סיפור שני מפרויקט "סקס תרבות האונס": "שוקי ברמת גן 1990" – מתוך ספרה של ליאור גל כהן "המתנה שקיבלתי מאבא"

5 אפר

חזרתי מהצפון, נסעתי לשם לטיפול משפחתי. היו לנו כמה מפגשים שם. לא יודעת בכלל למה. זוכרת שהמטפלת באה אליי בטענות, אמרה "את ליאור שומרים בפעמון של זכוכית, לא מערבים אותה בבעיות". לא הבנתי מה אני עושה שם אבל ביקשו שאבוא אז באתי. את הג'אווה (האופנוע שלי) השארתי ברמת אביב ותפסתי טרמפים. הוא עצר לי בדרך חזרה מחיפה. אלפא-רומאו כחולה. לא דיברנו הרבה בדרך. ביקשתי שיעצור ברמת אביב. "את גרה שם?", "לא, האופנוע שלי מחכה לי שם". "איזה אופנוע?", "ג'אווה". סיפר שאבא שלו מייבא כאלה אופנועים לארץ, שרצה לתת לו מתנה, "רק תיקח", והוא לא רצה בכלל.

לפני שירדתי שאל אם אפשר לפגוש אותי שוב מתישהו, אם אפשר לקבל מספר טלפון. אמרתי שייתן את שלו ואני אתקשר.

אחרי כמה ימים התקשרתי. קבענו. "מאיפה לאסוף אותך?", "אני אגיע אלייך ומשם נמשיך". מעדיפה תמיד לקבל מספר טלפון ולא לתת. ככה אני יכולה להתקשר ולא לחכות לצד השני. מעדיפה תמיד לבוא ולא שיבואו אליי. ככה אני יכולה ללכת מתי שאני רוצה. השליטה אצלי. או ככה אני חושבת.

באתי. על האופנוע. לבשתי שמלה גדולה וארוכה עם מכנסיים מתחת. המשכנו באוטו שלו לבית קפה שקוראים לו 'פינוק', סוף אבן גבירול, תל אביב. הוא קפה, אני שוקו עם קצפת. קצת דיבורים.

"מה את עושה?"

 "לומדת, סטודנטית בבר אילן. מה אתה עושה?"

"שיפוצניק", גרוש, יש לו ילדה, "לא קורא ספרים אבל מתחיל לקרוא את עיתון סוף השבוע מהמוסף המדיני". אני מתלהבת. קיבל כמה נקודות זכות בגלל המוסף המדיני. מגיעים אליו הביתה. הוא מדביק אותי לקיר ושולח ידיים מתחת לחולצה שלי. אני מנסה לדחוף אותו. הוא זז ואני הולכת משם.

אחרי כמה ימים מתקשרת שוב, באה. הוא אומר "לא חשבתי שתחזרי". אנחנו נכנסים למיטה ואני מאוד אקטיבית. הוא אומר "לא חשבתי שנגיע לזה כל כך מהר".

ככה עוד שניים-שלושה מפגשים. תמיד אצלו. הוא אפילו לא יודע איפה אני גרה. הוא מספר ששיפץ את דירתו ובמשך חודש ימים ישן כמו כלב על מזרן על הרצפה. אני לא אומרת שככה אני ישנה תמיד וכבר לא חושבת לנסות ולהזמין אותו לדירת החדר השכורה שיש לי בקריית אונו, ליד בר-אילן.

ואז באחד הביקורים הוא פתאום מחזיק אותי ממש חזק ואני לא יכולה לזוז. קופאת. באות דמעות. בוכה בשקט. הוא אומר "תורידי את המכנסיים". אני מורידה. הוא עליי, אני בוכה. הוא שואל "מישהו עשה לך פעם משהו?" אני עונה שכן. הוא ממשיך, גומר. אני נכנסת למקלחת, מסתבנת, מתקרצפת בכל הגוף. הולכת. לא אומרת כלום. יוצאת החוצה, עולה על האופנוע, נוסעת בלי מטרה ברחובות גוש דן. הדמעות יורדות מתחת לקסדה. לא רוצה לחזור לחדר בקריית אונו. נוסעת ודומעת. הדמעות האלה לא מפסיקות. אחרי שעה או שעתיים מתקשרת לחבר. הוא אומר "בואי, נצא לאנשהו". אני נוסעת לגבעתיים והוא לוקח אותנו לקפה הבימה. הזמנתי סלסלה של אטריות אורז מטוגנות מלאה בירקות מוקפצים. מדברים על סתם.

כעבור יומיים אני חוזרת אל שוקי. מצפה שישאל שיתעניין שיבין שיתנצל על חוסר ההבנה.

ערב, הטלוויזיה דולקת, חדשות בערבית. שנינו יושבים ובוהים בה. שנינו לא מבינים ערבית. בסוף החדשות, כשמראים את הטמפרטורות שיהיו מחר, אני אומרת "יהיה חם" הוא שואל "את יודעת ערבית?" אני "לא, אבל מכירה את המספרים". הוא לא אומר יותר כלום, אני קמה ויוצאת משם.

אחרי שנים שאלתי את החבר אם הוא זוכר מין ערב שכזה. אמר שלא.

אחרי שנים דיברתי עם חברה ושאלתי אותה/אותי "למה חזרתי לשם?" "מה, לא הבנתי כבר מהפעם הראשונה?".

היא ענתה לי "חוזרים לאותו מקום לא בשביל לחפש את אותו דבר, אלא בשביל לשנות, בשביל להחזיר את השליטה שאבדה שם קודם. אבל אם שום דבר לא השתנה, אם חוזרים עם אותם כלים אז לא ממש ניתן לעשות אחרת וככה יוצא ש…".

אחרי שנים כשהבאתי את הדוגמה הזאת בהרצאה שהעברתי לתלמידי משפטים, התחיל ויכוח משפטי על פרשנות. "האם הוא הבין והמשיך בכל זאת – ואז זה אונס, או לא הבין ורק התנהג בחזירות לא מתחשבת". אני אומרת להם "הויכוח הזה היה גם אצלי בראש, לכן חזרתי כדי לברר. הרי אני מעדיפה לחשוב שהייתה זו פרשנות שגוייה ולא אונס. אז נכון, הוא חזיר, אבל אולי עכשיו יבין, יתנצל ונוכל להמשיך". הוא לא הבין ולא התנצל והוא גם חזיר!

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “סיפור שני מפרויקט "סקס תרבות האונס": "שוקי ברמת גן 1990" – מתוך ספרה של ליאור גל כהן "המתנה שקיבלתי מאבא"”

  1. רותי אפריל 10, 2013 בשעה 6:03 am #

    מעניין, תודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: