בשורה התחתונה – אני שונאת אותם. שונאת ללכת אליהם. שונאת את הצורך ללכת אליהם. שונאת.

1 פבר

איזו יוזמה! אני אחלוק איתך בשמחה את סיפור הגניקולוג הכי מזעזע שיש לי (יש לי כמה).

בשורה התחתונה – אני שונאת אותם. שונאת ללכת אליהם. שונאת את הצורך ללכת אליהם. שונאת. ולא משנה אם מדובר בגניקולוג או בגניקולוגית. היו לי כל כך הרבה חוויות לא נעימות איתם, שאני כבר יודעת לא להבחין על רקע מגדרי – כולם נוראיים בעיני.

אז קרה שבמשך בערך חצי שנה התלוננתי על חוסר רגישות ועל תחושות לא נעימות בואגינה שלי – החיצונית והפנימית. (כלומר, הדגדגן והנרתיק, לא הואגינה הנפשית או משהו כזה). קיצר, במשך מספר לא קטן של ביקורים, אצל מספר רופאים שונים (עוד לא מצאתי רופא נורמלי, אז לא ראיתי לנכון להמשיך עם אף אחד), פשוט נתנו לי משחות שלא עזרו. רק אחרי שממש התעקשתי, שלחו אותי לסקופיה כלשהי (לא זוכרת את השם המדויק). כשהגעתי לרופא, הוא אמר לי שהוא אונקולוג, ושזה מה שאנחנו בודקים היום. כבר נבהלתי – הרופא ששלח אותי אליו לא אמר לי כלום על סרטן!

בכל מקרה, סיפרתי לו את המצב, הוא שלח אותי להתפשט, אני מתיישבת, הוא מפשפש, בוחן, שואל ואומר: טוב, זה פשוט מאוד. הואגינה שלך מתה. אחרי כמה שניות של שתיקה מצד שנינו (מבוהלת מצידי, אדישה מצידו), הוא ממשיך: מה שקרה זה שיש לך משהו שקורה למעט נשים באוכלוסיה, וזה שבגלל המינון ההורמונלי הנמוך של הגלולות, האסטרוגן לא מגרה מספיק את השחלות שבתורן לא מייצרות מספיק משהו שיחיה את הואגינה שלך.

יש לך בעצם ואגינה של בת 50.

יש לציין שכל הזמן שהוא מדבר אני בוכה. והוא מדבר, ואני בוכה. ואז, אחרי כמה דקות של הסברים, הוא קולט שאני בוכה, טופח לי על הברך (תוך כדי שאני פעורת רגליים, כמובן), ואומר: די, יהיה בסדר, זה הפיך. כלומר: פרט שולי, שזה הפיך. לא משהו שראוי לדווח עליו די בהתחלה.

ואז הוא מוסיף בגאווה: נעשה לך רנסנס לואגינה! תודה לאונרדו.

אבל רגע, זה לא השיא:

אז הוא ממשיך שם לבדוק, ולשאול שאלות, ואני מנסה להרגע מהשוק שאני נמצאת בו, ואז הוא אומר, ומביך אותי לכתוב את זה, אבל אני רוצה לכתוב את זה כדי שידעו שגם דברים כאלה קורים: האחות לא אמרה לך לגלח לפני שאת באה לכאן? רציתי לשאול אותו: איך לעזאזל זה רלוונטי מבחינה רפואית?? רציתי להגיד לו: אני לא חושבת שזה רלוונטי לכלום ובאיזו זכות. רציתי לצעוק: בן זונה, מה אתה נכנס לי לואגינה?? אבל שתקתי. נשכתי את הלחי הפנימית ושתקתי.

את הטיפול שהוא נתן לי, לקח לי כמעט חצי שנה להתחיל, כי פשוט לא יכולתי להביא את עצמי להסתכל על הכדורים. לרופא אחר, הלכתי רק חצי שנה אחרי זה, מאחר ובכל פעם שחשבתי ללכת לגניקולוג, התחלתי לבכות. כשכבר כן הלכתי לרופא.. טוב, בואי נגיד שהטראומה רק התעצמה (זה גם סיפור, שאם תרצי אני יכולה לכתוב לך גם אותו).

בקיצור – אני שונאת אותם והלוואי ומה שאת עושה יגרום להם להיות פחות חסרי רגישות ואפאתיים למי שיושבת להם, בלית ברירה מוחלטת, על הכסא.

מודעות פרסומת

10 תגובות to “בשורה התחתונה – אני שונאת אותם. שונאת ללכת אליהם. שונאת את הצורך ללכת אליהם. שונאת.”

  1. אפרת פברואר 1, 2012 בשעה 10:09 am #

    אוי ויי!
    צריך להביא למהפכה בעולם הגניקולוגיה.
    צריך להוציא גברים גניקולוגים מחוץ לחוק –
    או עד שיעברו "סדרת חינוך" לאמפטיה ורגישות.
    עם מבחן סוף קורס מחמיר ביותר!!!!!

    השיתוף כאן הוא חשוב כל כך!
    כל הכבוד שרון – על היוזמה.

    נשות כל העולם: התאחדו!!

    רק עכשיו – אחרי שאני מבינה שהחוויות האלו כל כך רווחות.
    שלכל אישה יש מטען כזה שהיא נושאת עימה –
    אני רואה את ההפרד-ומשול שהשליטה הפטריארכאלית-ליברלית-שוויונית לכאורה משתיתה עלינו הנשים.

    בגלל שאנחנו בדרך כלל לא "מדברות על זה"
    לא חולקות בפרהסיה את החוויה אצל הגניקולוג –
    נוצר מצב ש"מותר" להם המון.
    הרבה מעל ומעבר למה שסביר.

    באותו עניין הייתי רוצה לשתף בכתבה:
    על "גן העדן" הליברלי
    טלי גולדרינג 30.01.12

    http://www.haokets.org/2012/01/30/%D7%A2%D7%9C-%D7%92%D7%9F-%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99/

  2. עוקבת פברואר 1, 2012 בשעה 12:03 pm #

    נורא ואיום. הרבה מהנשים שאני מכירה גילחו את איזור המפשעה פעם ראשונה לקראת לידה כי 'לא נעים' מהצוות הרפואי. וחברה שלי סיפרה שכאשר בא רופא לתפור את האיזור אחר הלידה שלה הוא גם אמר לה משהו על זה שהיא לא גילחה קודם. פשוט לא יאומן הדברים שמתאפשרים להם. אני לא חושבת שצריך להוציא את הגברים מהמקצוע, אבל בהחלט צריך לפעול לכללי אתיקה והתנהגות הרבה הרבה הרבה יותר רגישים.

  3. Ayala Levinger פברואר 1, 2012 בשעה 2:58 pm #

    וואו אילו סיפורים,אני מקבלת עדכונים במייל מהבלוג הזה והזדעזעתי מהסיפורים. יש לי סיפור כל כך שונה. נתתי משטח צוואר הרחם אצל רופאה ושוחחנו והבעתי באוזניה לפני הבדיקה שאני חשה אי נוחות במעמד כזה והיא לגמרי הסתכלה עלי,על הפנים,על העיניים שלי ואמרה שהיא מבינה שזה באמת לא נעים. היא כל זמן הבדיקה התייחסה אלי! ואפילו שאלתי אותה כמה שאלות על סרטן השד ועל הנקה וזו הפעם הראשונה שיצאתי מבדיקה גניקולוגית עם תחושה שלא הייתי צריכה לצאת מהגוף שלי ולעמוד בצד מרוחקת כדי להתמודד אלא שנשארתי אדם תוך כדי.

  4. אפרת פברואר 1, 2012 בשעה 3:29 pm #

    מה פתאום ?!?!
    ממתי נהיה מקובל לגלח את שער הערווה?

    כשגבר שעיר צריך לעשות א.ק.ג.
    אףאחד לא שואל אותו למה לא התגלח לפני שבא למרפאה…

    איזו חוצפה!!
    לא עלה על דעת הרופאים שיש מי שגילוח מזיק לה ?!?!
    אני- בהמלצת רופאת עור לא מגלחת בכל אזור שהוא.
    (כן כן – אני פמיניסטית שעירה… כמו כל הדעות הקדומות….
    (זה אלמלא נכנעתי לתכתיבים ולא מיתנתי את זה קצת בעזרת הטכנולוגיה העדיפה של- לייזר…))
    בעיה אולי לא מאוד נפוצה – אבל קיימת.
    הרופאים אמורים להיות מודעים למגבלות רפואיות. לא?!?!

  5. אפרת פברואר 1, 2012 בשעה 3:31 pm #

    אולי בעצם צריך לענות לרופאים כאלה ששואלים למה לא גילחת:
    שאת מעדיפה לעשות לייזר – ועד שהסרת שיער בלייזר לא תהיה
    בסל הבריאות – אין על מה לדבר ושיסבלו. לפחות כמונו.

  6. דפנה פברואר 1, 2012 בשעה 4:36 pm #

    נראה לי שכשרופא שואל "למה לא גילחת", צריך בעיקר לשאול אותו מה זה עניינו, ולמה הוא מרשה לעצמו לשאול שאלה כזאת, ואז לאיים עליו בתלונה (כשאת כבר בדלת, אחרי שקיבלת את מה שרצית).
    ממש לא צריך לספק לו תירוצים לכך.
    גילוח זו אופנה. נשים נבדקו וייבדקו עם או בלי קשר לשיער הערווה שלהן.

    אפשר לענות לו שכך נראה איבר מין נשי נורמלי, ולהמליץ לו לראות קצת פחות פורנו.

    (אגב, יש לי רופא נשים מדהים. אשאיר את שמו אצל שרון למעוניינות…)

  7. עינב פברואר 5, 2012 בשעה 7:56 am #

    קודם כל תודה על השיתוף האמיץ.
    גם לי יש אינסוף חוויות מחרידות מביקורים אצל גיניקולוגים וגיניקולוגיות.
    באופן די אירוני ביחס לפוסט, הגיניקולוג הראשון שהלכתי אליו אמר לי שאיבר המין שלי "נראה כמו חדש".

    בשביל הגיניקולוגית הנוכחית שלי, אני מוכנה לנסוע שעתיים מהעיר שבה אני גרה ולקבוע טור חודשים מראש ולכן, רציתי לשתף ביוזמה שמתגלגלת לאט מאוד והתחילה בקרב מתנדבות מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בירושלים, והיא "רשימה לבנה" של גיניקולוגים וגיניקולוגיות טובים, שהסבירו, דיברו בגובה העיניים או שסתם גרמו לנו להרגיש טוב.

    אם למישהי יש שמות להעביר ואולי אפילו אם יש לזה במה כאן, אפשר יהיה להתחיל את המהפכה מהתחתונים שלנו 🙂

    עינב

  8. סמדר רגב אגמון פברואר 6, 2012 בשעה 7:02 pm #

    שרון, תוכלי לעשות קטגוריה\טאג לפוסטים האלה, כדי שנוכל להגיע אליהם בקלות כשיהיו רבים מספור?

  9. יפעת פברואר 9, 2012 בשעה 9:12 pm #

    אני כעוסה שנאלצת לעבור חוויה כזו מזעזעת ודומותיה. לשמחתי יצא לי להיפגש בכמה גניקולוגים טובים. כן, רובן ורובם חוטאים בשפה שיש בה בעלות אבל לפחות אצלהם ברור לי שזה ז'רגון חולה ולא מהות אישית. אולי בצד החיובי של העניין שווה לפרסם שמות של רופאים שמכבדים את עצמם ואותנו. אולי שווה גם להזהיר מכאלו אחרים כמו זה שאליו את הגעת.

Trackbacks/Pingbacks

  1. מוטרדות « האחות הגדולה - פברואר 2, 2012

    […] את בלידה" (מתוך: הבלוג של שרון אורשלימי FEMINISTVISTABULLITIS) בשורה התחתונה – אני שונאת אותם. שונאת ללכת אליהם. שונ…(מתוך: הבלוג של שרון אורשלימי FEMINISTVISTABULLITIS) פרשת בשלח: […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: