ארכיון | מאי, 2012

פוסט חיובי מכסא הגניקולוגית: והפעם עם שמה של הרופאה

29 מאי

כל פעם שאני קוראת פה פוסט של בחורה שמתארת את חוויותיה על כסא הגניקולוג אני מודה על מזלי הטוב אבל בעצם אני צריכה להודות לדוקטור אסתר יפה. דר' יפה היא רופאת הנשים שלי והיא חסכה ממני לחלוטין את כל חוויות העלבון, הניכור והכאב שתוארו כאן בשבועות האחרונים. היא מקצועית, עדינה ונעימה. תמיד מכבדת, מקשיבה ומוכנה להסביר ולענות על כל שאלה. היא באמת משתדלת לעשות את הבדיקה כמה שפחות כואבת ותמיד מסבירה מה היא עושה ומתריעה אם זה עלול לכאוב. לי באופן אישי זה ממש חשוב ועוזר, הכנה נפשית זה כבר חצי עבודה…

מספר פעמים שאלתי אותה בנוגע להשלכות והכרחיות של בדיקות והתייעצתי בנוגע לאופציות טיפוליות. תמיד קיבלתי מענה מפורט וסבלני ומצאתי נכונות להסביר ולענות על שאלות. הרגשתי שהיא מספקת לי את כל העובדות ושיש לי חלק בהחלטות טיפוליות. אין הרבה רופאים או אנשים בכלל שיש להם נכונות וסבלנות להקשיב ולהסביר כמו דר' יפה וזה שווה זהב.

קצת חבל לי שהפוסט הזה קצר, אבל באמת שאין לי יותר מה להוסיף היא פשוט מצוינת!!! אז תודה מקרב לב דוקטור יפה, עברתי עיר אבל אין שום סיכוי שאני מחליפה רופאה! (הרופאה מקבלת בירושלים)

כמה סיפורים קצרצרים מכסא הגניקולוג, מנשים שונות….

27 מאי

1. גניקולוג אחד אמר לפני כמה שנים את זה:
הוא: את נשואה?
אני: לא
הוא: עדיין לא. יש לך ילדים?
אני: לא
הוא: עדיין לא

2. כשהייתי בת 20 היה לי תור לרופא נשים במכבי, סתם אחד, שלא הכרתי. במקרה לילה לפני שכבתי עם מישהו שיצאתי איתו אז. למחרת בבדיקה הוא הסתכל, חייך חיוך מגעיל ואמר לי "מישהי נהנתה אתמול בלילה." זה היה נורא.

3. בהיותי חיילת צעירה עם חבר טרי, הלכתי לרופאה שקיבלה מטופלות מטעם הצבא. זו היתה הבדיקה הראשונה שלי ומיותר לציין שהייתי מאוד מובכת. בשלב מסויים כשהרופאה מחטטת בי, אמרתי לה שהיא מכאיבה לי. התשובה המדהימה שלה היתה: ״וכשחבר שלך עושה לך את זה??
החבר ואני עוד ביחד, הרופאה ואני כבר לא…

4. אני חייבת לציין שהרופא לא רק שלא ניהל רישום מסודר וממוחשב, אלא היחס שלו היה קר ומתנשא. באתי אליו אחרי שהפנה אותי לבדיקה, לא הסביר במה הוא חושד, קראתי ועשיתי קצת מחקר, הגעתי אליו שוב לפני הבדיקה ושדברתי איתו על החששות שלי תגובתו הייתה: "לכן אני לא אוהב אנשים שחושבים יותר מדי, הם רק מסבכים את העבודה שלי"….. התלוננתי אליו להנהלת הסניף והמחוז של מכבי, אין לי מושג אם עדיין שם (משערת לצערי בכן).

5. הורדתי בגדים תחתונים, משכתי את הנייר המלוכלך מהכיסא עד שנייר נקי כיסה אותו. התיישבתי בקצה הכיסא ואמרתי שאני מוכנה. הרופא הוציא כפפת לאטקס אך במקום לחבוש אותה הלביש אותה על דילדו אולטרסאונד, מרח לוב והנה מתחילים. לא דיברנו על אולטרסאונד. כיווצתי. יכולתי לנסות להרפות אבל הייתי כעוסה מדי על החדירה לפרטיות. כשסיים עם זה הוציא ספקולום ואמר, "זה יהיה קצת לא נעים". כשראשו ממש בין רגלי הוא הרים אלי ראש ושאל "למה את לא מחייכת?" הייתי בועטת בו אם רגלי לא היו מנוטרלות… "אני אחייך בזמני החופשי!"

