ארכיון | 9:58 am

"את מכווצת, את צריכה לשחרר"

5 מאי

לפני כשנה וחצי, גילו אצלי תאים טרום סרטניים בצוואר הרחם ונשלחתי לעשות בדיקת מיקרוסקופ אצל גניקולוג. במרפאה לבריאות האישה עובדת חברה שלי שהצליחה להקדים לי את התור מחודש לשבוע. אחרי שעברתי את המשבר / הארה הראשוניים, הגעתי לבדיקה אך כמובן המתח עוד היה רב, נכנסתי לרופא,  בדיעבד הסתבר לי שהוא מנהל המרכז לבריאות האישה.  עליתי על הכסא סיוט ופיסקתי את רגליי. הוא ניסה להחדיר לי מכשיר כדי שיוכל להכניס דרכו את המיקרוסקופ.

בדר"כ אני נושמת משחררת והבדיקה עוברת כמו שצריך.  במקרה הזה, הייתי לחוצה יותר מן הסתם, ובפעם הראשונה הוא לא הצליח להחדיר את המכשיר. ואז הוא אמר לי בתוקפנות : את מכווצת, את צריכה לשחרר אמרתי לו שאני יודעת ואני מנסה לשחרר בפעם השנייה כבר הייתי יותר במתח כי הוא היה ממש לא נחמד, הוא הוציא את המכשיר ואמר: אני לא יכול ככה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מצד אחד רציתי לצרוח עליו, לקום וללכת אך מצד שני הייתי צריכה את הבדיקה להמשך טיפול.

אז נכנעתי ונשארתי אך כן הרמתי את קולי בדמעות, ואמרתי לו: מה אתה כועס עלי??? ואז הוא לרגע נהיה נחמד ואמר: לא, אני פשוט… בלה בלה. בניסיון השלישי הצליח ואני יצאתי משם בלי לומר כלום ובלי להסתכל לו בפרצוף. רציתי להתלונן ובאמת שאני לא זוכרת מה עצר בעדי. אולי פשוט הייתי טרודה במה שעובר עלי – שדרש התמודדות עצומה אחרת. כשדיברתי עם חברות, הן אמרו שיש לו שם לא טוב ואיך העזתי ללכת אליו… ובאמת כשבדקתי את רשימת הפניות לתורים שלו, ראיתי שהיא מאוד ריקה בד"כ.

זו אכן הייתה חוויה קשה. בדיעבד, אני מצטערת שלא קמתי מהכסא והלכתי משם ברגע הראשון. מצטערת שלא התלוננתי עליו. החוויה הזו הייתה כל כך משפילה! מאז הייתי בטיפול המשך אצל גניקולוגיות שעשו לי את אותו הדבר מספר פעמים והחוויה היתה כל כך שונה. כל כך מקבלת, עם אוויר לנשימה.