יקרה בגופי וממש צר לי שלא נחשפתי לפמיניזם, לזכויותיי ולחופש הדעה והבחירה שלי כאישה לפני המקרה הזה. אין ספק שאם הייתי נחשפת למידע מחזק באור פמיניסטי קודם לכן, הייתי מסוגלת להגן על גופי ונפשי.

שני סיפורים קצרצרים

24 פבר

הסיפור היחיד שאני זוכר שגם קרה לי.
חצי שנה אחרי שנולדה התינוקת , הלכה אישתי לגניקולוג לביקורת. באתי גם אני והבאתי איתי את הילדה.
"טוב," אמר הגניקולוג "אם זה מה שיצא ,כדאי שתעשו עוד עשרה."

גניקולוג אחד אמר לפני כמה שנים את זה:
הוא: את נשואה?
אני: לא
הוא: עדיין לא. יש לך ילדים?
אני: לא
הוא: עדיין לא

הפעם הראשונה

22 פבר

אני בטוחה שתקבלי הרבה חוויות רעות כתגובה לבקשה שלך, אני דווקא רוצה לספר על רגע קטן שזכור לי כחיובי:
בגיל 20 ומשהו הלכתי אל הגניקולוגית שלי לעשות בדיקת אולטרסאונד, לא זוכרת לאיזו מטרה.
בשלב כלשהו היא שאלה אם קיימתי יחסים וכשאמרתי שעדיין לא, היא אמרה: "אוי, כשתעשי את זה זה יהיה כל כך נפלא!" בעיניים נוצצות וחיוך גדול. זה היה מקסים בעיניי.

אגב, כמה שנים אח"כ יצא לי להגיע אליה לבדיקה בליווי אמא שלי (!) שנכנסה איתי בגלל דלקת גרון שמנעה ממני לדבר.
באותה פגישה היא שוב שאלה את השאלה הנ"ל, ואמרתי שכן, אני מקיימת יחסים – וזה כשאמא שלי בחדר עדיין לא ידעה על זה עד אותו רגע. פאדיחה…

"מה את רוצה שהדוקטור יעשה את זה בשבילך?

17 פבר

בהיכנסי לחדר הבדיקה, הורה הרופא להסיר התחתונים ולעלות על כסא הבדיקות. כסא הבדיקות היה מכוסה בנייר משומש מהבדיקה הקודמת. הסרתי את הבגד התחתון וחיכיתי. הרופא שם לב לכך לאחר כדקה-שתיים ושאל למה אני לא יושבת. ציינתי שהכיסא לא מוכן בשביל פציינט חדש. ותשובתו היתה: "אז תמשכי את הנייר" "מה?!? את רוצה שהדוקטור יעשה את זה בשבילך?"

מתשובתו ניכר שהוא אינו חושב שתפקידו של הרופא הבודק להחליף נייר בכיסא הטיפולים. אני סבורה אין זה תפקידו של הנבדק לעשות את ההכנות של הציוד לבדיקה. אם לרופא לא נאה לעשות את הפעולה הזאת, אין הוא צריך להטילה על הנבדקת. יש להעסיק אדם שיעשה את זה. הנבדקת מספיק במתח בשל הממצא שנמצא יומיים קודם. אין היא צריכה לקבל כזה יחס מהרופא, אשר עומד להחדיר אינסטרומנט בדיקות לאבריה המוצנעים.

זו הפעם הראשונה שיצאתי מבדיקה גניקולוגית בתחושה טובה

16 פבר

יש לי סיפור כל כך שונה. נתתי משטח צוואר הרחם אצל רופאה ושוחחנו והבעתי באוזניה לפני הבדיקה שאני חשה אי נוחות במעמד כזה והיא לגמרי הסתכלה עלי,על הפנים,על העיניים שלי ואמרה שהיא מבינה שזה באמת לא נעים. היא כל זמן הבדיקה התייחסה אלי! ואפילו שאלתי אותה כמה שאלות על סרטן השד ועל הנקה וזו הפעם הראשונה שיצאתי מבדיקה גניקולוגית עם תחושה שלא הייתי צריכה לצאת מהגוף שלי ולעמוד בצד מרוחקת כדי להתמודד אלא שנשארתי אדם תוך כדי.

15 פבר

כשהייתי בת 20 היה לי תור לרופא נשים במכבי, סתם אחד, שלא הכרתי. במקרה לילה לפני שכבתי עם מישהו שיצאתי איתו אז. למחרת בבדיקה הוא הסתכל, חייך חיוך מגעיל ואמר לי "מישהי נהנתה אתמול בלילה." זה היה נורא.

נו, את בטח לא יודעת מתי הווסת שלך….

13 פבר

לפני יותר מחמש שנים, מדי פעם אחרי יחסי מין, היו לי דימומים קלים, זה עורר את חשדי והלכתי לעשות משטח פאפ שיצא חשוד, ומשם הופניתי לרופא בכיר יותר לבדיקה שנקראת קולפוסקופיה. בעקרון מדובר בהתבוננות בנרתיק בעזרת מיקרוסקופ, כמובן שכל הפרוצדורה מתבצעת על כיסא הגניקולוג.

ביקשתי מאמא שלי ללוות אותי לבדיקה כי כל העסק נשמע מפחיד ולא באמת הבנתי מה הולך להיות, וכשנכנסנו לחדר של הרופא הבכיר ההוא (מנהל מרכז בריאות האשה בעיירה פרברית מנומנמת) שמתי לב שאמא שלי מעט חיוורת. הרופא שלח אותי לכיסא בלי הסברים מקדימים, בעוד אני ישובה שם והוא מפשפש בי עם המיקרוסקופ הזה, הוא שואל אותי לראשונה מה התלונה שלי!

הסברתי את עניין הדימומים והוא פטר אותי ב"נו, את בטח לא יודעת מתי הווסת שלך". עכשיו, יש הרבה דברים מעליבים שאפשר להגיד לי, אבל אני מתרגלת מודעות לפריון, אני יודעת בדיוק מתי הווסת שלי אמורה להגיע! הוא בכלל לא חיכה או הקשיב לתשובה שלי, לקח עוד משטח ופחות או יותר גירש אותי מהחדר בטענה שאני מבזבזת את זמנו ואין לו כוונות להשקיע בהסברים על מהות העניין לבחורה שסתם לא יודעת מתי הווסת שלה.

כשיצאנו משם אמא שלי שאלה אותי למה לא עניתי לו, הבינה את ההלם שלי וסיפרה לי, שכשהיתה בהריון (מטיפולים), הגיעה עם דימום לביה"ח ושם היא פגשה את הרופא הזה, שאמר לה בזמן שבדק אותה "קיבוצניקית מפונקת, תפסיקי לבכות, מקסימום תפילי ותכנסי לעוד הריון". היא אמרה שלעולם לא תשכח את הפרצוף שלו, שאז היתה לו רעמה ג'ינג'ית מפוארת ועכשיו נשארו ממנה רק אניצים מסכנים, אבל היא עדיין זוכרת אותו, 25 שנה אח"כ. בעידודה שלחתי מכתב תלונה על אותו רופא לקופה וזה היה המכתב הכי מספק שכתבתי בחיי, היא אמרה לי שהמכתב הוא גם קצת בשבילה, שהיא לא ידעה שאפשר בכלל להתלונן על רופא באותם ימים.

שבועיים אח"כ הגיעה תשובה שנדבקתי בוירוס הפפילומה, הנגעים ממנו גרמו לי לדימומים ההם, והתחלתי מעקב במרפאת ציטוגניקולוגיה. מזל ששם פגשתי רופאה נפלאה ורגישה ומאז פגשתי עוד כמה רופאים קשובים, מתחשבים ועדינים, אבל הרופא ההוא, בכל פעם שאני מגיעה למרכז בריאות האשה הזה (ואני מגיעה אליו לא מעט בהריונות המורכבים שלי), אני קצת חוששת להיתקל בו, קצת חוששת שבסערת הרגשות שרק קריאת שמו על השלט בחוץ גורמת לי, עוד אתפרץ ואצטער על כך.

