Archive | סיפורים מכיסא הגניקולוג RSS feed for this section

לא מצאתי כותרת מתאימה לסיפור הבא מכסא הגניקולוג. הגועל של הרופא מדבר בפני עצמו

26 אפר

אני בהריון ראשון, יומיים לאחר בדיקת הסקירה המוקדמת, אליה הגעתי עם בן זוגי. הרופא המטפל מבצע הן בדיקת השקיפות העורפית והן את בדיקת הסקירה המוקדמת בגישה ואגינלית (בדיעבד הסתבר לי שרוב הרופאים מבצעים בדיקה זו אבדומינלית ורק אם לא רואים מספיק טוב עוברים לגישה הואגינלית, אצלו כאמור, גישה ואגינלית לכתחילה היא אידיאולוגיה).

די להקדמות – אספר מה שהיה –

כאמור, הביקור הראשון במכון של הרופא היה לצורך בדיקת השקיפות העורפית. הבדיקה עברה בשלום, ומכיוון שהיינו מאוד סקרניים שאלתי האם ניתן להעלות השערה לגבי מין העובר. התשובה שקיבלתי הייתה (שימו לב בעיצומה של בדיקה וגיאנלית) – "בשלב הזה גם לדליה איציק היה דגדגן, אי אפשר לראות אם הוא שייך למין הנכון". איכס, חשבתי לעצמי ואני עוד צריכה לחזור אליו לסקירה מוקדמת. לבסוף, מפאת החשש שלא אצליח לקבוע את הסקירה המוקדמת אצל רופא אחר בחלון הזמנים הנדרש החלטתי לתת הזדמנות שנייה לרופא והותרתי את התור על כנו. הבטחתי לעצמי, שאם תהינה הערות לא במקום אעיר לו על כך בסוף הבדיקה. אבל גם הפעם הוא הותיר אותי בלי מילים.

באותו הבוקר היו לי דימומים מטרידים ובתחילת הבדיקה יידעתי בכך את הרופא, שנשף בבוז ואמר "אז מה את רוצה?". נשלחתי לכיסא המיועד, הרופא התקרב אלי ואמר: "תתקרבי אלי כאילו את רוצה שאבדוק אותך". המשפט הזה עורר בי אי-נוחות, אך עשיתי כמצוותו.

הבדיקה ארכה כ-45 דקות (!) בהן מוט האולטראסאונד בטש בתוכי, סבל לא יתואר. ב-20 דק' עצרתי את הנשימה, עם דמעות בעיניים ורק חיכיתי שייגמר. יש לציין שתנוחת הבדיקה אפשרה לי לראות רק באופן חלקי את המסך, וכשניסיתי להרים את הראש ננזפתי שכן הדבר שהפריע לזווית הבדיקה (בגלל שיצר כיווץ בשרירי הבטן).

לקראת סופה נשאלנו האם היינו רוצים לדעת את מין העובר, שהתנוסס בבירור על המסך. אמרתי: רואים שזה בן. ואז הרופא פנה אלי ושאל "תגידי, היית עם כושי?". נאלמנו לדום. אני לא יכולתי להוציא ולו מילה אחת מהפה. אף פעם לא ביזו אותי בצורה כזו וכל זאת בעיצומה של בדיקה וגינלית!

הבדיקה הסתיימה והרופא הראה לנו שכל המדדים בטווח הנורמה. בן זוגי שאל למשקלו ונענה. אני שאלתי לאורכו, תמימה שכמותי (את ההמשך אתן יכולות כבר לנחש), כי הלא עד כה, תמיד דיברו איתנו בס"מ, ואז הרופא השיב בחיוך זדוני בעודו מצביע על תצלום איבר המין של העובר ושאל – את האורך של זה את רוצה לדעת, זה מה שמעניין אותך?!

מיותר לציין שאת הסקירה המאוחרת קבעתי אצל רופאה, הרחק משם.

אני עוד מתלבטת אם לכתוב מכתב תלונה לקופת החולים.

