ארכיון | סיפורים מכיסא הגניקולוג RSS feed for this section

שלושה סיפורים, שלשתם מההריון הנוכחי שלי, כל אחד מגינקולוגית אחרת

10 מאי

1. הגעתי לגינקולוגית בידיעה ברורה שאני בהריון, וידעתי את תאריך הכניסה להריון. יידעתי את הגינקולוגית שאין קשר בין תאריך הוסת האחרונה לגיל ההריון, שכן המחזור הרגיל שלי הוא בן 45 יום. היא אמרה "את זה כבר נראה באולטראסאונד", וערכה לי בדיקת אולטראסאונד. להפתעתה (אך לא להפתעתי), ההריון נראה בן 5 שבועות, ולא כפי שציפתה (כלומר לא נראה לב פועם). הגינקולוגית אמרה שהיא לא הולכת לכתוב שאני בהריון, כי לא בטוח שאני עדיין בהריון, שכן 25% מההריונות לא מתפתחים שאלתי אותה אם זה דבר שהיא אומרת לכל הנשים בהריון שבאות אליה, או רק לי בגלל האולטראסאונד. היא ענתה שזה דבר שאני צריכה לדעת.

2. בעקבות חוויה זו את הביקור הבא בהריון (שכן התפתח…) ערכתי אצל רופאה אחרת, שהחליטה שהתיק הרפואי שלי לא מסודר מספיק, ושכתובות בו שטויות. היא מחקה ממנו חלק מהמידע, ופקדה עלי לערוך מחדש את כל הבדיקות שכבר עשיתי בהריון זה ובהריון הקודם.

מחיתי, באמרי שהגנטיקה שלי ושל בן זוגי לא השתנתה מאז שנת 2008 ושלפחות על בדיקה זו (שעולה כסף) אוותר. הגינקולוגית ענתה בקול חמור סבר שאם אני לא רוצה תינוק עם בעיות כדאי שאקשיב לה. בהמשך הפגישה היא אמרה לי לקבוע תור לכמה בדיקות, ביניהן בדיקת מי שפיר. על כך עניתי שאם תוצאות הסקירה המוקדמת יהיו תקינות, לא נראה לי שארצה בדיקת מי שפיר, שכן אני רק בת 30, והבדיקה עשויה לגרום להפלה. הגינקולוגית ענתה שאם אני רוצה תינוק עם תסמונת דאון או פיגור- זו כבר בעיה שלי.

3. בעקבות חוויה זו שוב חיפשתי גינקולוגית חדשה. בינתיים הספקתי לפתח תסמינים מטרידים של תשישות וחולשה. במשך שבועיים הייתי קמה בבוקר, מכינה את הילדה שלי לגן, חוזרת למיטה לשלוש שעות, עושה משהו קטן (כמו לקרוא מאמר אחד), וישנה עד שבן זוגי הביא את הילדה מהגן. זו ללא ספק לא הייתה תשישות רגילה של שליש ראשון, וידעתי זאת. כאשר הגעתי אל הגינקולוגית השלישית, המעלית בבנין לא עבדה, ולאחר טיפוס של קומה אחת ברגל נטפתי זיעה והדופק שלי השתולל. הגינקולוגית בכלל לא הסתכלה עלי כאשר נכנסתי. היא הסתכלה בגילון הרפואי שלי (על המחשב) ושאלה למה הייתי אצל כל כך הרבה גינקולוגיות בזמן כה קצר עניתי לה שהרגשתי שהגינקולוגיות האחרות לא ראו אותי, ולא התעניינו בהרגשה שלי, או במה שאני יודעת על הגוף שלי.

אמרתי לה שאני סובלת מתשישות קיצונית, והיא ענתה "ככה זה הריון". אמרתי לה שכבר הייתי בהריון פעם אחת, ושזה בכלל לא דומה- שיש ימים שלמים שאני לא קמה מהמיטה. היא ענתה שכל הריון הוא שונה, ושיש לי מזל שבן הזוג שלי עוזר. במשך כל הפגישה היא לא הזיזה את מבטה ממסך המחשב (או במלים אחרות- לא הסתכלה עלי אפילו פעם אחת), ולא שאלה אותי איך אני מרגישה. כששאלתי אותה לגבי בדיקות דם ושתן- דבר שאמור להיות מאוד רציף ושגרתי בהריון- היא ענתה שאת זה אני מוזמנת לעשות אצל אחות (אולי בטיפת חלב, או במרפאה כלשהי, היא לא הייתה בטוחה), ואם יהיו תוצאות חריגות- אני יכולה לכתוב לה דוא"ל.

עשיתי ניסוי קטן לפני שהלכתי, ודפקתי לה על הדלת ונכנסתי שוב. לא היה לה מושג שכבר הייתי אצלה! אמרתי שטעיתי בחדר והלכתי. בסופו של דבר חזרתי אל הגינקולוג שהיה הקבוע שלי מגיל 18, על אף שאין בכך שום הגיון גיאוגרפי. הגינקולוג החדש-ישן שאל אותי מיד כשנכנסתי איך אני מרגישה, מדד לי לחץ דם, ואמר שהוא לא מבין למה אף אחת מהרופאות הקודמות שלי לא עלתה על זה שיש לי אנמיה חמורה ולכן אני לא מתפקדת.