שלושה סיפורים, שלשתם מההריון הנוכחי שלי, כל אחד מגינקולוגית אחרת

10 מאי

1. הגעתי לגינקולוגית בידיעה ברורה שאני בהריון, וידעתי את תאריך הכניסה להריון. יידעתי את הגינקולוגית שאין קשר בין תאריך הוסת האחרונה לגיל ההריון, שכן המחזור הרגיל שלי הוא בן 45 יום. היא אמרה "את זה כבר נראה באולטראסאונד", וערכה לי בדיקת אולטראסאונד. להפתעתה (אך לא להפתעתי), ההריון נראה בן 5 שבועות, ולא כפי שציפתה (כלומר לא נראה לב פועם). הגינקולוגית אמרה שהיא לא הולכת לכתוב שאני בהריון, כי לא בטוח שאני עדיין בהריון, שכן 25% מההריונות לא מתפתחים שאלתי אותה אם זה דבר שהיא אומרת לכל הנשים בהריון שבאות אליה, או רק לי בגלל האולטראסאונד. היא ענתה שזה דבר שאני צריכה לדעת.

2. בעקבות חוויה זו את הביקור הבא בהריון (שכן התפתח…) ערכתי אצל רופאה אחרת, שהחליטה שהתיק הרפואי שלי לא מסודר מספיק, ושכתובות בו שטויות. היא מחקה ממנו חלק מהמידע, ופקדה עלי לערוך מחדש את כל הבדיקות שכבר עשיתי בהריון זה ובהריון הקודם.

מחיתי, באמרי שהגנטיקה שלי ושל בן זוגי לא השתנתה מאז שנת 2008 ושלפחות על בדיקה זו (שעולה כסף) אוותר. הגינקולוגית ענתה בקול חמור סבר שאם אני לא רוצה תינוק עם בעיות כדאי שאקשיב לה. בהמשך הפגישה היא אמרה לי לקבוע תור לכמה בדיקות, ביניהן בדיקת מי שפיר. על כך עניתי שאם תוצאות הסקירה המוקדמת יהיו תקינות, לא נראה לי שארצה בדיקת מי שפיר, שכן אני רק בת 30, והבדיקה עשויה לגרום להפלה. הגינקולוגית ענתה שאם אני רוצה תינוק עם תסמונת דאון או פיגור- זו כבר בעיה שלי.

3. בעקבות חוויה זו שוב חיפשתי גינקולוגית חדשה. בינתיים הספקתי לפתח תסמינים מטרידים של תשישות וחולשה. במשך שבועיים הייתי קמה בבוקר, מכינה את הילדה שלי לגן, חוזרת למיטה לשלוש שעות, עושה משהו קטן (כמו לקרוא מאמר אחד), וישנה עד שבן זוגי הביא את הילדה מהגן. זו ללא ספק לא הייתה תשישות רגילה של שליש ראשון, וידעתי זאת. כאשר הגעתי אל הגינקולוגית השלישית, המעלית בבנין לא עבדה, ולאחר טיפוס של קומה אחת ברגל נטפתי זיעה והדופק שלי השתולל. הגינקולוגית בכלל לא הסתכלה עלי כאשר נכנסתי. היא הסתכלה בגילון הרפואי שלי (על המחשב) ושאלה למה הייתי אצל כל כך הרבה גינקולוגיות בזמן כה קצר עניתי לה שהרגשתי שהגינקולוגיות האחרות לא ראו אותי, ולא התעניינו בהרגשה שלי, או במה שאני יודעת על הגוף שלי.

