Archive | סיפורים מהועדות להפסקת הריון RSS feed for this section

לפני זמן רב הוצאתי קול קוראת לסיפורים מהועדות להפסקת הריון. פורסמו כמה סיפורים, והנה עוד אחד שנשלח אליי לפני כשבועיים

14 דצמ

אני עובדת במדינה שבה הפלות הן לא חוקיות, לכן כשגיליתי שאני בהריון בשלב די מוקדם נאלצתי לשוב לישראל על מנת לעשות הפסקת הריון. יכולתי להיות בישראל רק שבועיים, מכיוון שהיה עלי לשוב לעבודה בהקדם.

להבין את הבירוקרטיה של הוועדה היה כרוך בהרבה מאמץ. מיותר לציין שכשאת בהריון לא רצוי וגם ככה במצב נפשי לא פשוט אין הרבה כוחות להתמודד עם הברוקרטיה של שירותי הרפואה, שלתחושתי לא באים לקראת אישה שמבקשת לעבור הפסקת הריון. המידע בנוגע לוועדה כמעט לא נגיש ולא ברור מה ומי ואיך ואיפה. התקשרתי למספר בתי חולים וקיבלתי מידע סותר לגבי מועדי הוועדות ואלו חומרים יש להביא לוועדה. מכיוון שהיה עלי לשוב לעבודה בחוץ לארץ, רציתי לעשות את הוועדה כמה שיותר מהר על מנת שאוכל לעבור ביקורת רפואית לפני שובי לעבודה.

עברתי הפסקת הריון כירורגית. בקשו ממני להצטייד בבדיקת סוג דם. בבוקר יום ראשון הלכתי לקופת החולים לעשות בדקת דם  לפני הניתוח. נכנסתי אל הרופאה ובקשתי ממנה בדיקה של סוג הדם, אמרתי לה שאני עומדת בפני  ניתוח-גרידה ושאלתי אם ידוע לה אם ישנן עוד בדיקות שעלי לעשות לפני הפרוצדורה. היא השיבה בזלזול "מאיפה לי לדעת אני לא הרופא שהפנה אותך, את צריכה לשאול אותו" ונתנה לי הפניה לבדיקה אחת בלבד. אני מתקשה להאמין שרופאה לא יודעת שיש צורך בשני סוגים של בדיקות דם לפני ניתוח. נאלצתי שוב להגיע לקופ"ח לעשות בדיקות דם. ככה המערכת פועלת: לא להנגיש, לא להקל.

התהליך של קבלת אינפורמציה בנוגע למתי ניתן להגיע לוועדה היה מתסכל ביותר. למזלי, קרובת משפחה עזרה לי מאוד וקבעה את הכל בשבילי. זה דרש ממנה כמה שעות טובות של טלפונים לאורך כמה ימים. אני לא חושבת שנפשית היתי מסוגלת לעמוד בטרטורים של לעבור מבית חולים אחד לשני באזור מגוריי ולא לקבל תשובה ברורה מאף מוסד בנוגע למתי אפשר לבוא ומתי אפשר לעבור את הוועדה ומתי אפשר לעבור את ההתהליך. עם זאת, האחות האחראית להפסקות הריון בבית החולים בו עשיתי את הוועדה מאוד עזרה בלתאם את הכל ולאפשר את הוועדה אפילו שרשמית היא לא היתה אמורה להתכנס באותו היום.

הוועדה עצמה לקחה יום. נדרשתי לבוא לבית החולים בבוקר, המתנתי להפגש עם האחות, עו"ס ועוד רופא. מכיוון שאחת הבדיקות שהיתה בידי לא תאמה את דרישות בית החולים הפנו אותי לעשות את הבדיקה שוב. בתחילה האחות האחראית ראתה את הבדיקה ואמרה לי "מאוד ניסתי לעזור לך אבל עם בדיקה כזו אין לי איך לעזור לך". האחות עזרה מאוד לאורך כל התהליך של הוועדה, אבל ההערה הזו הביאה אותי לבכי. חשבתי שאצטרך לדחות הכל בשבועיים ולא היו לי כוחות להתמודד עם הברוקרטיה של שירותי הבריאות. בסופו של דבר, הפנו אותי לאוטלרסאונד בבית החולים שעלה כמה מאות שקלים עליהם אין החזר. הטכנאית של האולטראסונד היתה מאוד נחמדה, אך היתה איתה מתלמדת בחדר והבדיקה ארכה המון זמן, ניסיתי להתנתק בזמן שהן מדסקסות פרטים על ההריון. היא גם שאלה אותי מדוע החלטתי לעשות הפסקת הריון וצינה שההריון מתפתח כראוי. שוב, היא היתה מאוד נחמדה ואדיבה אבל לא היתה שום סיבה מקצועית לשאול אותי לסיבה בגינה החלטתי להפסיק את ההריון.

לאחר מכן חיכיתי למפגש עם העו"סית האחראית. נכנסתי אליה לפגישה קצרה וסתמית. לאחר מכן שוב נבדקתי על ידי רופא ובזאת זה הסתכם. כמובן שהכל היה כרוך בלחץ של זמן ולא ברור היה אם לוגיסטית אצלח לאסוף את כל החתימות של האחראים  בזמן, אז היה יום לחוץ ומלא מתח וחוסר וודאות.

ביום של ההפלה עצמה התייצבתי בבית החולים בבוקר. האחיות במחלקה היו ממש נחמדות ונעימות. איתי בחדר היו עוד ארבע נשים כשלכונו היה ברור מה אנחנו עושות שם. בהתחלה זה היה מוזר, אבל אח"כ זה נהפך למעין קבוצת תמיכה. שלחו אותי לעשות עוד כמה בדיקות. ואז נתנו לי נר שגורם להתכווציות של הרחם. זה היה בשעה 11 בבוקר בערך, לגרידה הינו אמורות להכנס בשעה 2 וחצי אחה"צ. כעבור חצי שעה התחילו לי כאבים ממש חזקים אז נתנו לי משככי כאבים ונרדמתי בחדר ההמתנה. אני חושבת שאם היו הרופאה היתה מיידעת אותי שזה עלול לכאוב מאוד, זה היה עוזר לי להתמודד עם הכאב או לפחות לעשות הכנה נפשית ולהתכונן למה שמצופה לי.

בשעה שתיים קראו לכל הנשים להחליף לבגדי ניתוח והעבירו אותנו למחלקה אחרת להתכונן לגרידה. ואז המתנו והמתנו וכבר עברו שעתיים של המתנה. ארבע מאיתנו סבלו מכאבים ממש חזקים, הרופא עדיין לא הגיע. ואז האחות אמרה שהרופא אולי לא יגיע כי היה פיגוע והוא צריך להיות בחדר מיון. כמובן שכולנו נהבלנו ובדקנו מה קרה באינטרנט, חשבנו שהיה איזה ארוע גדול ובית החולים צריך עכשיו להפנות את כל המשאבים לשם.  מה שאירע באותו היום הוא אירוע דקירה של חיילת אחת. זה לא נראה ארוע בסדר גודל שמצריך ביטול פרוצדורות שנקבעו מראש על מנת לקבל את כל המשאבים של בית החולים. אחרי איחור גדול של הרופא, האחות אמרה לנו שאולי יבטלו את הכל ונצטרך לחזור יום אחר. זאת היתה נקודת שבירה בשבילי, גם כי היתי בכאבים עזים, התהליך של הגרידה למעשה כבר התחיל, גם משום שהדבר האחרון שרציתי לעשות זה לבלות עוד יום בבית החולים ולהתמודד עם כל ההשלכות הנפשיות והפיזיות של זה שוב. בסופו של דבר המלוות של הנשים לחצו על המחלקה ובאחור של כמעט ארבע שעות של כאבים קשים נכנסו לגרידה אחת אחת.

לאחר הגרידה, הבירורקרטיה לא נגמרה והגיע השלב של התמודדות עם הברוקרטיה של קופ"ח על מנת לקבל החזר עבור הוועדה להפסקת הריון. הגשתי את כל הטפסים כפי שהסבירו לי לקופת החולים. אך המזכירות הרפואיות של הקופה התקשרו אלי פעמיים ביום  במשך שבוע, כל פעם עם איזה משהו אחר שלא בסדר בבקשה שהגשתי  על מנת לקבל את ההחזר אף על פי שהגשתי את כל הטפסים כפי שנדרש. לאחר כמה ימים כאלו התקשרה אלי המזכירה ואמרה שרופא המחוז מסרב לחתום על החזר מקופת החולים כל עוד הוא לא רואה הוכחה לכך שבקרתי אצל רופאת הנשים, היא רשמה לי אמצעי מניעה ושרכשתי אותם. ההסבר לכך כפי שהמזכירה אמרה הוא שהוא לא רוצה שדבר כזה יחזור על עצמו שוב. זה משפט שלא שמעתי בערך מכיתה ד. אני לא יכולה לדמיין מצב שרופא היה מציב תנאי כזה בפני גבר, כאילו עשיתי משהו לא בסדר ועכשיו צריך לחנך אותי, למשטר את הגוף שלי, להחליט עבורי שאכניס הורמונים לגוף שלי.

עבדתי עם נערות ונשים במדינות בהן הפלות הן לא חוקיות, ואני שמחה שהיתה לי את האפשרות לבחור בשביל עצמי כי פגשתי הרבה נשים שלא יכלו לעשות את הבחירה הזו. אבל אני חושבת שעדין יש מקום רב לשינוי. בחוויה שלי הרגשתי שכאישה הגוף שלי הוא עדין אובייקט שנשפט ונתון לבחינה ושיפוט של מערכת שברובה לא רואה אותי כבעלת זכות בחירה על הגוף שלי והחיים שלי. גם מבחינת הגישה של המערכת וגם מבחינת הנגשה של השירותים שמגיעים לנו כנשים יש מקום רב לשינוי בעיני.

קול קוראת לנשים שעברו ועדות להפסקות הריון והפסקות הריון להשתתף בסרט דוקומנטרי בנושא

8 יול

לסרט דוקומנטרי שעוסק בחוק העונשין – הפסקת הריון על משמעויותיו השונות, ובזכויות הפרט של הנשים, בריבונותן, או ליתר דיוק היעדרה, של הנשים על גופן וחייהן, מחפשת נשים שאינן עומדות בקריטריונים של החוק ומבקשות לעבור הפסקת הריון. אשמח לפניתכן, ללא כל התחייבות מראש, בפייסבוק או במייל. Facebook id: rina shatil rinashatil@gmail.com

מוזמנות גם לבקר בעמוד בפייסבוק שפתחתי לסרט  https://www.facebook.com/docowomen

אשמח ואודה על הפצת המסר

נאדה. הפרת פרטיות. פטרנליזם בשקל. חותמת גומי. טמטום צרוף.

23 מרץ

סיפור הוועדה להפסקת הריון שלי הוא לא מעניין במיוחד. כלומר, אין בו יותר מדי טראומה או דרמה, בעיקר בזבוז זמן וטמטמת מערכתית.

הייתי בת 29 כשניכסתי להריון לאחר שבן זוגי באותו זמן חדר אלי לפרק זמן קצר ללא קונדום ובלי רשות (וזה כבר סיפור למסגרת אחרת). תפסתי את ההריון בשלב מאוד מוקדם, והיה לי ברור שאעשה הפלה. תוך יום ניגשתי לוועדה, לאחר שכבר קראתי על הפלות והחלטתי שארצה לעשות הפלה באמצעות כדורים (שאפשרית בשבועות המוקדמים של ההריון). ידעתי שלא תהיה בעיה בוועדה כי לא הייתי נשואה.

הגעתי לבית החולים ביום עמוס במיוחד, נערות ונשים שכולן נמצאות באותו חדר המתנה, לכולן ברור בשביל מה האחרות שם, אפס פרטיות. כמות מסחרית של פרסומות לגלולות למניעת הריון, קודש הקודשים של הרפואה. הוועדה תקתקה את הנשים הרבות במלאכת פס ייצור. אני הייתי בין האחרונות לאותו יום.

תחילה נכנסתי אל העובדת הסוציאלית. היא שאלה אותי אם השתמשנו באמצעי מניעה, ואמרתי שבקונדום (רק בדיעבד הצלחתי להודות בפני עצמי שכנראה נכנסתי להריון מהכמה שניות האלה שהאקס היה בתוכי ללא קונדום). היא אמרה שמרוב בנות שמגיעות אליה אחרי קונדום, היא בכלל לא מחשיבה אותו כאמצעי מניעה. בהמשך אמרתי לה, לא זוכרת באיזה הקשר, שאני לא יודעת אם ארצה ילדים בעתיד או לא. הקונספט הזה נשמע לה מופרך ומרתק, כאילו ששמעה על האפשרות הזו בפעם הראשונה בחייה. אמרה שהייתה מאוד רוצה לדבר איתי על זה, אבל אין לה זמן.  היא סימנה כמה סימוני "וי" על טופס, נתנה לי אותו שלחה אותי חזרה החוצה, להמתין לרופאים. בסך הכל הייתי אצלה לא יותר משתיים או שלוש דקות. לאחר שיצאתי, הסתכלתי על הטופס, בו סומן שהוסברו לי והבנתי כל מיני דברים. היא לא שוחחה איתי על אף אחד מהדברים האלה.

לאחר מכן קראו לי להיכנס לרופאים. שני גברים ואישה אחת, כמדומני. גם בחדר הזה נכחתי פרק זמן קצרצר, אפילו קצר מהזמן אצל העובדת הסוציאלית. לא נשאלתי דבר, וישר אחד מהם התחיל לומר שיש שתי דרכים לעשות את ההפלה בשבוע בו הייתי. קטעתי אותו אמרתי "אני רוצה את הכדורים". הם אמרו לי בסדר, חתמו, ושלחו אותי החוצה. לא הוסבר לי בשום שלב המשמעות של הבחירה, הפרוצדורה, ההבדל בין השתיים.

יצאתי החוצה וניגשתי ישר לפקידה לקבוע תור. יום למחרת לקחתי את הסט הראשון של הכדורים.

הוועדה לא הייתה משפילה במיוחד, מעבר לרעיון העקרוני והאווילי שמישהו יגיד לי מה לעשות עם הגוף שלי. אבל חשבתי לעצמי, לכל הפחות, אם כבר יש הליך כזה, לפחות שיתנו מעט אינפורמציה. שיוודאו שאי מבינה מה הולך לקרות לגוף שלי.

נאדה. הפרת פרטיות. פטרנליזם בשקל. חותמת גומי. טמטום צרוף.

שלושה סיפורים מהועדה להפסקת הריון

1 מרץ

אני בת 35, חיה עם בן זוג שהוא גם אבי שלושת ילדיי.

סיפור ראשון

כשהבנתי שנכנסתי להריון הייתי בשוק. הרגשתי שאני האשה הראשונה בעולם שנכנסת להריון לא רצוי. קראתי באינטרנט על הפסקות הריון והרגשתי שאני עבריינית. רק בעצם זה שנכנסתי להריון שאיני רוצה בו הרגשתי שעברתי עבירה חמורה מאוד וגם שאין לה פתרון חוקי. כלומר, ביצעתי עבירה חמורה ועכשיו אני הולכת להוסיף עליה עוד אחת. הגהנום חיכה לי מעבר לפינה.

כאשר עשיתי חיפוש באינטרנט לא היה שם שום רמז לכל השקרים שרופאים מוכנים לספר כדי לבצע את המהלך הלא חוקי הזה תמורת תשלום נאה, ולכן כאשר התקשרתי בסוף לאחד הרופאים הרגשתי שאני מבקשת ממנו בעצם טובה ענקית, בגידה באתיקה המקצועית שלו ולעבור עבירה פלילית משל עצמו. אני סופרת כבר שלוש עבירות על החוק, למרות שחלקן בראש שלי. נכנסתי להריון לא רצוי, אני מחפשת הפסקת הריון לא חוקית ועכשיו גם מדיחה רופא לעבור עבירה. הגיהנום התקרב אלי צעד נוסף.

כבר בטלפון התחלתי להבין איך העסק עובד, כאשר הרופא אמר לי (איך הוא לא פחד שמקליטים אותו?) שלא משנה מה הוא ימצא בבדיקה הוא יתעד הריון ללא שק הריון. הייתי המומה. אה, אז ככה זה עובד? איזה מזל. הייתי בטוחה שנפלתי במקרה לגמרי על רופא חריג שמבין ללבי. אולי הוא יזכה להגיע לגן עדן, בעודי בדרך לגיהנום. בפגישה בינינו הוא אכן ראה שק הריון. מאחר והוא תיעד ששק כזה אינו קיים לא היה צורך אפילו בוועדה להפסקת הריון מאחר וזה לכאורה רקע רפואי.

הרופא היה מקסים. חם ואוהד, נטול שיפוטיות, רך ומבין. רק מילים טובות היו לי לומר עליו עד השלב שבו נשכבתי על מיטת הניתוח והוזרק לי חומר הרדמה. או אז נעמד לו הרופא בין רגליי הפשוקות והחל ללטף לי את הירכיים והברכיים כאילו שעוד שנייה עומד להתרחש בינינו סקס בהסכמה. כשזה קרה אני זוכרת את עצמי אומרת לעצמי "טוב, הוא רק רוצה להרגיע אותך, שלא תהיי לחוצה". לקח לי שבוע בערך להפוך את מה שהרגשתי לכעס. הרגשתי שאני חייבת לו. אז עוד לא ידעתי שיש המון רופאים שעושים בדיוק מה שהוא עושה. הרגשתי שמצאתי אחד מיוחד, שמציל אותי מעצמי ומהחוק. הרגשתי בת מזל שנמצאת בחוב לעולמי עד לרופא הזה. הבנתי שאני לעולם לא אוכל להגיש נגדו תלונה מסוג כלשהו מאחר ואני עצמי שותפה פה לדבר עבירה. אם אני חושפת אותו הוא חושף אותי. שנינו באותה ביצה טובענית.

החלטתי לכתוב לו מכתב. שילבתי את תחושת התודה הכנה שלי עם הרתיעה מהמגע שלו. תשובה לא קיבלתי מעולם. זה היה טיפול רפואי ברמה גבוהה מאוד אבל זה חיסל לנו את החסכונות והשאיר בי צלקת נפשית רצינית. אני חושבת שהחיבור הזה בין שני אנשים שהם שותפים לדבר עבירה מעודד מעשים כאלה. האשה לא יכולה להזיק לרופא אבל הוא בהחלט יכול להזיק לה מבלי שהיא תוכל לעשות דבר בעניין.

סיפור שני

ההיכרות שלי עם הגוף שלי עמוקה מאוד. כשאני בהריון אני יודעת את זה ממש יום יומיים אחרי. כשנכנסתי להריון פניתי לרופא פרטי שנראה מהאינטרנט נחמד. בפעם הקודמת שעברתי הפסקת הריון ביצעו בי שאיבה. החלטתי ללכת הפעם על הכדורים כי פחדתי מהדבקות ברחם ולא הייתי מוכנה להיות מורדמת שוב. הרופא היה מקסים אבל משהו בהתנהלות שלו היה לא מקצועי. בהתחלה הוא סירב לפגוש אותי כל כך מוקדם וטען שלא יראו שק הריון אבל התעקשתי. עד היום אני לא יודעת אם הוא ראה שק הריון לפני שהחליט לתת לי את הכדורים.

לקחתי את הכדורים ו"זכיתי" לליטוף על הראש ועל הכתפיים. מה יש להם לרופאים האלה שהם לא מצליחים להסתפק במילים כדי לעודד? ידיים ושוב ידיים… זה לא היה ליטוף גס כמו בפעם הקודמת שהייתי במצב הזה אבל זה היה מיותר לגמרי. בפעם הזו נאלצתי להיכנס לוועדה. ישבו שם לבד מהרופא גם רופאה נוספת ועובדת סוציאלית. אחרי שמילאו את כל הפרטים הם התחילו להתלבט בקול רם מה לכתוב בסיבה להפסקת ההריון. הרופאה אמרה לרופא, כאילו שאני לא שם בכלל, שיכתבו שנכנסתי להריון מחוץ למסגרת הנישואין והוא הסכים. אמרתי להם שאני כאן בחדר ושאני לא מוכנה שיכתבו עלי דבר כזה. הם לא ידעו מה לעשות. הרופאה הציעה בלית ברירה שיכתבו שלקחתי תרופה חזקה נגד דלקת בשתן שעלולה לפגוע בהריון. הפעם הם טרחו לבדוק איתי שזה מתאים לי והסכמתי.

ברמה הרפואית הכל היה בסדר גמור. לקחתי כדורים, חזרתי אחרי יומיים ולקחתי עוד כדורים והמתנתי. הרופא הגיע ושאלתי אותו האם ומתי אני אמורה להגיע לביקורת. הוא נפנפף את הביקורת. אמר לי שאצור איתו קשר אחרי הווסת הבאה ונראה. משהו בדיבור שלו היה מאוד יבש. כאילו זה לא ממש משנה לו לפגוש אותי. ואכן, לא קבעתי תור לביקורת. לא אצלו ולא אצל אף אחד אחר. הספיק לי מרופאים.

סיפור שלישי

נכנסתי להריון. החלטתי הפעם לוותר על ההוצאה הכספית העצומה כי כבר לא יכולנו לעמוד בזה. כל פעם כזו נעלמים לנו 2500 שקלים. יחד עם ייסורי המצפון שלי זה כבר יותר מדי. הלכתי לבית החולים איכילוב ונכנסתי לוועדה. הנימוק שלי לצורך בהפסקת הריון היה משולש. קיימתי יחסי מין עם קונדום והייתי ילדה טובה. ההריון הכניס אותי למצב נפשי קשה וברור לי שאין לי שום אפשרות נפשית לעמוד כרגע בהריון נוסף וגידול של ילד רביעי. הגוף שלי, אחרי שלוש לידות, במצב רעוע. יש לי שני קרעים ברצפת האגן (מתועדים רפואית), שלפוחית שתן צנוחה (מתועדת גם כן), אנדומטריוזיס (מתועד רפואית) וחשש גדול שהריון נוסף יחמיר את המצב ויהפוך את חיי, שאיכותם נפגמה גם ככה, לירודים.

העובדת הסוציאלית שקיבלה את פניי היתה אוהדת רק למראית עין. היא הבהירה לי שאם הגניקולוג שלי היה חושב כמוני הוא היה מצייד אותי במכתב שמפרט את כל החששות שלו. אה, הבנתי, החששות שלי אינם מספקים, אבל אם הרופא חושש אז יש על מה לדבר. אני בכלל לא העליתי בדעתי לבקש מהגניקולוג שלי מכתב כזה. בין היתר, משום שהוא הבהיר לי מבלי ששאלתי, את דעתו על הפסקות הריון מהסוג שאני מבקשת. לקחתי ממנו את בדיקת האולטראסאונד ויצאתי ממנו בדמעות. לבקש ממנו מכתב על מצבי? בחלום הלילה. הסתפקתי בכל התיעוד הרפואי שהיה לי אבל מסתבר שבלי מכתב מסכם זה לא נחשב. העובדת הסוציאלית התמקדה במצב הנפשי שלי ויעצה לי לנגן על זה כי אחרת אני עלולה להידחות. אני מודה שבכלל לא העליתי על דעתי רעיון כזה. אחרי שרופאים בכירים הסכימו לשקר בשביל כסף לא עצרתי לחשוב שכאשר לא משלמים בשחור גם השקרים הופכים חיוורים יותר.

נכנסתי לוועדה. גניקולוגית וגניקולוג. די מהר פרצתי בבכי כי הבנתי שעשיתי טעות. שאני לא צריכה להיות שם אלא באיזו קליניקה פרטית, לא משנה כמה זה עולה. הגניקולוגית הסבירה לי שלא יקרה לי כלום מהריון נוסף. כאילו היא מגדת עתידות. היא טענה שרצפת האגן היא המומחיות שלה ועל סמך הסטטיסטיקה לא יקרה לי כלום. תודה, באמת. בתור חוקרת בעצמי אני יודעת בדיוק מה שווה סטטיסטיקה ואת העובדה הפשוטה שלכל התפלגות יש קצוות שאני לא רוצה ליפול בהם. שני הרופאים החליטו שמצבי הנפשי יהיה סיבה מספקת אבל הזהירו אותי שזה אומר כתם לכל החיים. קודם כל, "שמחתי" לשמוע שהם עצמם חושבים שמצב נפשי רעוע בגלל הריון לא רצוי זה כתם שאני צריכה להיזהר ממנו… שנית, התרגזתי שנותנים לי הרגשה שעושים לי פה טובה גדולה כאשר מוצאים "תירוץ" לאשר לי משהו שהוא זכותי המלאה. ואז גיליתי שכאשר מצבי הנפשי הרעוע תלוי רק בהתרשמות הוועדה, ולא מעוגן בחוות דעת פסיכיאטרית, אני צריכה גם לשלם את הסכום המלא.

הייתי המומה. אין לי כסף לזה. הם אמרו שאם אביא אישור פסיכיאטרי יבטלו לי את התשלום. אלא שמה אומר לפסיכיאטר? שחרב עלי עולמי כשהבנתי שאני תקועה עם הריון לא רצוי? הרי ברגע שאישרו לי את הפסקת ההריון חזר עולמי למבנהו השלם. אז מה נשאר? אה, כן, הכסף. כלומר, יכולתי ללכת לפסיכיאטר ולומר לו שלפני זמן קצר חרב עלי עולמי, כרגע עולמי במצב תקין, אבל אין לי כסף לשלם על הפינוי בינוי הזה, ולכן אודה לו אם יכתוב מכתב שיגרום לתשלום להיעלם. פארסה שכזו. ניסיתי בכל זאת לקבוע תור חירום לפסיכיאטר אבל לא הצלחתי. כך הגעתי להפסקת ההריון, כועסת, בוכה, עם כרטיס אשראי.

לקחתי כדורים והלכתי הביתה. ביום השני רצתה האחות, לקראת השחרור שלי, להחתים רופא. פתאום שמעתי את קולו של הרופא שביצע בי את הפסקת ההריון הראשונה. זה שהחליט שבעודי מורדמת מותר ללטף אותי. סירבתי לראות אותו או להיבדק על ידו. סירבתי גם לקבוע תור לביקורת מהחשש שהוא יהיה הבודק. שוב שילמתי, שוב הוכתמתי, שוב שקרים. וואלה, לא מגיע לי.

מערכת הבריאות שלנו משלמת בנדיבות על כל הטעויות שאנחנו עושים. רוב הכסף נזרק על זה שאנחנו לא אוכלים נכון, לא זזים מספיק, צורכים חומרים ממכרים מסוגים שונים ונוהגים בצורה מזעזעת בעודנו יודעים מראש שאלו הן טעויות שיביאו לנו סבל גופני. אבל כשהטעויות האלה הן של נשים בלבד זה על חשבונן. כמה נוח…

ה-וַעֲדָה שלי – סיפורה של יולי כהן

24 פבר

הייתי אז בין סיום התיכון לגיוס לצבא. בת שמונה עשרה. ההורים התנגדו לקיום יחסי מין לפני נישואין, ולרופא נשים הייתי הולכת רק עם אמא שלי. למרות שביקשתי גלולות למניעת היריון, אמא לא שיתפה איתי פעולה.  אז, השתמשנו ב"ימים הבטוחים". הוא היה בוגר ממני בחמש שנים והאמנתי שהוא יודע מה הוא עושה. משאחר המחזור להגיע, לקחה אותי אמא לרופא הנשים.  בבתי המרקחת אז, טרם היו ערכות לבדיקה  ביתית.  לקח יום או יומיים ואמא בישרה לי את מה שאמר הרופא. אני בהיריון.

גיל שמונה עשרה.  לא היה סיכוי שהתעניינתי אז להתחתן וללדת ילד/ה.  אהבתי את החבר אבל הייתי ילדה בעצמי והאמנתי שכל החיים עוד לפניי. התחננתי לאמא שלא תגלה לאבא ושנמצא דרך לפתוא את הבעיה בדרכים לא דרכים. אבל לאמא שלי, מסתבר, אין סודות מאבא שלי, ולא רק שהיא סיפרה לו, אלא זה הוא שלקח אותי לוועדה בבית החולים.

התבקשתי למלא טופס.  נשאלתי על כמה חדרים יש בבית יחסית לכמה ילדים אנחנו. נדרשתי למלא את רמת ההכנסות של הוריי. נדרשתי לנמק בכתב מדוע אני לא רוצה ללדת. הוכנסתי לחדר. ישבו שם כמה גברים ואולי אישה אחת.  הם תחקרו אותי למה אני לא רוצה ללדת ואני, ילדה קטנה ומבוישת, עניתי שזה בגלל שאני רוצה ללכת לצבא…

בגלל זה לא רציתי ללדת? בגלל שרציתי ללכת לצבא? כמובן. לא שיקרתי להם; ללכת לצבא אז, היה בשבילי תחילתו של פרק חדש ועצמאי שנשאתי אליו עיניים כבר כמה שנים. הם שאלו עוד שאלה או שתיים וחתמו.

ההפלה הייתה בהרדמה מלאה בבית החולים.  אני זוכרת את אורות הניאון במסדרון בדרך לחדר הניתוח.

כמה חודשים מאוחר יותר, במסגרת הטירונות, אספו אותנו לתרומת דם.  אחת השאלות בטופס הייתה – האם היית בהיריון בחצי שנה האחרונה.  הייתי אמורה לדווח על האמת, אבל שיקרתי ותרמתי דם.

השנה הייתה 1974. מאז עברו שלושים ותשע שנים ובמדינת ישראל מתקיימות עדיין ועדות. מסתבר שגם הרחם שלנו, לא ממש שייך לנו.  חייבים לחולל שינוי ומהר. חייבות.

קול קוראת: סיפורים מהועדות להפסקת הריון – פרויקט תיעוד חדש

20 פבר

החלטתי לפצוח בפרויקט חדש: תיעוד סיפורים מהועדות להפסקת הריון. הפרויקט הקודם שלי "סיפורים מכסא הגניקולוגו" היה מוצלח מאוד והגיעו כחמישים סיפורים שעסקו בחוויות של נשים בבדיקות גניקולוגיות. מי שמכירה אותי יודעת שבין יתר עיסוקיי, אני מלווה נערות ונשים לועדות להפסקות הריון בבתי החולים השונים, ושאני שותפה לקו הסיוע להפסקות הריון של נשים בוגרות של אישה לאישה מרכז פמיניסטי חיפה. במסגרת הליווים שלי נתקלתי בכל סוגי הועדות, כל סוגי הרופאים/ות, וכל סוגי העובדות הסוציאליות. נתקלתי בקשיים בירוקרטיים, בהכלה ואמפטיה, בביקורת ושיפוטיות, בחוסר אמון אך גם בהבנה פמיניסטית של הסיטואציה. בכל אלו נתקלתי.

לאחרונה התחלתי מהלך שאני מקווה שיוביל לחקיקה שתבטל את חוק ההפלות, כלומר, תבטל את הועדות להפסקת הריון ותכניס הפסקות הריון מסיבות של אי שימוש באמצעי מניעה או שימוש כושל באמצעי מניעה, לסל התרופות (אלה ההפלות היחידות שאינן כלולות בסל). כהכנה לחקיקה ולפעילות הלוביסטית, אני מבקשת להוציא כמה שיותר חוויות של נשים מהועדות להפסקת הריון אל האור. לדפי הרשת, לאתרי חדשות, לצוותים רפואיים, למקבלי/ות ההחלטות. אז אני קוראת לכן, נשים יקרות, שלחו אליי סיפורים שלכן על הועדות להפסקת הריון ואני אפסרם אותם, בעילום שם, בבלוג. אני יודעת שזה נושא קשה למרבית הנשים, נושא של מבוכה ופחד שמא ישפטו אתכן. אני מבטיחה לכן שזהותכן לא תיחשף. פרטיותכן תישמר. תגובות שיפוטיות תימחקנה. הבלוג שלי בדרך כלל מקבל תגובות מאוד אמפטיות (בשונה מהטורים שלי באון לייף). 80% מהנשים עוברות הפסקות הריון יזומות. החיבור לנשים אחרות וההבנה שזה חלק מהמציאות שלנו כנשים, יכולה לעזור לנשים רבות ואף לשנות מציאות שתוביל לביטול הועדות להפסקות הריון.

הסיפורים יתפרסמו בעילום שם, ללא שמות הרופאים/ות או בתי החולים. כל מה שיפורסם יהיה הגיל בו ניגשתן לועדה והסיפור עצמו.

את הסיפורים אתן מוזמנות לשלוח למייל שלי: sharon.orsh@gmail.com