ארכיון | אפריל, 2012

"היא ממש צעקה עליי 'את שוברת לי את האצבע'"

28 אפר

ראשית, יוזמה מבורכת! מדהים לקרוא את הסיפורים של אחרות.

ולסיפור שלי: כשהייתי חיילת, הלכתי בפעם הראשונה לרופאת נשים, כזו שכל החיילות הולכות אליה (לא זוכרת כבר איך בוחרים את הרופאים כשאת בצבא..). הגעתי אליה לבד, כולי מפוחדת, לא סיפרתי לאף אחד על הביקור. הגעתי אליה כי רציתי מרשם לגלולות. כשנכנסתי, היא הייתה בטלפון. אמרה לי לשבת, להתפשט, והיא כבר מגיעה. לא אמרה לי שיש אפשרות להתכסות אם יהיה לי נוח יותר.

כשהתחילה הבדיקה, היא ניסתה להכניס אצבע. מרוב פחד הייתי כל כך מכווצת שהיא ממש צעקה עליי "את שוברת לי את האצבע" תוך שהיא ממשיכה לנסות ולהחדיר אותה.  היא גם שאלה אותי אם אני בתולה, וכשאמרתי שכן שאלה איך אני חושבת שאני אצליח לשכב עם גברים אם אני כל כך לחוצה ולא מצליחה לשחרר…

בהמשך כמובן היא דחפה לי מכשירים שונים ומשונים, בלי להסביר לי מה היא עושה, למה, וכו'.  טרואמה איומה!

בהמשך כבר הייתי אצל רופא נשים מקסים ומכבד ושנים אחר כך עברתי לארה"ב וכאן יש לי רופאת נשים פשוט מדהימה! אני חושבת שהטיפול שלהם כל כך מחדד עד כמה הגניקולוגית ההיא הייתה איומה.


"נו, את בטח לא יודעת מתי הווסת שלך"

20 אפר

לפני יותר מחמש שנים, מדי פעם אחרי יחסי מין, היו לי דימומים קלים, זה עורר את חשדי והלכתי לעשות משטח פאפ שיצא חשוד, ומשם הופניתי לרופא בכיר יותר לבדיקה שנקראת קולפוסקופיה. בעקרון מדובר בהתבוננות בנרתיק בעזרת מיקרוסקופ, כמובן שכל הפרוצדורה מתבצעת על כיסא הגניקולוג.

ביקשתי מאמא שלי ללוות אותי לבדיקה כי כל העסק נשמע מפחיד ולא באמת הבנתי מה הולך להיות, וכשנכנסנו לחדר של הרופא הבכיר ההוא (מנהל מרכז בריאות האשה בעיירה פרברית מנומנמת) שמתי לב שאמא שלי מעט חיוורת.

הרופא שלח אותי לכיסא בלי הסברים מקדימים, בעוד אני ישובה שם והוא מפשפש בי עם המיקרוסקופ הזה, הוא שואל אותי לראשונה מה התלונה שלי. הסברתי את עניין הדימומים והוא פטר אותי ב"נו, את בטח לא יודעת מתי הווסת שלך". עכשיו, יש הרבה דברים מעליבים שאפשר להגיד לי, אבל אני מתרגלת מודעות לפריון, אני יודעת בדיוק מתי הווסת שלי אמורה להגיע! הוא בכלל לא חיכה או הקשיב לתשובה שלי, לקח עוד משטח ופחות או יותר גירש אותי מהחדר בטענה שאני מבזבזת את זמנו ואין לו כוונות להשקיע בהסברים על מהות העניין לבחורה שסתם לא יודעת מתי הווסת שלה.

כשיצאנו משם אמא שלי שאלה אותי למה לא עניתי לו, הבינה את ההלם שלי וסיפרה לי, שכשהיתה בהריון (מטיפולים), הגיעה עם דימום לביה"ח ושם היא פגשה את הרופא הזה, שאמר לה בזמן שבדק אותה "קיבוצניקית מפונקת, תפסיקי לבכות, מקסימום תפילי ותכנסי לעוד הריון". היא אמרה שלעולם לא תשכח את הפרצוף שלו, שאז היתה לו רעמה ג'ינג'ית מפוארת ועכשיו נשארו ממנה רק אניצים מסכנים, אבל היא עדיין זוכרת אותו, 25 שנה אח"כ.

בעידודה שלחתי מכתב תלונה על אותו רופא לקופה וזה היה המכתב הכי מספק שכתבתי בחיי, היא אמרה לי שהמכתב הוא גם קצת בשבילה, שהיא לא ידעה שאפשר בכלל להתלונן על רופא באותם ימים. שבועיים אח"כ הגיעה תשובה שנדבקתי בוירוס הפפילומה, הנגעים ממנו גרמו לי לדימומים ההם, והתחלתי מעקב במרפאת ציטוגניקולוגיה. מזל ששם פגשתי רופאה נפלאה ורגישה ומאז פגשתי עוד כמה רופאים קשובים, מתחשבים ועדינים, אבל הרופא ההוא, בכל פעם שאני מגיעה למרכז בריאות האשה הזה (ואני מגיעה אליו לא מעט בהריונות המורכבים שלי), אני קצת חוששת להיתקל בו, קצת חוששת שבסערת הרגשות שרק קריאת שמו על השלט בחוץ גורמת לי, עוד אתפרץ ואצטער על כך.

"אז יחתכו אותך כמו שחתכו אותך עכשיו"

15 אפר

נענית יליוזמה שלך, עם סיפור ישן, מלפני חמש שנים, שהעיק עלי די הרבה זמן.

אני מקפידה דווקא ללכת לגיניקולוגיות נשים, ונמניתי על מעריצות רופאה מסוימת (שגם עליה שמעתי כמה סיפורים לא טובים, אבל אני בכל זאת אוהבת אותה מאוד). כשהיא עזבה את הקופה שלי, בעודי בהריון ראשון מתקדם, הלכתי לרופאה אחרת. בדיקה שגרתית לפני הלידה הייתה בסדר, ואחרי זה הייתה בדיקה מבאסת מאוד אחרי הלידה. זמן ארוך אחרי כתבתי לה מכתב תלונה, שאף פעם לא שלחתי, אבל אחרי שכתבתי הרגשתי יותר טוב. מאז גם ילדתי שוב, בלידה נרתיקית טובה.

מצרפת לך את מכתב התלונה שמביא את הסיפור:

לכבוד ד"ר XXXX

חלפה שנה וחצי מאז הייתי אצלך לביקורת אחרי לידה, הרושם הקשה מהבדיקה הזו עודו מלווה אותי וטרי בזכרוני. הגעתי אליך למעקב הריון כשחזרתי לארץ אחרי היעדרות של שנתיים וגיליתי לצערי שהרופאה שלי עזבה את הקופה. הטיפול שלך היה ענייני והתרשמתי שאת מקצועית.

ילדתי בבית החולים לניאדו, בלידה ארוכה, קשה ומכשירנית, שלאחריה נזקקתי להרבה תפרים. עשרה ימים אחרי הלידה הרגשתי שהתפרים מאוד מפריעים לי ולא הייתי בטוחה שההחלמה היא כמצופה. יצאתי מהבית עם התינוקת הקטנטנה והגעתי לביקורת במרפאה. את אמרת שהכל נראה בסדר, כמו שאמור להיות בשלב הזה, ומתחת את אחד התפרים שהתרופף. למיטב זכרוני התפרים התפרקו ימים ספורים אחרי זה, והתחילה הקלה במצבי.

הגעתי למרפאה לביקורת שגרתית אחרי לידה, כעבור שישה שבועות. כשניסית לבדוק אותי בעזרת ספקולום תגובתך המיידית היתה "מה זה? הם עשו אותך כמו בתולה…". נתת את האבחנה שעקב התפירה של אזור הנרתיק יש הצרה ניכרת של פתח הנרתיק ולא ניתן לקיים בדיקה וגינלית. כמובן שהייתי מאוד נסערת מהאבחנה הזו.

את לא נראית מאוד מודאגת, מכיוון שידעת שאני במערכת יחסים לסבית את אמרת "את במילא לא מקיימת יחסי מין". ושאלת אותי איך נכנסתי להריון. אמרתי לך שבאמצעות מזרק, אז את אמרת "מזרק את תוכלי להכניס" ואמרתי לך שאני ארצה אחרי זה גם להוציא משם תינוק, אז את אמרת "אז יחתכו אותך, כמו שחתכו אותך עכשיו".

יצאתי מהבדיקה במצב רגשי קשה ומבולבל ולאחר כמה ימים התחלתי לברר על אפשרויות הטיפול העומדות בפני, מכיוון שלסביות כן מקיימות יחסי מין, ומכיוון שבלי קשר למיניות חשוב לי שהגוף שלי יהיה בריא, ופתוח איפה שצריך להיות פתוח – רציתי לטפל בבעיה.

הומלץ לי על טיפול אוסתאופטי והגעתי למטפלת מדהימה, שבמקצועך כדאי לך להכיר – יעל שוראקי דנון מתל אביב. מכיוון שעל פי אבחנתה מצבי באמת היה חמור מהרגיל היא הפנתה אותי ליעוץ אצל גניקולוג פלסטיקאי, אשר אמר לי שבמצבו של הנרתיק שלי לא בטוח שאוכל ללדת לידה וגינלית ללא נזק ניכר, ולא כפי שאת אמרת בשוויון נפש. הוא המליץ על טיפול "שמרני" באמצעות מרחיבים וגינליים, בנוסף לטיפול האוסתאופטי. במשך כמה שבועות נסעתי לטיפול בתל אביב, בהשקעה ניכרת של זמן, כסף ומאמץ, והטיפול הביא להטבה במצבי, אם כי רק כאשר אהיה שוב בהריון, בשלב מתקדם, ניתן יהיה לקבוע אם מצבי מאפשר לידה נרתיקית.

איני יודעת אם בביקורי אצלך לפני שהצלקת התאחתה יכולת לגלות את הבעיה, כואב לי לחשוב שההרגשה שלי שמשהו לא תקין היתה נכונה, ושבדיקה יותר מעמיקה יכלה למנוע או לצמצם את מימדי הבעיה שנוצרה, אבל את זה אני יכולה רק לשער. חשוב לי לבטא את האכזבה והביקורת שלי על הטיפול שלך על שני היבטים שאינם בגדר השערה – על ההתבטאות שלך ועל העדר מקצועיות בהמשך טיפול.

האמירה "את במילא לא מקיימת יחסי מין" מסגירה בורות והעדר ידע מקצועי רלוונטי לרופאת נשים שפונות אליה גם נשים לסביות. נשים לסביות מקיימות יחסי מין הכוללים גם חדירה בצורות שונות. כמובן שיכול להיות שלמרות שאת יודעת שאני במערכת יחסים עם אשה אני מקיימת יחסים גם עם גברים. את יכולה לשאול אותי האם וכיצד אני מקיימת יחסי מין ולא להניח הנחות שגויות.

לגבי השאלה ששאלתי אותך על לידה עתידית – האמירה השאננה שלך יכלה להוביל אותי למצב מסוכן.

הייתי מצפה שכשאת מאבחנת מצב כשלי, במקום להיות בגישה של "ככה זה" תוכלי לבחון עם המטופלת אפשרויות של טיפול – קונבנציונלי או אלטרנטיבי, הן לטובת חיי מין תקינים, הן לטובת הריון ולידה עתידיים, והן למען איכות חיים כללית.