אמרתי לה שאני סובלת מתשישות קיצונית, והיא ענתה "ככה זה הריון". אמרתי לה שכבר הייתי בהריון פעם אחת, ושזה בכלל לא דומה- שיש ימים שלמים שאני לא קמה מהמיטה. היא ענתה שכל הריון הוא שונה, ושיש לי מזל שבן הזוג שלי עוזר. במשך כל הפגישה היא לא הזיזה את מבטה ממסך המחשב (או במלים אחרות- לא הסתכלה עלי אפילו פעם אחת), ולא שאלה אותי איך אני מרגישה. כששאלתי אותה לגבי בדיקות דם ושתן- דבר שאמור להיות מאוד רציף ושגרתי בהריון- היא ענתה שאת זה אני מוזמנת לעשות אצל אחות (אולי בטיפת חלב, או במרפאה כלשהי, היא לא הייתה בטוחה), ואם יהיו תוצאות חריגות- אני יכולה לכתוב לה דוא"ל.

עשיתי ניסוי קטן לפני שהלכתי, ודפקתי לה על הדלת ונכנסתי שוב. לא היה לה מושג שכבר הייתי אצלה! אמרתי שטעיתי בחדר והלכתי. בסופו של דבר חזרתי אל הגינקולוג שהיה הקבוע שלי מגיל 18, על אף שאין בכך שום הגיון גיאוגרפי. הגינקולוג החדש-ישן שאל אותי מיד כשנכנסתי איך אני מרגישה, מדד לי לחץ דם, ואמר שהוא לא מבין למה אף אחת מהרופאות הקודמות שלי לא עלתה על זה שיש לי אנמיה חמורה ולכן אני לא מתפקדת.

"את מכווצת, את צריכה לשחרר"

5 מאי

לפני כשנה וחצי, גילו אצלי תאים טרום סרטניים בצוואר הרחם ונשלחתי לעשות בדיקת מיקרוסקופ אצל גניקולוג. במרפאה לבריאות האישה עובדת חברה שלי שהצליחה להקדים לי את התור מחודש לשבוע. אחרי שעברתי את המשבר / הארה הראשוניים, הגעתי לבדיקה אך כמובן המתח עוד היה רב, נכנסתי לרופא,  בדיעבד הסתבר לי שהוא מנהל המרכז לבריאות האישה.  עליתי על הכסא סיוט ופיסקתי את רגליי. הוא ניסה להחדיר לי מכשיר כדי שיוכל להכניס דרכו את המיקרוסקופ.

בדר"כ אני נושמת משחררת והבדיקה עוברת כמו שצריך.  במקרה הזה, הייתי לחוצה יותר מן הסתם, ובפעם הראשונה הוא לא הצליח להחדיר את המכשיר. ואז הוא אמר לי בתוקפנות : את מכווצת, את צריכה לשחרר אמרתי לו שאני יודעת ואני מנסה לשחרר בפעם השנייה כבר הייתי יותר במתח כי הוא היה ממש לא נחמד, הוא הוציא את המכשיר ואמר: אני לא יכול ככה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מצד אחד רציתי לצרוח עליו, לקום וללכת אך מצד שני הייתי צריכה את הבדיקה להמשך טיפול.

אז נכנעתי ונשארתי אך כן הרמתי את קולי בדמעות, ואמרתי לו: מה אתה כועס עלי??? ואז הוא לרגע נהיה נחמד ואמר: לא, אני פשוט… בלה בלה. בניסיון השלישי הצליח ואני יצאתי משם בלי לומר כלום ובלי להסתכל לו בפרצוף. רציתי להתלונן ובאמת שאני לא זוכרת מה עצר בעדי. אולי פשוט הייתי טרודה במה שעובר עלי – שדרש התמודדות עצומה אחרת. כשדיברתי עם חברות, הן אמרו שיש לו שם לא טוב ואיך העזתי ללכת אליו… ובאמת כשבדקתי את רשימת הפניות לתורים שלו, ראיתי שהיא מאוד ריקה בד"כ.

זו אכן הייתה חוויה קשה. בדיעבד, אני מצטערת שלא קמתי מהכסא והלכתי משם ברגע הראשון. מצטערת שלא התלוננתי עליו. החוויה הזו הייתה כל כך משפילה! מאז הייתי בטיפול המשך אצל גניקולוגיות שעשו לי את אותו הדבר מספר פעמים והחוויה היתה כל כך שונה. כל כך מקבלת, עם אוויר לנשימה.