הסיפור שלי הוא סיפור על רופא שאת שמו אני לא זוכרת, הגעתי אליו בהתראה קצרה כי הייתי במצב חירום רפואי עקב סוג של מחלת מין. הרופא נזף בי ובייש אותי מאוד, האשים אותי במחלה בגלל שאני "אחת שחוגגת", וגרם לי להרגיש מופקרת וחלשה. הוא אפילו לא טרח לשאול אותי על ההרגלי המיניים שלי, פשוט הניח שאני "מופקרת" אם יש לי מחלת מין. לא הצלחתי להפסיק לבכות משך כל הטיפול, ויצאתי מהמרפאה בבכי היסטרי, מתקשה אפילו ללכת מרוב הבושה וההשפלה. הכאבים היו בלתי נסבלים, אבל יותר מזה הייתה תחושת האשמה והבושה, כאילו הבאתי את זה על עצמי וכאילו אני מגעילה או מלוכלכת. במהלך הבדיקה הוא גם העיר לי על כך שיש אצלי "שיערות בכל מקום", כאילו שמדובר במשהו מגעיל, כנראה מפני שאני לא מגלחת את הערווה, הערה שאף רופא מעולם לא העיר לי כי הרי אין שום קשר בין הגילוח לבין מצב רפואי.
מודעות פרסומת
אני מזועזעת!!! איזה חצוף ולא מקצועי מצידו. ההערה על שיער הערווה מקוממת במיוחד.
מצטערת שהיית צריכה לעבור את זה, קבלי חיבוק וירטואלי רטרואקטיבי 🙂
בזמן שאני קוראת, פיזית, הלסת שלי נשמטה בהלם.
אני כועסת עד מוות. כל הכבוד על ההתמודדות עם המצב. אני הייתי מאבדת את עשתונות.