פרק 3 בסדרה הבריטית "חינוך מיני": איך לעשות סצנה מדויקת כל כך של הפסקת הריון יזומה (זהירות: ספוילר!)

26 ינו

אני חושבת שבגלגול הקודם הייתי אישה שביצעה הפלות לא חוקיות בנשים, בעידן בו הפלות היו אסורות בדין הפלילי והריון לא מתוכנן של אישה לא נשואה היה שווה לגזר דין מוות, חברתי וממשי. אחרת לא ניתן להבין מדוע בכיתי והתרגשתי בפרק 3 בסדרה הבריטית "חינוך מיני" בכי מלא בחמלה, הבנה והזדהות יתרה. חשוב לדעת שמעולם לא הייתי בהריון ומעולם לא עברתי הפסקת הריון. ההזדהות והחמלה שהציפה אותי קשורה לעבודתי במשך עשור בדלת פתוחה בליווי נערות ונשים בשלבים השונים של הפסקת הריון יזומה.

כשאני מלמדת על הפסקות הריון אני תמיד אומרת שזה הנושא האהוב עליי ביותר בתחום של מיניות בריאה וזכויות רבייתיות. זה הנושא שאני הכי אוהבת וליווי להפסקות הריון זה אחד הדברים שהכי אהבתי לעשות בעבודה שלי (ועד היום מתנדבת כמלווה ונהנית מכל רגע). מה הקשר בין הנאה ואהבה להפסקת הריון? ואיך דווקא זה הפך לחלק שהכי קרוב לליבי בתחום?

בפרק שלוש בסדרה האדירה "חינוך מיני" בנטפליקס (זהירות ספויילר!), מגלה הדמות הנשית הראשית בסדרה, מייב, שהיא נכנסה להריון לא מתוכנן על ידי נער איתו היא מקיימת יחסי מין. מייב היא נערה שבשפה המקצועית תקרא "נערה על רצף הסיכון". הוריה לא בתמונה, היא גרה בשכונת קראוונים והיא מגדלת ומפרנסת את עצמה. את ההריון היא מגלה אחרי ששכנה רואה אותה מקיאה וזורקת לה בתור בדיחה שהיא מקווה שהיא לא בהריון. מייב קונה את הבדיקה ועושה אותה תוך כדי מסיבה שמתקיימת באחד הבתים של נערה עשירה משכבתה. למייב אין מערכת תמיכה והיא לא מתקשרת לדלת פתוחה הבריטית. היא מגיעה למרפאה בה מבוצעות הפסקות הריון ובמהלך הייעוץ לפני ההליך, האחות מוודאת איתה שהיא בטוחה בהחלטתה, שהיא לא רוצה למסור לאימוץ ומודיעה לה שהיא חייבת להביא מלווה שייקח אותה הביתה לאחר ההליך (את דעתי על מפגש הייעוץ הזה אכתוב בהזדמנות אחרת כי זה היה אחד הייעוצים הגרועים שראיתי בחיי).

מייב לא מצליחה למצוא מלווה כי היא לא שיתפה את הנער בהריונה, אחיה לא עונה לה, וכאמור, הוריה אינם בתמונה. היא מבקשת מכוכב הסדרה, אוטיס, שיפגוש אותה בכתובת המרפאה בשעה המוערכת לסיום הפרוצדורה, בלי להגיד לו מה המקום אליו הוא מגיע ולמה היא צריכה אותו שם. הוא חושב שזה דייט ומגיע לבוש בבגדים חגיגיים. כאשר הוא מגיע לכתובת הוא מגלה שמדובר במרפאת הפלות ואז נופל לו האסימון מדוע הוא שם. מייב בינתיים, מגרשת אותו ומתחרטת שבכלל הזמינה אותו. הוא הולך לקנות לה כמה דברים במכולת ומתכנן לחזור ולא להשאיר אותה לבד.

והנה הסצנות שכל כך ריגשו אותי, שימחו אותי, והציפו את הדמעות בעיניי: מייב ממתינה בחדר הקבלה עם נשים נוספות. מרחב שהוא כמעט ריק מגברים, עם נשים ונערות שנמצאות באותו המצב בדיוק. נשים במגוון גילאים, גזעים, סטטוסים זוגיים, עם או בלי ילדים, יושבות ומחכות לעבור פעולה רפואית קצרה,  שתאפשר להן להחזיר שליטה על חייהן. אחת הממתינות היא אישה מבוגרת, שזוהי הפסקת הריון שנייה או שלישית שלה, והיא לא מפסיקה לדבר בקול רם בחדר ההמתנה. הן צופות יחד בשעשועון טלוויזיה ומייב, שמסתבר היא חכמה, פמיניסטית ומוכשרת, יודעת את כל התשובות לשאלות. בין השתיים מתפתח קשר אהבה-שנאה, שכן מייב משחקת אותה אנטיפטית שרק רוצה לסיים עם זה וללכת. האישה השנייה לא מניחה לה לרגע, ומדי פעם גם מכניסה מילות הרגעה כמו "אל תדאגי, עשיתי את זה כבר פעם, זה לא כואב" מלא בציניות וקלילות.

לאחר שהן ממלאות טפסים והגיע תורן לעבור לאזור ההכנה לניתוח, הן יושבות יחד, עם עוד אישה צעירה, וממתינות. האישה המבוגרת יושבת באמצע וכל אחת מהצעירות יושבת לצידה האחר. הן לא מדברות. בשלב מסוים האישה המבוגרת מחזיקה את ידיהן של השתיים הצעירות. ככה בלי מילים. היא יודעת בדיוק מה עובר עליהן ומה הן צריכות באותו הרגע. אצל מייב והצעירה השנייה עולות מעט דמעות בעיניים, אך הן לא נוזלות. הדמעות אינן משקפות בעיני חרטה או התלבטות. הן יודעות מה הן צריכות לעשות ומה המשמעות של השארת הריון שהן לא מעוניינות בו. הן יודעות שהן עושות כרגע אקט של הגנה עצמית. על עצמן ועל חייהן העתידיים. הדמעות הן ביטוי לתחושת חוסר אונים, בדידות, אשמה, חרדה, בושה, כעס. הרגע הזה של החזקת הידיים הקבוצתית היא רגע שיכול להתקיים רק בין נשים שעוברות חוויה ייחודית שרק נשים עוברות אותה.

הפסקת הריון היא חוויה ייחודית לנשים ונערות, חוויה שלא מספיק מאיתנו מדברות עליה. אחד הדברים שנהגתי להגיד לנערות ולנשים שליוויתי זה שיש סיכוי גדול שאמא שלהן עברה הפסקת הריון יזומה בעברה, שכן נשים רבות עברו אותה, במיוחד בדורות קודמים ובדרך כלל בתנאים שסיכנו את בריאותן ואת חייהן. הידע שנשים צברו במצבים של הפסקת הריון הוא ידע נשי ייחודי, שהלוואי והיה מועבר מאם לבת, או מדור סימבולי אחד לדור סימבולי אחר. קשר השתיקה שקיים סביב הפסקות הריון יזומות הוא קשר שתיקה שפועל נגדנו. הוא קשר שתיקה שמשמר אשמה ובושה, ומשמר תפיסה של משהו לא מוסרי שאנחנו עושות. תודה לאל שיש מספיק תיאורטיקניות פמיניסטיות של ביו אתיקה ופילוסופיה שממסגרות ומסבירות באופן חד וברור שהפסקת הריון פועלת בתחום המוסר האנושי ולא מחוצה לו. וזה מה שמשכה אותי הסצנה הזאת. העברה בין דורית של תמיכה, סולידאריות נשית כמו שרק נשים בסיטואציות מורכבות יודעות לעשות.  חניכה נשית שאומרת "את לא אשמה ואת לא עושה שום דבר רע".