"את מכווצת, את צריכה לשחרר"

5 מאי

לפני כשנה וחצי, גילו אצלי תאים טרום סרטניים בצוואר הרחם ונשלחתי לעשות בדיקת מיקרוסקופ אצל גניקולוג. במרפאה לבריאות האישה עובדת חברה שלי שהצליחה להקדים לי את התור מחודש לשבוע. אחרי שעברתי את המשבר / הארה הראשוניים, הגעתי לבדיקה אך כמובן המתח עוד היה רב, נכנסתי לרופא,  בדיעבד הסתבר לי שהוא מנהל המרכז לבריאות האישה.  עליתי על הכסא סיוט ופיסקתי את רגליי. הוא ניסה להחדיר לי מכשיר כדי שיוכל להכניס דרכו את המיקרוסקופ.

בדר"כ אני נושמת משחררת והבדיקה עוברת כמו שצריך.  במקרה הזה, הייתי לחוצה יותר מן הסתם, ובפעם הראשונה הוא לא הצליח להחדיר את המכשיר. ואז הוא אמר לי בתוקפנות : את מכווצת, את צריכה לשחרר אמרתי לו שאני יודעת ואני מנסה לשחרר בפעם השנייה כבר הייתי יותר במתח כי הוא היה ממש לא נחמד, הוא הוציא את המכשיר ואמר: אני לא יכול ככה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מצד אחד רציתי לצרוח עליו, לקום וללכת אך מצד שני הייתי צריכה את הבדיקה להמשך טיפול.

אז נכנעתי ונשארתי אך כן הרמתי את קולי בדמעות, ואמרתי לו: מה אתה כועס עלי??? ואז הוא לרגע נהיה נחמד ואמר: לא, אני פשוט… בלה בלה. בניסיון השלישי הצליח ואני יצאתי משם בלי לומר כלום ובלי להסתכל לו בפרצוף. רציתי להתלונן ובאמת שאני לא זוכרת מה עצר בעדי. אולי פשוט הייתי טרודה במה שעובר עלי – שדרש התמודדות עצומה אחרת. כשדיברתי עם חברות, הן אמרו שיש לו שם לא טוב ואיך העזתי ללכת אליו… ובאמת כשבדקתי את רשימת הפניות לתורים שלו, ראיתי שהיא מאוד ריקה בד"כ.

זו אכן הייתה חוויה קשה. בדיעבד, אני מצטערת שלא קמתי מהכסא והלכתי משם ברגע הראשון. מצטערת שלא התלוננתי עליו. החוויה הזו הייתה כל כך משפילה! מאז הייתי בטיפול המשך אצל גניקולוגיות שעשו לי את אותו הדבר מספר פעמים והחוויה היתה כל כך שונה. כל כך מקבלת, עם אוויר לנשימה.

"היא ממש צעקה עליי 'את שוברת לי את האצבע'"

28 אפר

ראשית, יוזמה מבורכת! מדהים לקרוא את הסיפורים של אחרות.

ולסיפור שלי: כשהייתי חיילת, הלכתי בפעם הראשונה לרופאת נשים, כזו שכל החיילות הולכות אליה (לא זוכרת כבר איך בוחרים את הרופאים כשאת בצבא..). הגעתי אליה לבד, כולי מפוחדת, לא סיפרתי לאף אחד על הביקור. הגעתי אליה כי רציתי מרשם לגלולות. כשנכנסתי, היא הייתה בטלפון. אמרה לי לשבת, להתפשט, והיא כבר מגיעה. לא אמרה לי שיש אפשרות להתכסות אם יהיה לי נוח יותר.

כשהתחילה הבדיקה, היא ניסתה להכניס אצבע. מרוב פחד הייתי כל כך מכווצת שהיא ממש צעקה עליי "את שוברת לי את האצבע" תוך שהיא ממשיכה לנסות ולהחדיר אותה.  היא גם שאלה אותי אם אני בתולה, וכשאמרתי שכן שאלה איך אני חושבת שאני אצליח לשכב עם גברים אם אני כל כך לחוצה ולא מצליחה לשחרר…

בהמשך כמובן היא דחפה לי מכשירים שונים ומשונים, בלי להסביר לי מה היא עושה, למה, וכו'.  טרואמה איומה!

בהמשך כבר הייתי אצל רופא נשים מקסים ומכבד ושנים אחר כך עברתי לארה"ב וכאן יש לי רופאת נשים פשוט מדהימה! אני חושבת שהטיפול שלהם כל כך מחדד עד כמה הגניקולוגית ההיא הייתה איומה.


"נו, את בטח לא יודעת מתי הווסת שלך"

20 אפר

לפני יותר מחמש שנים, מדי פעם אחרי יחסי מין, היו לי דימומים קלים, זה עורר את חשדי והלכתי לעשות משטח פאפ שיצא חשוד, ומשם הופניתי לרופא בכיר יותר לבדיקה שנקראת קולפוסקופיה. בעקרון מדובר בהתבוננות בנרתיק בעזרת מיקרוסקופ, כמובן שכל הפרוצדורה מתבצעת על כיסא הגניקולוג.

ביקשתי מאמא שלי ללוות אותי לבדיקה כי כל העסק נשמע מפחיד ולא באמת הבנתי מה הולך להיות, וכשנכנסנו לחדר של הרופא הבכיר ההוא (מנהל מרכז בריאות האשה בעיירה פרברית מנומנמת) שמתי לב שאמא שלי מעט חיוורת.

הרופא שלח אותי לכיסא בלי הסברים מקדימים, בעוד אני ישובה שם והוא מפשפש בי עם המיקרוסקופ הזה, הוא שואל אותי לראשונה מה התלונה שלי. הסברתי את עניין הדימומים והוא פטר אותי ב"נו, את בטח לא יודעת מתי הווסת שלך". עכשיו, יש הרבה דברים מעליבים שאפשר להגיד לי, אבל אני מתרגלת מודעות לפריון, אני יודעת בדיוק מתי הווסת שלי אמורה להגיע! הוא בכלל לא חיכה או הקשיב לתשובה שלי, לקח עוד משטח ופחות או יותר גירש אותי מהחדר בטענה שאני מבזבזת את זמנו ואין לו כוונות להשקיע בהסברים על מהות העניין לבחורה שסתם לא יודעת מתי הווסת שלה.

כשיצאנו משם אמא שלי שאלה אותי למה לא עניתי לו, הבינה את ההלם שלי וסיפרה לי, שכשהיתה בהריון (מטיפולים), הגיעה עם דימום לביה"ח ושם היא פגשה את הרופא הזה, שאמר לה בזמן שבדק אותה "קיבוצניקית מפונקת, תפסיקי לבכות, מקסימום תפילי ותכנסי לעוד הריון". היא אמרה שלעולם לא תשכח את הפרצוף שלו, שאז היתה לו רעמה ג'ינג'ית מפוארת ועכשיו נשארו ממנה רק אניצים מסכנים, אבל היא עדיין זוכרת אותו, 25 שנה אח"כ.

בעידודה שלחתי מכתב תלונה על אותו רופא לקופה וזה היה המכתב הכי מספק שכתבתי בחיי, היא אמרה לי שהמכתב הוא גם קצת בשבילה, שהיא לא ידעה שאפשר בכלל להתלונן על רופא באותם ימים. שבועיים אח"כ הגיעה תשובה שנדבקתי בוירוס הפפילומה, הנגעים ממנו גרמו לי לדימומים ההם, והתחלתי מעקב במרפאת ציטוגניקולוגיה. מזל ששם פגשתי רופאה נפלאה ורגישה ומאז פגשתי עוד כמה רופאים קשובים, מתחשבים ועדינים, אבל הרופא ההוא, בכל פעם שאני מגיעה למרכז בריאות האשה הזה (ואני מגיעה אליו לא מעט בהריונות המורכבים שלי), אני קצת חוששת להיתקל בו, קצת חוששת שבסערת הרגשות שרק קריאת שמו על השלט בחוץ גורמת לי, עוד אתפרץ ואצטער על כך.

"אז יחתכו אותך כמו שחתכו אותך עכשיו"

15 אפר

נענית יליוזמה שלך, עם סיפור ישן, מלפני חמש שנים, שהעיק עלי די הרבה זמן.

אני מקפידה דווקא ללכת לגיניקולוגיות נשים, ונמניתי על מעריצות רופאה מסוימת (שגם עליה שמעתי כמה סיפורים לא טובים, אבל אני בכל זאת אוהבת אותה מאוד). כשהיא עזבה את הקופה שלי, בעודי בהריון ראשון מתקדם, הלכתי לרופאה אחרת. בדיקה שגרתית לפני הלידה הייתה בסדר, ואחרי זה הייתה בדיקה מבאסת מאוד אחרי הלידה. זמן ארוך אחרי כתבתי לה מכתב תלונה, שאף פעם לא שלחתי, אבל אחרי שכתבתי הרגשתי יותר טוב. מאז גם ילדתי שוב, בלידה נרתיקית טובה.

מצרפת לך את מכתב התלונה שמביא את הסיפור:

לכבוד ד"ר XXXX

חלפה שנה וחצי מאז הייתי אצלך לביקורת אחרי לידה, הרושם הקשה מהבדיקה הזו עודו מלווה אותי וטרי בזכרוני. הגעתי אליך למעקב הריון כשחזרתי לארץ אחרי היעדרות של שנתיים וגיליתי לצערי שהרופאה שלי עזבה את הקופה. הטיפול שלך היה ענייני והתרשמתי שאת מקצועית.

ילדתי בבית החולים לניאדו, בלידה ארוכה, קשה ומכשירנית, שלאחריה נזקקתי להרבה תפרים. עשרה ימים אחרי הלידה הרגשתי שהתפרים מאוד מפריעים לי ולא הייתי בטוחה שההחלמה היא כמצופה. יצאתי מהבית עם התינוקת הקטנטנה והגעתי לביקורת במרפאה. את אמרת שהכל נראה בסדר, כמו שאמור להיות בשלב הזה, ומתחת את אחד התפרים שהתרופף. למיטב זכרוני התפרים התפרקו ימים ספורים אחרי זה, והתחילה הקלה במצבי.

הגעתי למרפאה לביקורת שגרתית אחרי לידה, כעבור שישה שבועות. כשניסית לבדוק אותי בעזרת ספקולום תגובתך המיידית היתה "מה זה? הם עשו אותך כמו בתולה…". נתת את האבחנה שעקב התפירה של אזור הנרתיק יש הצרה ניכרת של פתח הנרתיק ולא ניתן לקיים בדיקה וגינלית. כמובן שהייתי מאוד נסערת מהאבחנה הזו.

את לא נראית מאוד מודאגת, מכיוון שידעת שאני במערכת יחסים לסבית את אמרת "את במילא לא מקיימת יחסי מין". ושאלת אותי איך נכנסתי להריון. אמרתי לך שבאמצעות מזרק, אז את אמרת "מזרק את תוכלי להכניס" ואמרתי לך שאני ארצה אחרי זה גם להוציא משם תינוק, אז את אמרת "אז יחתכו אותך, כמו שחתכו אותך עכשיו".

יצאתי מהבדיקה במצב רגשי קשה ומבולבל ולאחר כמה ימים התחלתי לברר על אפשרויות הטיפול העומדות בפני, מכיוון שלסביות כן מקיימות יחסי מין, ומכיוון שבלי קשר למיניות חשוב לי שהגוף שלי יהיה בריא, ופתוח איפה שצריך להיות פתוח – רציתי לטפל בבעיה.

הומלץ לי על טיפול אוסתאופטי והגעתי למטפלת מדהימה, שבמקצועך כדאי לך להכיר – יעל שוראקי דנון מתל אביב. מכיוון שעל פי אבחנתה מצבי באמת היה חמור מהרגיל היא הפנתה אותי ליעוץ אצל גניקולוג פלסטיקאי, אשר אמר לי שבמצבו של הנרתיק שלי לא בטוח שאוכל ללדת לידה וגינלית ללא נזק ניכר, ולא כפי שאת אמרת בשוויון נפש. הוא המליץ על טיפול "שמרני" באמצעות מרחיבים וגינליים, בנוסף לטיפול האוסתאופטי. במשך כמה שבועות נסעתי לטיפול בתל אביב, בהשקעה ניכרת של זמן, כסף ומאמץ, והטיפול הביא להטבה במצבי, אם כי רק כאשר אהיה שוב בהריון, בשלב מתקדם, ניתן יהיה לקבוע אם מצבי מאפשר לידה נרתיקית.

איני יודעת אם בביקורי אצלך לפני שהצלקת התאחתה יכולת לגלות את הבעיה, כואב לי לחשוב שההרגשה שלי שמשהו לא תקין היתה נכונה, ושבדיקה יותר מעמיקה יכלה למנוע או לצמצם את מימדי הבעיה שנוצרה, אבל את זה אני יכולה רק לשער. חשוב לי לבטא את האכזבה והביקורת שלי על הטיפול שלך על שני היבטים שאינם בגדר השערה – על ההתבטאות שלך ועל העדר מקצועיות בהמשך טיפול.

האמירה "את במילא לא מקיימת יחסי מין" מסגירה בורות והעדר ידע מקצועי רלוונטי לרופאת נשים שפונות אליה גם נשים לסביות. נשים לסביות מקיימות יחסי מין הכוללים גם חדירה בצורות שונות. כמובן שיכול להיות שלמרות שאת יודעת שאני במערכת יחסים עם אשה אני מקיימת יחסים גם עם גברים. את יכולה לשאול אותי האם וכיצד אני מקיימת יחסי מין ולא להניח הנחות שגויות.

לגבי השאלה ששאלתי אותך על לידה עתידית – האמירה השאננה שלך יכלה להוביל אותי למצב מסוכן.

הייתי מצפה שכשאת מאבחנת מצב כשלי, במקום להיות בגישה של "ככה זה" תוכלי לבחון עם המטופלת אפשרויות של טיפול – קונבנציונלי או אלטרנטיבי, הן לטובת חיי מין תקינים, הן לטובת הריון ולידה עתידיים, והן למען איכות חיים כללית.

"פשוט סבלתי מאוד מהתייבשויות". אני משיבה. "מה זאת אומרת?" הוא שואל. אני מתחילה לגמגם. "אה… כאבים, אה… באיבר".

19 מרץ

עכשיו לסיפור המגעיל שלי – זה היה לפני שנה בערך, במרכז בריאות האישה ברמת אשכול, הלכתי לאיזה גניקולוג שלא היה פנוי מתי שהיה לי נוח – ניסיתי לקבוע לגניקולוגית, אבל כמובן שהגניקולוגית היחידה שיש להם הייתה פנויה רק עוד חודשיים, ולא יכולתי יותר לחכות, נגמר לי המרשם. אני לא זוכרת את שמו של האיש הזה, כי גם איתו הייתה לי התנסות לא נעימה (לא משהו מובהק, פשוט איש לא נעים בכלל). כשנכנסתי הוא שאל על ההיסטוריה הרפואית, ואחרי שראה את שם הגלולות אמר "אולד פאשן, הא?" אמרתי משהו על זה שבצבא היא המליצה לי להחליף סוג "מי זו היא"? הוא שואל בתוקפנות. "רופאת הנשים שלי". אני עונה במבוכה. ואז הוא שואל משהו על במה השתמשתי קודם ולמה.

"פשוט סבלתי מאוד מהתייבשויות". אני משיבה. "מה זאת אומרת?" הוא שואל. אני מתחילה לגמגם. "אה… כאבים, אה… באיבר". ועכשיו רגע השיא – "איזה איבר?" – מה זאת אומרת? למה אני צריכה לדבר איתך על זה, או לדבר איתך ככה? למה שלא תקל עליי? אתה הרי יודע במה מדובר, למה להביך אותי…? "אה, כאבים בזמן החדירה." אני עונה בסוף. הוא חוזר להיות קצת ענייני – "והשינוי פתר את זה?" "כן". אני נכנסת אל מאחורי הפרגוד כדי להתפשט לקראת הבדיקה. לאחר חיפוש זריז אני לא מוצאת סדין כדי להתכסות, ומחליטה לוותר. לא נראה לי קריטי. אני שוקלת לשאול אותו, אבל הוא כ"כ מאיים ואני מתה לעוף, אז מוותרת גם על זה ונשכבת ככה. הוא מגיע שנייה אחרי, מביא איתו את הסדין שהיה מונח איפשהו מצדו השני של הפרגוד ומכסה אותי. בלי לשאול, בלי להגיד. "אני עושה פאפ". הוא מודיע לי. זה כמובן כואב. "זה הפאפ", הוא מסביר. וואללה יופי.

"בין לבין נתקלתי ברופא שביקש לדעת איך אני וזוגתי מקיימות יחסי מין"

11 מרץ

נתחיל מזה שאני לסבית. לרופא הראשון הגעתי כשהייתי בצבא. אחרי הפעמים הראשונות שקיימתי יחסי מין עם גבר, שהיה חבר שלי באותה התקופה. הרופא הסתכל, לא עלי, אלא על איבר המין שלי ואמר "נראה כמו חדש". שלוש שנים אחר כך, אחרי שנתיים במערכת יחסים עם בת זוגי, הגעתי לרופאת נשים. מבט חטוף הספיק לה כדי לקבוע שאני בתולה. הסברים ונימוקים לעניין הסיבות שמובילות אותי להניח שאני לא בתולה, לא התקבלו.

יצאתי עם דמעות בעיניים ונרגעתי רק אחרי שיחה עם אמא שלי. אמא שלי סיפרה שאצלנו במשפחה, ובכלל, יש תופעה של "קרום-גמיש" שזה קרום שלא נקרע ומדמם אלא כשמו- "גמיש" ולעיתים הוא נקרע לגמרי רק בלידה. נרגעתי- אני לא משוגעת ואם כן, אז לפחות זה משפחתי. רק בנקודה הזו, הבנתי למה התכוון הרופא הראשון. הבנתי שהוא בעצם התכוון להגיד שהוא יודע מה שאני לא יודעת ועוד יותר.

בין לבין נתקלתי ברופא שביקש לדעת איך אני וזוגתי מקיימות יחסי מין. זאת יכולה הייתה להיות שאלה לגיטימית אלמלא המבט והטון שבה היא נשאלה שהפכו אותה להיות לא עניינית, משפילה ומציצנית.

עד כאן מה שרציתי לשתף לגבי עצמי.

חוץ מזה, רציתי להוסיף שעבור רבות מחברותי הלסביות יש קושי אמיתי להגיע מלכתחילה לגניקולוג/ית (אגב, לדעתי זה מגובה בשיעורי גילוי נמוכים של מחלות למיניהן הקשורות בגניקולוגיה בקרב לסביות). זה מתחיל מזה שאומרים לנו להיבדק לראשונה לאחר קיום יחסי מין, והכוונה היא הטרוסקסואלים, וזה ממשיך עם בורות מטורפת שקיימת בקרב הרופאים/ות שבאה לביטוי בתגובות כמו זו שלעיל שסתם גורמות לתחושה מגעילה או בתגובות כמו זו שזוגתי ספגה- שאין מה לעשות לה בדיקה מסוימת כי היא לא מקיימת יחסי מין (!!!!!). (ואגב הגניקולוגית שלי ציינה שזה לא נכון לגבי הבדיקה הספציפית ההיא ושהרופאה חייבת הייתה לבדוק כבקשתה של זוגתי).