סיפור נוסף מכסא הגניקולוג, והפעם בנושא הקרוב לליבי: ויסטיבוליטיס!

11 אוג

השבוע הייתי אצל הגינקולוג שלי וכבר מגיל 18 הוא מודע לכאבים שיש לי בחדירה וגם שלח אותי לפיזיותרפיסטית מקסימה לרצפת האגן שאם הייתי מתמידה איתה אולי המצב היה משתפר, אבל הוא מעולם לא אמר לי שזה ויסטבוליטיס, כך שגם אחרי ההכרות שלי איתך ועם הויסטבוליטיס לא חשבתי בהכרח שיש לי את זה אלא שככה זה, בנרתיק יש לעיתים קרובות כאבים בחדירה.

בכל אופן בגלל שממש נהייתי מודעת לכאב מאז ההכרות שלי איתך אני ממש יכולה להצביע על הנקודות שכואבות ברגע החדירה, הסברתי לו את זה והוא אמר שהוא מבין ושאל למה לא התמדתי בפיזיותרפיה וכולי שאלתי אותו האם יש לי ויסטבוליטיס והוא אמר שככה זה נקרא, שאלתי למה הוא מעולם לא אמר לי שזה מה שיש לי והוא אמר שהוא חשב שזה ברור לי מה יש לי אם הוא שלח אותי לטיפול הפיזיותרפיסטי, בכל מקרה יצאתי משם ולראשונה הבנתי שהכאבים שלי הם למעשה כרוניים, מגיל 18 חשבתי שזה סתם משהו שיש לכולן.

באותה פגישה גם אמרתי לו שאני שוקלת להפסיק עם הגלולות ופשוט להשתמש בקונדומים בגלל היעדר חשק מיני, הוא אמר שזה נכון שיש חלבון בגלולות שיכול לגרום להורדת החשק המיני ואני יכולה לנסות להפסיק עם הגלולות אם אני רוצה. שוב- פעם ראשונה שאני שומעת משהו על היעדר חשק מיני וגלולות.

יצאתי עם קצת כעסים ותחושות מבולבלות, הוא בסך הכל רופא טוב אבל זה שזה לא נאמר לי מראש גם הויסטבוליטיס וגם ההשפעות של הגלולות זה משגע אותי.

"היה יותר חכם אם לא היית מקיימת יחסי מין בלילה שלפני הביקור שלך אצל הגיניקולוגית"

3 אוג

לאחר שמונה חודשים של נישואין, בהם סבלתי רק בהתחלה מכאבים בעת החדירה, הכאבים חזרו אליי אך הפעם לא באופן רצוף ולא בכל פעם בה קיימתי יחסי מין עם בעלי.  ובכל זאת, כאבים מידי פעם זה לא נעים וזה יכול להיות מדאיג, במיוחד שאני בחורה שהחלה לקיים יחסי מין לראשונה רק אחרי נישואין, ובמיוחד שאני לא בעלת עניין או מידע רב ביחסי מין ובכל מה שסובב נושא זה. עוד בטרם שקבעתי תור אצל אותה רופאה אליה פניתי לאחר נישואיי כדי לוודא שהכל תקין אצלי, הייתה לי תחושה שהכאבים קשורים אך ורק לרמת המוכנות לחדירה בה אני נמצאת לפני החדירה, אחרת איך אפשר להסביר שלא תמיד כואב לי?? אבל אמרתי שבכל זאת, אלך לרופאה ליתר ביטחון.

למען האמת הביקור הראשון אצל הרופאה שהיה, כפי שציינתי, בסמוך לנישואיי, לא היה חם במיוחד ולא בלטו בו כישוריה של הרופאה ביחסי אנוש אבל זה היה סביר וסובל ביקור נוסף.

"תורידי את המכנסיים והתחתונים" היא אמרה, הורדתי. "תפתחי את הרגליים, עוד טיפה, אוקיי". אני רואה את אותו צינור פלסטיק שהחדירה אליי בפעם הקודמת מבלי הודעה מוקדמת ומבלי מתן הסבר על כך שזה הולך לכאוב, על אף, שלהזכירכם, הגעתי אליה כמה ימים לאחר נישואיי כלומר שחיי המין שלי היו עוד ממש בתחילתם.  היא החדירה את הצינור עוד הפעם, וגם כן בגסות ומבלי התחשבות בכך שסיבת הגעתי אליה היא כאבים בחדירה. ולהלן השיחה שהתנהלה ביני לבינה:

היא: "מתי יחסי מין?"

אני: "סליחה?"

היא: "כלומר, מתי שכבת בפעם האחרונה עם בעלך?"

אני: "אתמול בלילה".

היא: "טוב, אני לא רואה כל סימן אדום שהוא, אבל אני כן רואה שיש הפרשות צהובות, אז אני לא יודעת אם זה כתוצאה מהיחסי מין, או כתוצאה מדלקת שיש לך. אבל היה יותר חכם אם לא היית מקיימת יחסי מין בלילה שלפני הביקור שלך אצל הגניקולוגית". 

אני: "טוב, לא חשבתי על זה כי לא ידעתי שבשני המקרים יש הפרשות דומות".

היא: "בכל מקרה, אני לא יודעת להגיד לך מה המקור של ההפרשות האלה אבל אני חוזרת, היה יותר חכם אם לא היית מקיימת יחסי מין בלילה שלפני הביקור שלך אצל הגניקולוגית".

אני: שתיקה.

היא: "בכל מקרה, אתן לך גלולות לארבעה ימים, קחי אותן ואם את עדיין סובלת מכאבים בחדירה תחזרי אליי".

היא אמרה לי לאחר הבדיקה שזה יכול להיות ספציפי למקרים מסוימים בהם הנרתיק לא היה מספיק רטוב (מה שאני בדיוק חשבתי לפני שבאתי אליה) אבל היא כפי שאמרתי, לא יכולה להבטיח כלום.

שתבינו, את כל השיחה, כל השיחה, היא ניהלה איתי מבלי להרים את העיניים אליי, מבלי להגיד מילה אחת שתרגיע אותי ועוד היא חוזרת על טענתה בדבר חוסר החוכמה שהיה במעשה שעשיתי.

מאיפה לעזאזל אני אמורה לדעת שלשניהם יש אותן הפרשות? מאיפה לעזאזל אני יודעת שעשר שעות לאחר קיום יחסי המין נשארות הפרשות עמוק עמוק בתוכי?? מאיפה אני יודעת שהיא עלולה להתבלבל? היא לא ראתה במחשב שלה שזו הפעם השנייה שאני עושה ביקור אצלה? היא לא זוכרת שאני נשואה טרייה, ושבאתי אליה עם אפס מידע? בשביל מה היא שאלה אותי בפעם הראשונה מה אני עושה בחיים ורשמה בתיק האישי שלי שאני עורכת דין? עורכות דין לא מספיק "חכמות" בעיניה?

על כל הדברים האלה חשבתי כשירדתי במעלית לחניון ביציאה החוצה, וכעסתי על עצמי שלא אמרתי לה את כל מה שעלה בראשי מיד כשיצאתי מהמרפאה שלה, אבל שני דברים ידעתי והבטחתי לעצמי: לעולם לא אחזור לרופאה הזו, ולעולם לא אסבול ואשתוק לדברים דומים שייאמרו לי בעתיד.

ואציין, כסוף שמח לסיפור, שבאותו לילה קיימתי יחסי מין עם בעלי וזה לא כאב.

"רופא לא מבין למה יורדות לי דמעות"

14 יול

רופא: את בתולה?
אני: אממ…
רופא: לא מבין (מבטא רוסי, אגב, לשם ההמחשה), בתולה או לא בתולה?
אני: (פאוזה) נאנסתי. אבל זה היה מזמן.
רופא: המממ.

*בלי להסס, מכניס את המכשיר של ה"לא-בתולות". אני מתה מכאבים, מרגישה נאנסת שוב.

רופא לא מבין למה יורדות לי דמעות.

"לא, זאת לא חוויה נעימה במיוחד, ואני לא אלך לגינקולוג בשביל הכיף, אבל שתי הדוגמאות (המאוד אקראיות ולא בהכרח מייצגות) האלה היו חוויות טובות. כדאי לדעת שגם זה קיים, ולא במאמץ מיוחד".

2 יול

לפני קצת יותר משנה הלכתי בפעם הראשונה לגינקולוג. כלסבית, נחסכה ממני חוויית הללכת-לגינקולוג-כדי-לקבל-גלולות, כך שיצא שבגיל 24 הלכתי בפעם הראשונה. המחזור שלי היה לא סדיר, ורציתי לבדוק אם יש בעיה (וכולן גם אמרו שזה נורא חשוב ללכת פעם לגינקולוג, לבדוק שהכל בסדר). לא הכרתי אף שם של רופא, וגם לא רציתי לבזבז הרבה כסף על בדיקה שגרתית, אז קבעתי תור אצל הרופא (גבר – לא חשבתי שיהיה הבדל משמעותי בין גבר לאישה בהקשר הזה) הראשון שהיה פנוי, בקופת חולים כללית. הייתי קצת לחוצה, בכל זאת, לא נעים, מביך, להתפשט, כואב, מה אני יודעת. הרופא, היה קצר רוח כדרכם של רופאי קופת חולים באופן כללי, אבל נעים ומנומס. הוא רצה לעשות את הבדיקה הפיזית, ולכן שאל אם אני בתולה. הייתי קצת מבולבלת – אני לסבית, מה אני אמורה לענות? – אז הסברתי לו את המצב (לא מרגישה צורך להיכנס לפרטים כאן), והוא עשה את הבדיקה.

כשהתיישבתי על הכסא הוא הזהיר שזה הולך לכאוב, וזה באמת כאב. אני לא רופאה, ואני לא יודעת אם אפשר היה לעשות את זה פחות כואב. אבל גם ברור לי שבאותו רגע (שבו את יושבת חצי עירומה עם רופא בין הרגליים שלך ושפופרת זכוכית בתוך הכוס שלך וכואב לך), הרגשתי קטנה וחסרת אונים. אבל גם – עדיין באותו רגע – חשבתי לעצמי שמה שגורם לי להרגיש ככה הוא הנסיבות והכאב, ושלא היה מישהו (או מישהי, לצורך העניין), שהיו גורמים לזה להרגיש יותר טוב.
כשדיברנו אחרי הבדיקה שאלתי אותו אם הוא חושב שיש בעיה, והוא אמר שלא. הוא הוסיף (מיוזמתו) שכשיגיע הזמן שבו אני ארצה להיכנס להיריון, ואזדקק לתרומת זרע, אפשר יהיה לעשות בדיקות נוספות, אבל חזר ואמר שאין בעיה.

כמה חודשים אחר כך הייתי צריכה ללכת שוב לגינקולוג. אחרי הניסיון הסטנדרטי לגמרי של הפעם הקודמת, כבר לא חששתי לקבוע תור אצל הרופא הפנוי הראשון בכללית, וקיבלתי רופא שהיה ממש מקסים ועדין ונחמד. בגלל שכבר עשיתי בדיקה בעבר, הוא לא היה צריך לשאול אם אני בתולה. אבל תוך כדי הבדיקה הוא שאל באילו אמצעי מניעה אני משתמשת (יכול להיות שלפני זה הוא שאל אם אני במערכת יחסים, אני לא זוכרת). אמרתי שאני לא. הוא שאל אם אני לא מקיימת יחסי מין. הייתה לי שנייה של מבוכה, ואז אמרתי שאני לסבית. נראה שהוקל לו (זה לא שאני מקיימת יחסים לא מוגנים…). אחרי הבדיקה הוא המליץ לי על תרופה מסוימת ועל בדיקה, וביקש ממני לוודא שאני מקבלת את התוצאות שלה, והסביר לי מה אני אמורה לראות. הוא גם הוסיף שאם הבעיה לא נפתרת, הוא מציע שאתקשר אליו, והוא יפנה אותי לאחת משתי רופאות שמתמחות בבעיה הזאת.

ובשורה התחתונה – לא, זאת לא חוויה נעימה במיוחד, ואני לא אלך לגינקולוג בשביל הכיף, אבל שתי הדוגמאות (המאוד אקראיות ולא בהכרח מייצגות) האלה היו חוויות טובות. כדאי לדעת שגם זה קיים, ולא במאמץ מיוחד. ידוע לי גם מחברותיי הלסביות שיש "רשימה" של גינקולוגים/ות שידועים כגיי-פרנדלי, ועוברת מפה לאוזן, ואני יכולה להבין את מי שבוחרות לפנות לרופאים ברשימה. בכל זאת, לא נראה לי נכון להכפיש ציבור שלם בצורה כזאת, ויכול להיות שאפשר להתמודד עם הבעיה בצורה בונה. למשל, להעביר הרצאות (של מרכזי הסיוע, של ארגון חוש"ן ושל ארגונים אחרים) לקבוצות של גינקולוגים, במטרה להפוך את הביקור לחוויה נעימה ולא פוגענית. יותר מזה, אפשר לתקוף כל דבר, ואפשר לראות כל התנהגות או אמירה מאלף זוויות. מה שחשוב זה איך כל ואחת ואחת מרגישה כשהיא שם. לכן, ומבלי לערער על חוויות פוגעניות, משפילות ומעליבות שחוו אחרות באותה סיטואציה, התחושה שלי הייתה טובה.

אה, ובקשר לכסא. אני לגמרי מוכנה להאמין שהוא הומצא לנוחותו של הרופא, אבל אני חייבת להודות (ושוב, מבלי ידע נרחב באנטומיה או בארגונומיה), שזה נראה לי מאוד נוח גם לאישה שנבדקת. גם כי באופן כללי, אם הגישה של הרופא נוחה, זה אומר שזה יכאב פחות, וגם כי הזווית נראית לי הגיונית לצורך הכנסה של השפופרת (או איך שקוראים לזה). אולי אני טועה, ואולי זה גם שונה מאישה לאישה, אבל אני לא חושבת שיש פה איזה קונספירציה. אני גם חושבת שאם יש מישהי שתגיד לרופא שלא נוח לה ככה והיא מעדיפה אחרת, הוא ינסה בדרך אחרת. אולי זה לא נכון (או לא נכון לכל הרופאים), אבל שווה לנסות. להשוות את זה למכשיר עינויים נראה לי קצת לא הגון.

את "אחת שחוגגת"

23 יונ

הסיפור שלי הוא סיפור על רופא שאת שמו אני לא זוכרת, הגעתי אליו בהתראה קצרה כי הייתי במצב חירום רפואי עקב סוג של מחלת מין. הרופא נזף בי ובייש אותי מאוד, האשים אותי במחלה בגלל שאני "אחת שחוגגת", וגרם לי להרגיש מופקרת וחלשה. הוא אפילו לא טרח לשאול אותי על ההרגלי המיניים שלי, פשוט הניח שאני "מופקרת" אם יש לי מחלת מין. לא הצלחתי להפסיק לבכות משך כל הטיפול, ויצאתי מהמרפאה בבכי היסטרי, מתקשה אפילו ללכת מרוב הבושה וההשפלה. הכאבים היו בלתי נסבלים, אבל יותר מזה הייתה תחושת האשמה והבושה, כאילו הבאתי את זה על עצמי וכאילו אני מגעילה או מלוכלכת. במהלך הבדיקה הוא גם העיר לי על כך שיש אצלי "שיערות בכל מקום", כאילו שמדובר במשהו מגעיל, כנראה מפני שאני לא מגלחת את הערווה, הערה שאף רופא מעולם לא העיר לי כי הרי אין שום קשר בין הגילוח לבין מצב רפואי.

"ואז נאנסתי על ידי הרופאה עם מכשיר דמוי פין בהיותי תמימה ובת 20"

17 יונ

כשהייתי בצבא הלכתי לגניקולוגית בשל איחורי מחזור. רצו לבדוק אצלי את הרחם והשחלות ולכן הפנו אותי לאולטרה סאונד. בחדר האולטרה סאונד, נשאלתי האם אני בתולה או לא, כדי להחליט עבורי אם לבצע בי אולטרה סאונד ואגינלי או חיצוני. לא ידעתי שלשם כך נשאלתי זאת, בכל זאת אולטרה סאונד ראשון, ועניתי בתמימותי שאיני בתולה, ואז נאנסתי על ידי הרופאה עם מכשיר דמוי פין בהיותי תמימה ובת 20. כי זה שכבר שכבתי עם גבר אומר שאפשר לחדור אלי שוב בלי לשאול באיזו דרך אני מעדיפה.

המקרה הזה רודף אותי וירדוף לנצח, אין לי אמון בגניקולוגים כלל וגם לא בגניקולוגיות. אני מזועזעת שבבדיקה כה פשוטה נלקחה ממני הזכות להחליט מה יקרה בגופי וממש צר לי שלא נחשפתי לפמיניזם, לזכויותיי ולחופש הדעה והבחירה שלי כאישה לפני המקרה הזה. אין ספק שאם הייתי נחשפת למידע מחזק באור פמיניסטי קודם לכן, הייתי מסוגלת להגן על גופי ונפשי.

"את עושה מזבוב פיל"

9 יונ

לפני כמה שנים נכנסתי לבדיקה אצל רופא נשים במרכז בריאות האישה בעפולה. מאחר שהרופא לא הפעיל את המחשב לפני קיום הבדיקה המדוברת, הוא השאיר אותי במצב חשוף עם המכשיר המשמש לבדיקה וגינלית ואמר שהבדיקה מתעכבת כי המחשב עוד לא עלה. ממבוכה, בשל מצבי הבלתי נעים לשון המעטה, אמרתי שזה בסדר ואז הוא הלך לעמדת הרופא, הדליק את המחשב האחר (שבו מוזנים פרטי המטופלות) והשאיר אותי במצב הזה במשך דקות ארוכות.

לאחר שיצאתי מהבדיקה, הגעתי הביתה ושלחתי תלונה למחלקת פניות הציבור במחוז צפון של קופת חולים כללית. לאחר תקופת מה הגעתי לבדיקה נוספת ואז ישב עמי מנהל המרפאה והסביר לי בבדיחות הדעת שאני עושה מזבוב פיל וששנינו יודעים שהרופא לא באמת התכוון להתנהג כך. גם בפניות הציבור פטרו אותי במכתב לקוני, שבו דווח לי כי הרופא עבר שיחת רענון באשר לכללים ובסך הכול הוא רופא טוב. "יכול להיות", אמר לי מנהל המרפאה, "שהוא היה טרוד במשהו ולא שם לב. כולנו בני אדם…" באמת התחלתי לחוש לא בנוח. הרי אני המטופלת הטרחנית, שמחפשת תשומת לב ומתלוננת על הרופא הזה ומה אני בכלל רוצה ממנו?

הנחתי לזה, כי הבנתי שאין לי למי לפנות.

פוסט חיובי מכסא הגניקולוגית: והפעם עם שמה של הרופאה

29 מאי

כל פעם שאני קוראת פה פוסט של בחורה שמתארת את חוויותיה על כסא הגניקולוג אני מודה על מזלי הטוב אבל בעצם אני צריכה להודות לדוקטור אסתר יפה. דר' יפה היא רופאת הנשים שלי והיא חסכה ממני לחלוטין את כל חוויות העלבון, הניכור והכאב שתוארו כאן בשבועות האחרונים. היא מקצועית, עדינה ונעימה. תמיד מכבדת, מקשיבה ומוכנה להסביר ולענות על כל שאלה. היא באמת משתדלת לעשות את הבדיקה כמה שפחות כואבת ותמיד מסבירה מה היא עושה ומתריעה אם זה עלול לכאוב. לי באופן אישי זה ממש חשוב ועוזר, הכנה נפשית זה כבר חצי עבודה…

מספר פעמים שאלתי אותה בנוגע להשלכות והכרחיות של בדיקות והתייעצתי בנוגע לאופציות טיפוליות. תמיד קיבלתי מענה מפורט וסבלני ומצאתי נכונות להסביר ולענות על שאלות. הרגשתי שהיא מספקת לי את כל העובדות ושיש לי חלק בהחלטות טיפוליות. אין הרבה רופאים או אנשים בכלל שיש להם נכונות וסבלנות להקשיב ולהסביר כמו דר' יפה וזה שווה זהב.

קצת חבל לי שהפוסט הזה קצר, אבל באמת שאין לי יותר מה להוסיף היא פשוט מצוינת!!! אז תודה מקרב לב דוקטור יפה, עברתי עיר אבל אין שום סיכוי שאני מחליפה רופאה! (הרופאה מקבלת בירושלים)

כמה סיפורים קצרצרים מכסא הגניקולוג, מנשים שונות….

27 מאי

1. גניקולוג אחד אמר לפני כמה שנים את זה:
הוא: את נשואה?
אני: לא
הוא: עדיין לא. יש לך ילדים?
אני: לא
הוא: עדיין לא

2. כשהייתי בת 20 היה לי תור לרופא נשים במכבי, סתם אחד, שלא הכרתי. במקרה לילה לפני שכבתי עם מישהו שיצאתי איתו אז. למחרת בבדיקה הוא הסתכל, חייך חיוך מגעיל ואמר לי "מישהי נהנתה אתמול בלילה." זה היה נורא.

3. בהיותי חיילת צעירה עם חבר טרי, הלכתי לרופאה שקיבלה מטופלות מטעם הצבא. זו היתה הבדיקה הראשונה שלי ומיותר לציין שהייתי מאוד מובכת. בשלב מסויים כשהרופאה מחטטת בי, אמרתי לה שהיא מכאיבה לי. התשובה המדהימה שלה היתה: ״וכשחבר שלך עושה לך את זה??
החבר ואני עוד ביחד, הרופאה ואני כבר לא…

4. אני חייבת לציין שהרופא לא רק שלא ניהל רישום מסודר וממוחשב, אלא היחס שלו היה קר ומתנשא. באתי אליו אחרי שהפנה אותי לבדיקה, לא הסביר במה הוא חושד, קראתי ועשיתי קצת מחקר, הגעתי אליו שוב לפני הבדיקה ושדברתי איתו על החששות שלי תגובתו הייתה: "לכן אני לא אוהב אנשים שחושבים יותר מדי, הם רק מסבכים את העבודה שלי"….. התלוננתי אליו להנהלת הסניף והמחוז של מכבי, אין לי מושג אם עדיין שם (משערת לצערי בכן).

5. הורדתי בגדים תחתונים, משכתי את הנייר המלוכלך מהכיסא עד שנייר נקי כיסה אותו. התיישבתי בקצה הכיסא ואמרתי שאני מוכנה. הרופא הוציא כפפת לאטקס אך במקום לחבוש אותה הלביש אותה על דילדו אולטרסאונד, מרח לוב והנה מתחילים. לא דיברנו על אולטרסאונד. כיווצתי. יכולתי לנסות להרפות אבל הייתי כעוסה מדי על החדירה לפרטיות. כשסיים עם זה הוציא ספקולום ואמר, "זה יהיה קצת לא נעים". כשראשו ממש בין רגלי הוא הרים אלי ראש ושאל "למה את לא מחייכת?" הייתי בועטת בו אם רגלי לא היו מנוטרלות… "אני אחייך בזמני החופשי!"