שלום שרון,
מצאתי את הטור שלך כשחיפשתי נואשות מידע אודות מדיניות המדינה/משרד הבריאות/קופות החולים לגבי מתן ציטוטק לריקון הרחם למי שעברה הפלה טבעית.
בטרם אובחנה אצלי הפלה טבעית (לא נצפה דופק ושק ההריון הפסיק לגדול) עברו עלי שבועיים של בירורים קדחתניים סביב ועדות להפסקת הריון שמאוד מזכירים את מה שהעלית לבלוג, עם טויסט קל של חג שבועות שנפל על השבוע השביעי ולמעשה הפך את האופציה התרופתית לבלתי ישימה עבורי בלו"ז הישראלי.
מכיוון שהאבחנה שלי היתה בסופו של דבר הפלה בוששת, נחסכה ממני הועדה להפסקת ההריון (שהיא מבחינתי חותמת גומי מציקה בלבד, שכן אני בת 44).
יחד עם זאת, מכיוון ששק ההריון מיאן לצאת בכוחות עצמו תוך שבועיים מרגע ההכרזה על ההריון כ"כושל", ומכיוון שהממסד הרפואי לא מאמין במעקב שמרני, עמדו בפני רק שתי אופציות: תרופתית וכירורגית.
כאן התחיל סיפור קפקאי למדי שכלל רופאת נשים שאין לה מושג ("אני לומדת ממך המון" היא שחה לי באחד מביקורי השבועיים אצלה במהלך החודש המסוייט, בהם בילתה יותר זמן מול מסך המחשב מאשר בבדיקה פיזית שלי), רופא במוקד רפואת נשים שחושב שרק גרידה רלוונטית (למרות ש"בגילי" עלי לעבור לקראתה בדיקת אקג לקראת הרדמה מלאה), וחדרי מיון שאינם נותנים ציטוטק ומעדיפים להתערב כירורגית (אולי בהנחיית משרד הבריאות).
גם כשמצאתי בסופו של דבר, בלי שום עזרה מלבד האינטרנט והטלפון, חדר מיון שמטפל בציטוטק (=מיזופרוסטול) עד סוף השבוע התשיעי (שיבא, אקא תל השומר) נאלצתי לשדל את הרופאה שלי להנפיק לי הפניה ספציפית אליו, ואח"כ כשהעזתי לחזור לשם כדי לקבל מנה שניה של ציטוטק בלי להצטייד בהפניה נוספת – חויבתי באגרת חדר מיון ואני בדיונים מול קופת החולים שממאנת להפיק טופס 17.
כמו רבות אחרות, גם אני מצאתי את עצמי נאבקת בפקידים ואנשי מקצוע חסרי אמפתיה, מתנשאים, ביקורתיים, שיפוטיים וחסרי אמון ומה שהכי עצוב הוא, שרובן היו נשים. עושה רושם שמדינת ישראל נהנית להיכנס לנו לכיס דרך הוגינה בכל שלב אפשרי של גיל הפוריות, ובכל מצב צבירה. אני מחזקת את ידיך במאבק להכללת הפסקת הריון בסל הבריאות ובכלל להסדיר את כל נושא הטיפול בהפלות מכל הסוגים, כדי שנשים שנמצאות גם כך תחת לחץ עצום לא תיאלצנה להתמודד לבדן עם כל הבלגן.
סקס פמיניסטי 
להשאיר תגובה