"הוא רצה לעשות את הבדיקה הפיזית, ולכן שאל אם אני בתולה. הייתי קצת מבולבלת – אני לסבית, מה אני אמורה לענות?"

6 מרץ

לפני קצת יותר משנה הלכתי בפעם הראשונה לגינקולוג. כלסבית, נחסכה ממני חוויית הללכת-לגינקולוג-כדי-לקבל-גלולות, כך שיצא שבגיל 24 הלכתי בפעם הראשונה. המחזור שלי היה לא סדיר, ורציתי לבדוק אם יש בעיה (וכולן גם אמרו שזה נורא חשוב ללכת פעם לגינקולוג, לבדוק שהכל בסדר). לא הכרתי אף שם של רופא, וגם לא רציתי לבזבז הרבה כסף על בדיקה שגרתית, אז קבעתי תור אצל הרופא (גבר – לא חשבתי שיהיה הבדל משמעותי בין גבר לאישה בהקשר הזה) הראשון שהיה פנוי, בקופת חולים כללית. הייתי קצת לחוצה, בכל זאת, לא נעים, מביך, להתפשט, כואב, מה אני יודעת. הרופא, היה קצר רוח כדרכם של רופאי קופת חולים באופן כללי, אבל נעים ומנומס. הוא רצה לעשות את הבדיקה הפיזית, ולכן שאל אם אני בתולה. הייתי קצת מבולבלת – אני לסבית, מה אני אמורה לענות? – אז הסברתי לו את המצב (לא מרגישה צורך להיכנס לפרטים כאן), והוא עשה את הבדיקה.

כשהתיישבתי על הכסא הוא הזהיר שזה הולך לכאוב, וזה באמת כאב. אני לא רופאה, ואני לא יודעת אם אפשר היה לעשות את זה פחות כואב. אבל גם ברור לי שבאותו רגע (שבו את יושבת חצי עירומה עם רופא בין הרגליים שלך ושפופרת זכוכית בתוך הכוס שלך וכואב לך), הרגשתי קטנה וחסרת אונים. אבל גם – עדיין באותו רגע – חשבתי לעצמי שמה שגורם לי להרגיש ככה הוא הנסיבות והכאב, ושלא היה מישהו (או מישהי, לצורך העניין), שהיו גורמים לזה להרגיש יותר טוב.
כשדיברנו אחרי הבדיקה שאלתי אותו אם הוא חושב שיש בעיה, והוא אמר שלא. הוא הוסיף (מיוזמתו) שכשיגיע הזמן שבו אני ארצה להיכנס להיריון, ואזדקק לתרומת זרע, אפשר יהיה לעשות בדיקות נוספות, אבל חזר ואמר שאין בעיה.

כמה חודשים אחר כך הייתי צריכה ללכת שוב לגינקולוג. אחרי הניסיון הסטנדרטי לגמרי של הפעם הקודמת, כבר לא חששתי לקבוע תור אצל הרופא הפנוי הראשון בכללית, וקיבלתי רופא שהיה ממש מקסים ועדין ונחמד. בגלל שכבר עשיתי בדיקה בעבר, הוא לא היה צריך לשאול אם אני בתולה. אבל תוך כדי הבדיקה הוא שאל באילו אמצעי מניעה אני משתמשת (יכול להיות שלפני זה הוא שאל אם אני במערכת יחסים, אני לא זוכרת). אמרתי שאני לא. הוא שאל אם אני לא מקיימת יחסי מין. הייתה לי שנייה של מבוכה, ואז אמרתי שאני לסבית. נראה שהוקל לו (זה לא שאני מקיימת יחסים לא מוגנים…). אחרי הבדיקה הוא המליץ לי על תרופה מסוימת ועל בדיקה, וביקש ממני לוודא שאני מקבלת את התוצאות שלה, והסביר לי מה אני אמורה לראות. הוא גם הוסיף שאם הבעיה לא נפתרת, הוא מציע שאתקשר אליו, והוא יפנה אותי לאחת משתי רופאות שמתמחות בבעיה הזאת.

ובשורה התחתונה – לא, זאת לא חוויה נעימה במיוחד, ואני לא אלך לגינקולוג בשביל הכיף, אבל שתי הדוגמאות (המאוד אקראיות ולא בהכרח מייצגות) האלה היו חוויות טובות. כדאי לדעת שגם זה קיים, ולא במאמץ מיוחד. ידוע לי גם מחברותיי הלסביות שיש "רשימה" של גינקולוגים/ות שידועים כגיי-פרנדלי, ועוברת מפה לאוזן, ואני יכולה להבין את מי שבוחרות לפנות לרופאים ברשימה. בכל זאת, לא נראה לי נכון להכפיש ציבור שלם בצורה כזאת, ויכול להיות שאפשר להתמודד עם הבעיה בצורה בונה. למשל, להעביר הרצאות (של מרכזי הסיוע, של ארגון חוש"ן ושל ארגונים אחרים) לקבוצות של גינקולוגים, במטרה להפוך את הביקור לחוויה נעימה ולא פוגענית. יותר מזה, אפשר לתקוף כל דבר, ואפשר לראות כל התנהגות או אמירה מאלף זוויות. מה שחשוב זה איך כל ואחת ואחת מרגישה כשהיא שם. לכן, ומבלי לערער על חוויות פוגעניות, משפילות ומעליבות שחוו אחרות באותה סיטואציה, התחושה שלי הייתה טובה.

אה, ובקשר לכסא. אני לגמרי מוכנה להאמין שהוא הומצא לנוחותו של הרופא, אבל אני חייבת להודות (ושוב, מבלי ידע נרחב באנטומיה או בארגונומיה), שזה נראה לי מאוד נוח גם לאישה שנבדקת. גם כי באופן כללי, אם הגישה של הרופא נוחה, זה אומר שזה יכאב פחות, וגם כי הזווית נראית לי הגיונית לצורך הכנסה של השפופרת (או איך שקוראים לזה). אולי אני טועה, ואולי זה גם שונה מאישה לאישה, אבל אני לא חושבת שיש פה איזה קונספירציה. אני גם חושבת שאם יש מישהי שתגיד לרופא שלא נוח לה ככה והיא מעדיפה אחרת, הוא ינסה בדרך אחרת. אולי זה לא נכון (או לא נכון לכל הרופאים), אבל שווה לנסות. להשוות את זה למכשיר עינויים נראה לי קצת לא הגון.

מה יש לנו עם הגניקולוג?

2 מרץ

זה קרה לגמרי באמת, השבוע: הייתי במספרה כשחברתי י' נכנסה כרוח סערה. "מהר מהר", היא דרבנה בלחץ את צוות הספרים, "אני חייבת מ-הר צבע, גוונים, תספורת ופן", ולי היא הספיקה ללחוש באוזן: "יש לי תור בעוד שעה ל XXX (וכאן היא נקבה בשמו של רופא נשים ידוע ובעל שם באזורנו), אני חייבת להיות יפה!".  "הי חמודה", ניסיתי להסביר לה בהיגיון, "נראה לי שאת מפספסת משהו. גוונים? פן?, אלה לא בדיוק האזורים שעליהם הוא מסתכל במסגרת תפקידו. נראה לי שאת מכוונת גבוה מדי…".

מאז כל מי שסיפרתי לו את הסיפור הזה סבור שזה משעשע למדי (אויש, אני שנונה…), אבל אחרי הצחוקים הקדשתי לזה לא מעט מחשבה. ואלה המסקנות שהגעתי אליהן: ההכנות של י' לקראת המפגש עם הגניקולוג היו היסטריות בדרכה, אבל היי, לכולנו יש את הקטע שלנו עם הגניקולוג. וכל מי שאומרת שלא כנראה שלא ראתה אחד כזה מקרוב לפחות עשור.

האמת היא שלא היה טעם לדבר עם י' בהיגיון. היא בחורה אינטליגנטית שיודעת לבד לאיזה כיוון גניקולוגים מסתכלים. והיא גם לא שפכה על השיער שלה מלא כימיקלים מחמצנים רק בגלל ש XXX  הוא גבר נאה שמוצא חן בעיניה (ובשביל הפרוטוקול: הוא בהחלט גבר נאה ובהחלט יתכן שבמודע או לא במודע מוצא חן בעיניה, אבל זה לא האישיו). זו רק היתה הדרך שלה להתמודד. כי אצלנו הנשים היגיון וביקור מתקרב אצל הגניקולוג לא הולכים ביחד. כל אחת מתמודדת בדרכה. שמעתי כבר על בנות שלוקחות כדורי הרגעה לפני הביקור הזה, שמעתי על כאלה, ממש לא חסודות או דתיות, שמתעקשות שתבדוק אותן רק רופאה אישה וכאלה שרק לא אישה. וכו-לן, אבל כולן, עושות לפני זה שעווה באופן יסודי ובוחרות תחתונים מוצלחים.

יש לנו את הקטע עם הגניקולוג כי כשאנחנו יושבות שם, בחדר האפור והמנוכר הזה, באיזה סניף של קופת חולים, על הכסא ההוא, עם מכשירי המתכת הקרים, שגורם לנו להרגיש הכי פגיעות ומקולפות מהגנות שיש. זה אולי יהיה מוגזם להגיד שבישיבה הזאת יש משהו משפיל, אבל גם כיף גדול זה ממש לא.

יש לנו את הקטע עם הגניקולוג מכיוון שהתכנים שעולים בביקור הזה נוגעים לנו בעצבים החשופים. אולי בגלל שהם קשורים ישירות לנשיות, מיניות, זוגיות, לידה ואמהות. כל הנושאים שאנחנו נושאות לגביהם כל כך הרבה רגשי אשם, חוסר ביטחון, חרדות וטונות של ציפיות חברתיות ומשפחתיות. קשורים לרגעי האושר והכאב הכי גדולים שחווינו.

