ארכיון | 10:33 pm

אין תחום אפור של אונס. אונס הוא אונס הוא אונס: על הפרק "ON ALL FOUR" בסדרה בנות

14 מרץ

*אזהרת טריגר – הפוסט מגלה את פרטי הפרק וגם מתוארת בו סצנת אונס. ראו הוזהרתן

הפרק האחרון של הסדרה בנות בלבל אותי. הוא בלבל אותי כי לא היה לי ברור מה אני רואה שם. כי לקח לי זמן להבין שהרגע צפיתי באונס. בתחילת הפרק רואים את אדם, אחת מהדמויות המרכזיות בסדרה, וגבר קצת משונה, יוצא עם בחורה חדשה בשם נטליה. הם חוזרים מדייט והיא מודיעה לו שהיא מוכנה לקיים יחסי מין. אני זזה באי נוחות בספה. מה זה היא מודיעה לו ככה? איפה הפיתוי? איפה הרמיזות ההדדיות? מי מודיעה רשמית שהיא מוכנה לשכב עכשיו, ואז עוד נותנת רשימת דרישות איך לגעת בה ומה מותר או אסור לעשות, כשזה רק הפעם הראשונה שלהם אחד עם השנייה?

מוזר לי לחשוב על עצמי ככה זזה באי נוחות בסיטואציה הזאת. הרי יכולות ניהול משא ומתן מיני הוא חשוב מאין כמוהו ונשים לא רבות יודעות לעשות אותו טוב ולאורך זמן. בסך הכל זאת הייתה סצנה נחמדה של התחלה של יחסי מין ואדם אפילו אומר לנטליה שהוא שמח שהיא כל כך ישירה איתו.

מגיעות לסצנת הסיום של הפרק. אדם ונטליה הולכים אליו ומשם הכל מתדרדר. בניגוד מוחלט לסצנת הפתיחה של הפרק, בו נטליה מכריזה שהיא מוכנה לשכב איתו ושואלת אותו אם הוא רוצה לשכב איתה, פה קרה בדיוק ההיפך.

אדם מצווה על נטליה לרדת על ארבע. היא מהססת והוא אומר לה שוב "על ארבע". היא יורדת על ארבע. הוא אומר לה לזחול לחדר שלו. היא זוחלת. על הפנים שלה רואות מבט תוהה, מתלבט אך גם מסוקרן. היא משתפת פעולה. רוצה? לא בטוחה. מסכימה? כרגע כן כי רגליה זזות (או שלא?). אומרת שהיא מסכימה? ממש ממש לא. כשהיא מגיעה לחדר שלו הוא זורק אותה על המיטה ואומר לה שהוא רוצה "לזיין אותה מאחור" ומלקק לא את הישבן. היא מנסה לזוז ממגעו ואומרת לו שהיא לא התקלחה. הוא לא ממש מקשיב לה וחודר לתוכה. אחרי 5 שניות של פמפום אגרסיבי הוא מסובב אותה ובא לגמור לה על החזה. היא אומרת לו שהשמלה רק חזרה מניקוי יבש. הוא לא מקשיב לה. היא מורידה את החלק העליון של השמלה כדי שהוא לא ילכלכך לה את השמלה וגומר לה בין השדיים.

בשלב של השפיכה שלו על השדיים שלה, רואים את המבט שלה. היא נראית על סף בכי. לא מחייכת. לא שמחה כמו בסצנת המין בתחילת הסרט וגם לא צוהלת כמו בדייט שלהם בבר. היא עצובה. מנותקת. לא מבינה מה קורה לה כרגע. אחרי שהוא גומר עליה, הוא מנקה אותה עם החולצה שלו. היא מתרוממת ואומרת לו שהיא לא אהבה את זה. שהיא ממש לא אהבה את זה. והיא מעלה את השמלה שלה בחזרה והמבט שלה ממשיך להיות מבולבל. לא מבין. תוהה.

ואז הפרק נגמר. אני יושבת מול הטלוויזיה המומה. לא בדיוק מבינה מה ראיתי עכשיו. ראיתי אונס? לא ראיתי אונס? מה זה בדיוק היה? זה היה אונס תחום אפור? זה היה סקס מגעיל? לא ברור לי. אני לא אוהבת את המונח אונס תחום אפור. זה מפחית בחוויה הסובייקטיבית של הנאנסת. וזה עושה הפרדה בין אונס "לפי הספר" לאונס תחום אפור. איך יכול להיות שאני, שרון אורשלימי, המחנכת המינית המדופלמת, שעובדת במחלקת החינוך של מרכז הסיוע, לא מצליחה לזהות ולהבין אם מדובר באונס או לא?

שיהיה ברור: בשום שלב של הסצנה הזאת לא נאמרה המילה כן על ידי נטליה. בכל שלב של הסצנה הזאת לא נשאלה השאלה על ידי אדם האם היא מוכנה שהוא יעשה לה את זה. בכל שלב בסצנה הזאת לא נראתה התכוונות שלה בשפת הגוף לכך שהיא רוצה שזה מה שיקרה לה. אז למה היה לי כל כך קשה להבין את מה שהרגע ראיתי?

כי "אונס אפור" הוא חלק מהמיינסטרים של סקס הטרונורמטיבי, בו יחסי הכוחות המגדריים הם שמכוננים את יחסי המין. כי אונס אפור הוא חוויה כל כך שגרתית עבור כל כך הרבה נשים, כך שהיכולת שלנו לראות את האונס הפכה לכמעט בלתי אפשרית. כי אונס אפור הוא חלק אינטגרלי מאיך שאנחנו תופסים ותופסות יחסי מין. בעודי קוראת על הפרק בבלוגספירה האמריקאית, וכותבת שורות אלה, אני חושבת על הפער בין סצנת הפתיחה של הפרק, בו לא רק שההסכמה הייתה ברורה, אלא שהיה גם רצון הדדי ברור, מוחצן, מדובר, מתוקשר ביניהם. בסצנת האונס (שיהיה ברור שהיה כאן אונס לכל דבר) אדם לא ראה אותה בכלל. הוא לא ראה אותה כאדם. הוא לא ראה אותה  כסובייקט. היא הייתה כלי שרת עבורו, להחזיר את השליטה לידיו ולכונן את גבריותו מחדש, לאחר שזו נפגעה ורוסקה על ידי האנה.

כל כך הרבה נשים מקיימות כל כך הרבה יחסי מין שהן לא ממש רוצות. מכל מיני סיבות. זה לא צריך להיות ככה. תרבות האונס חייבת להיפסק. סקס מכוח האינהרציה לא צריך להתקיים יותר. זכותנו לחוות את עצמנו כסובייקט בכלל וכסובייקט מיני בפרט, ודרישתנו היא שיתייחסו אלינו כך בחזרה.

הגיע הזמן לשים לזה סוף. אם גם לך יש סיפור של "אונס אפור" בו את לא כל כך בטוחה אם רצית או לא, אם הבעת הסכמה או לא, אם הוא שאל אותך להסכמתך, או לא, את מוזמנת לשלוח אליי את הסיפור, ואפרסם אותו בעילום שם בבלוג. יש לסיפורים שלנו כוח לחשוף את תרבות האונס בה אנחנו חיות ולהפסיק להתייחס לזה רק כסקס גרוע. הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: אונס.

*הפוסט נכתב בהשראת הפוסט בבלוג האמריקאי Xojane