"תירגעי, זה רק אני, תיפתחי"

10 פבר

שכנעת אותי עם הסיפורים, אז מצרפת גם את שלי.
בהריון, כידוע, הולכות הרבה פעמים לרופאים. הגעתי לרופא הקבוע שלי, שבאופן כללי ידוע כאדם ציני ובסה"כ זה מתאים לי, אבל לפעמים צריך גם לדעת לסתום. עליתי על הכסא והרופא רצה לבדוק פתיחה כי היו לי צירים. הייתי לחוצה וכאב לי, והוא פשוט התחיל ללחוש לי להירגע, משהו בסגנון 'תירגעי, זה רק אני, תיפתחי' (מלשון להיפתח, לא לפתוח).
מיותר לציין כמה שזה גרם לי להרגשה רעה, להרגשה של הטרדה מינית ממש. בעיקר כשהפנים שלו נמצאות במקום כל כך קרוב לאזור כל כך אינטימי שלי.

שלושה סיפורים שונים

9 פבר
  1. כבר קרוב לעשור שאני לא מורידה את השיער ה"מיותר" שלי – נו, זה שמגן על בלוטות הלימפה בבתי השיחה וזה שסתם נמצא על הרגליים. זה לא שאני שלמה עם הגוף שלי או משהו, הו, לא. לפעמים אני שונאת, לפעמים אני אוהבת, לרוב אני מוותרת על להרגיש יפה ומשתדלת להסתפק בכך שבעלי אומר לי שאני יפה. בכל מקרה, השיער שם. לפני כמה שנים הלכתי לגניקולוג כדי לקבל מרשם לגלולות למניעת הריון. לאחר שבדק אותי, בעודי שוכבת, פשוקת רגליים, על הכיסא המזעזע הזה, הוא אמר, כלאחר יד, "אני מבין שיש לך בעיה של שיעור יתר. אני ארשום לך את הגלולות X, זה יעזור לך עם זה" (הכוונה היא לגלולות שבין יתר השפעות הלוואי שלהן, מדללות את צמיחת השיער). האמירה הזאת מאוד העליבה אותי (עד אז לא חשבתי שאני "קופה" במיוחד, כפי שכינינו זאת בבית הספר. לא חשבתי שיש משהו פתולוגי בשיער שלי, מלבד העובדה שהוא פשוט שם) וגם מאוד כעסתי – הרי לא באתי אליו בבקשת עזרה אסתטית כלשהי, וכל דביל היה יכול להבין שאני פשוט לא מנסה להוריד את שיער הרגליים שלי – מדובר היה בשיערות ארוכות, שטופחו במשך שנים אחדות. אבל הוא לא שאל אפילו – ברור שלנשים אין שערות על הרגליים, ולכן כנראה שלאישה האומללה יש איזו בעיה. מבחינתי זו הייתה החוויה הכי שלילית שלי עם גניקולוג ואולי עם רופאים בכלל, והיא בהחלט הפחיתה את הרצון שלי לחזור לסיטואציה הזאת, שגם ככה היא לא בדיוק מהנה.

    2. לפני קצת פחות שנים הייתה לי פטריה בכוס, וזה הציק נורא. זה הכי הציק כשאוננתי, אבל לא ממש כשהזדיינתי. אני זוכרת את המבט של הגניקולוג (אחד אחר, כן? להוא בחיים לא הייתי באה שוב) כשאמרתי שאני מאוננת. הוא היה מופתע, נבוך, קצת מבודח. הוא התעקש שהבעיה היא בוודאי בשעת קיום יחסי מין. לא, אמרתי, זה בסדר. אבל אני מאוננת, וזה מציק. היום זה משעשע אותי לחשוב על זה, אבל אז ממש הרגשתי שהוא לא יודע איך לעכל את זה, ומסתכל עלי בעין שיפוטית משהו. הוא התעלם בחיוך מנושא הזה, רשם לי תרופה ושאל אותי כמה שאלות כלליות. בעיני, המבט שהיה לו בעינים היה "איזו בחורה משונה…"

    3. וסתם שטות משעשעת: אחרי צילום אולטרסאונד בעקבות כאבים, הבאתי לאותו גניקולוג את הצילומים שהגיש לי הטכנאי. כמו בסרטים מצוירים, הוא רפרף על התמונה והמשיך הלאה, ואז חזר אליה בתדהמה: היה שם עובר. אחרי רגע הוא התחיל לצחוק והסביר שהטכנאי שם תמונות של אישה אחרת יחד עם שלי.