הסצנה הבאה בפרק היא הפסקת ההריון עצמה. מעולם לא ראיתי סצנה כל כך קרובה למציאות שמתארת ברגישות, בהכלה ובאי שיפוטיות מוחלטת את ביצוע הפסקת ההריון. (בשנים האחרונות אנחנו מוצפות בעשרות, אם לא מאות סצנות של הפסקות הריון יזומות, רשימה שכבר סקרתי בטור אחר בבלוג זה). מייב מגיעה לחדר הניתוח, היא נשכבת על מיטה, מסביבה צוות שרואים רק את ידיו נוגעות בה ומכינות אותה לניתוח. אחות אחת מכניסה לה את מחט האינפוזיה, אחות אחרת מחזיקה את ידה. המרדים מסביר לה על הטשטוש שהיא תקבל וברקע המוניטורים השונים מצפצפים. הניגוד הזה בין חמלת הצוות לקור המתכתי של חדר הניתוח, משקף בעיניי את מה שעובר על מייב, על החרדה והפחד אבל גם על אמונה בדרכה ובהחלטתה.

בסצנה הבאה מייב בהתאוששות ומאחורי הווילון לידה שוכבת האישה המבוגרת והמנוסה במיטת התאוששות. האישה מבקשת מהאחות יוגורט שוקולד ולא וניל, והאחות אומרת לה שנגמר. הן מתחילות לריב. למייב יש יוגורט שוקולד והיא מסיטה את הווילון ומציעה לה את היוגורט שוקולד במקום הווניל. האישה מתחילה לבכות, בכי קטן וחרישי, ועיניה של מייב מתמלאות בדמעות גם כן. הן שותקות. מסתכלות על היוגורט שוקולד כיודעות סוד וכחולקות משהו שהוא רק שלהן. חוויה וידע שהם רק שלהן אבל הן גם חלק מההיסטוריה נשית וחוויות חייהן של נשים רבות. בכי היא אחת התגובות הנפוצות לאחר הרדמה. כשמדובר בבכי אחרי הפסקת הריון הוא לא רק תופעת לוואי של החומר המרדים. איתו מתערבב גם בכי של הקלה, של אובדן, של עצב, של שמחה, של חזרה לעצמי ושל החזרת שליטה על חיי ועתידי.

סצנה לאחר מכן מייב יוצאת מחדר ההתאוששות, כשהיא כבר לבושה בבגדיה ורואה שם את אוטיס מחכה לה. היא כמובן מתרגשת מזה. באותו רגע שהיא מביטה על אוטיס היא גם רואה את בתה של האישה המבוגרת שבאה לאסוף אותה והיא מחבקת אותה. "היי אמא" שאומרת הבת הוא אחד מנקודות השיא בפרק בעיניי. הפסקת הריון יזומה יכולה להתרחש בכל מיני מצבים משפחתיים, בכל גיל, ולכל אישה. הריון לא מתוכנן אינו מפלה אף אחת. העובדה שהאישה הזאת, שבמהלך הפרק נראית לנו קצת מוגזמת, הופכת להיות אישה שיש לה בת, משפחה, ושחווה אמהות על אף, למרות, ולצד זה שעברה מספר הפסקות הריון, הוא אחד מרגעי השיא של הפרק. הנרמול של מה שהיא הרגע עברה, דרך המפגש עם הבת, הוא נרמול שלכל אישה שאי פעם עברה הפסקת הריון יזומה מגיע לחוות.

כשנערה או אישה נכנסת להריון לא מתוכנן והריון זה אינו רצוי, התחושה היא שעולמה חרב עליה. שהיא היחידה שנקלעה למצב כזה בעולם ובהיסטוריה. מעבר לכך, פעמים רבות מצטרפות גם תחושות של אשמה ובושה, כעס עצמי וכעס כלפי מי שהכניס אותה להריון, בין אם זה היה חדירה בהסכמה או לא בהסכמה, ותחושה גדולה של חוסר אונים. שהגוף בגד בה, שהעולם בגד בה, ושהיא לבד במערכה. חשוב לי להגיד לך,  לכל אישה שהייתה במצב הזה, שאת לא לבד ואת בטח לא היחידה, הראשונה או האחרונה שתעבור הפסקת הריון יזומה. הפסקת הריון יזומה היא אחת הפרוצדורות הרפואיות השכיחות ביותר בעולם ואני מאוד מקווה שכך היא תישאר: חוקית, בטוחה ונגישה כלכלית. הגיע הזמן שנפר את קשר השתיקה סביב הפסקות הריון יזומות ונפיץ את הידע הנשי שנצבר בגופנו לאורך ההיסטוריה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

<span>%d</span> בלוגרים אהבו את זה: