ארכיון | 5:29 pm

מסע התלאות בדרך לתינוק

3 פבר

עברתי בין מדפי הסופר-פארם, מסתכלת על חבילות החיתולים, אבקות ההאכלה, המוצצים והסינורים, עורגת ,כמהה לתינוק. לא הלך לנו ולא הבנתי למה, רק ידעתי דבר אחד – אני רוצה תינוק!

ואז הגענו לרופא הנשים הזה, שחודשים עברתי אצלו הזרעות. רק אחר-כך התברר לי שהטיפול אותו העביר אותי זמן רב היה פרימיטיבי למדי. חודשים של חפירות בואגינה שלי על כיסא הגינקולוג המגעיל, כאשר הוא בכלל לא ידע מתי התרחש אצלי הביוץ בוודאות, כי את זה ניתן לדעת רק דרך בדיקות דם ואולטרא סאונד.

האינטואיציה שלי התעוררה אחרי כמה זמן, ולמרות שהייתי צעירה וחסרת ניסיון הרגשתי שהוא ממשיך את התהליך בעיקר בגלל שהוא אוהב את הכסף שלי. דרשתי ממנו הפניה לבית החולים למחלקה לטיפולי פוריות שם עבד. בחוסר חשק הפנה אותי.

אחרי חודש בודד של טיפול נכנסתי להריון. לא תוכננתי לטיפול של IVF, והלילה שקדם להצלחה, בו הייתי צריכה להחליט אם אני הולכת על הטיפול או לא, היה לי קשה מנשוא מבחינה נפשית. התקשרתי אליו כדי להתייעץ,לקבל תמיכה. באותו חודש,כאמור, הריתי. זה היה מזל משמיים ואני הייתי המאושרת באדם. כשבישרתי לו שאני בהריון, במרפאה, שם עבד, הוא כעס עלי.

"אני צריך לשמוע אחרון, אחרי האחיות, שאת בהריון?! רק בשביל להתקשר אלי בלילה אני טוב עבורך?" כל השמחה והאושר שהציפו אותי רגע לפני התפוגגו. בכיתי דמעות שליש, מרגישה מושפלת עד עפר, עלובה ועצובה. מעולם לא הרגשתי פגועה יותר, בכל ימי חיי. כל החודשים שלשווא העלה אותי על כיסא הגינקולוג המזורגג שלו, שאב את כספי ועוד בסוף הוא לא יכול לפרגן?!

מאז נשבעתי שאני לוקחת שליטה על גופי וכבודי במערכה הגברית של שדה טיפולי הפוריות. בכל שאר הטיפולים שעברתי, במשך שנים רבות, לא הקשבתי יותר למינון הזריקות שנתנו לי רופאי הפוריות. הכרתי את גופי טוב  מהם, וקבעתי לעצמי. את המינון. את החומר. את הקצב. הכל. תמיד, אגב, צדקתי. הייתי חזקה מספיק כדי לעמוד על דעתי מול המערכת הגינקולוגית-הגברית. הצלחתי. אני אמא לשלוש.

כמה חבל שרוב הנשים שעוברות טיפולים לא חזקות מספיק.