גם לי יש את הקטע שלי עם הגניקולוג. הקטע שלי, כמו רבות וטובות הוא סתם הימנעות. אני פשוט מדחיקה את ההמלצה להגיע אליו כל חצי שנה לבדיקה שגרתית. כל שלוש שנים גם כן טוב. וגם אז רק בגלל שאני קוראת כמה כתבות מפחידות על חשיבות הבדיקות הסדירות. ואפילו כשאני מגיעה או מתקשרת סוף סוף לקבוע תור, ההימנעות וההכחשה ממשיכות: אני מסרבת להתחייב לגניקולוג קבוע. "תני לי את מי שפנוי", אני אומרת בזעף לפקידת הקבלה. רק שיעבור ומהר וישכח מהר. כן, זה נשמע דבילי אני יודעת. אבל כבר סיכמנו שנשים, גניקולוג והיגיון זה לא הולך ביחד.

לא מזמן היה הביקור התלת-שנתי שלי אצל הגניקולוג. והמגננות להתמודדות עם המבוכה והמתח המשיכו גם כשישבתי על הכסא ההוא בפוזה הבלתי חביבה ההיא (שיכולה להיות מאוד חביבה בהקשרים ובזמנים אחרים). "תגיד לי", פתחתי בשיחה עם הגניקולוג הקשיש והזר, "כמה בדיחות על גניקולוגים מספרים לך בשבוע?".

בסך הכל רציתי שזה יהפוך לפינג-פונג משעשע של בדיחות גניקולוגים, שיעזרו לי לשקוע לתוך ענן של צחוק מרגיע ומשכיח. "לא מספרים לי בדיחות על גניקולוגים", ענה ביובש, מבלי שהעלה על פניו אפילו בדל חיוך. "איך זה יכול להיות?", תמהתי. "זה הרי מתבקש. אפילו לי, סתם אזרחית מהשורה בלי שום קשר למקצוע, מספרים או שולחים במייל כל שבוע בממוצע שלוש בדיחות על גניקולוגים". אבל על הגניקולוג הזה זה לא עשה שום רושם. "לא ידעתי שיש כל כך הרבה בדיחות על גניקולוגים", הוא חתם את הדיון עם פניו היבשושיות, ואני נאלצתי להסתפק בבדיקה בלתי סימפטית ושגרתית.

בפעם הבאה, בעוד שלוש שנים, נראה לי שבכל זאת אתעקש על משהו כשאקבע תור: זה חייב להיות גניקולוג עם חוש הומור. לפחות זה. ואז אולי אפילו אדפוק פן וגוונים.

"בעקרון הגניקולוג הציע לי להדביק מישהו!"

29 פבר

לפני כחצי שנה גיליתי שיש לי יבלות באזור האישי.

פחות או יותר באותו הזמן סיימתי סדרה של שלושה חיסונים נגד פפילומה, אז לא חשבתי שיש לי סיבה אמיתית לחשוש בכיוון הזה, אבל הגניקולוג הקבוע הסביר שבכל זאת יש סיבה לדאגה, אז דאגתי. התברר שכדי לברר במה מדובר אני צריכה להגיע למרפאת צוואר הרחם, אליה היה ניתן לקבוע תור רק לעוד שלושה וחצי חודשים. מכיוון שהגניקולוג שלי התריע שזה אולי מדבק, ממש לא רציתי לחכות כל-כך הרבה זמן.

לכן, הגעתי למוקד לרפואת נשים דחופה של קופ"ח מכבי, שם נפרדתי מ-76 ש"ח, וקיבלתי את האבחנה שאין לי כלום. הבדיקה לא נראתה לי מקצועית: בשביל לבדוק אם היבלות מדבקות או לא, צריך מיקרוסקופ מיוחד והגניקולוג התורן לא מחזיק מיקרוסקופ כזה. הוא גם לא נגע ביבלות, שצריך לגעת בהן כדי לדעת מה האופי שלהן (אם הן קשות או רכות). יחד עם זאת (שלא נגע ביבלות עצמן), עשה בדיקה גניקולוגית חלקית,ללא כפפות!

אחר-כך שמתי לב שהגניקולוג הזה מחזיק מגבונים לחים באריזה אישית בכיסו, ומנגב את הידיים בהם. הוא גם הציע לי אחד כששאלתי אם יש מגבונים, ואז ראיתי שהוא פשוט משתמש בהם בעצמו. דיי מגעיל לחשוב שככה הוא שומר על הגיינה, וגם לא נראה לי יעיל…

מכיוון שלא סמכתי על בדיקה כזאת, התעקשתי ורבתי עם כל עובדי מוקד מכבי, ועם כל המזכירות הרפואיות והמנהלות שלהן, כדי לקבל תור קרוב יותר לצוואר הרחם. התברר שהסיבה שלא מקבלים תורים, היא שהמרפאה מאוד עמוסה, ומקבלת בעיקר נשים שחולות בסרטן.

לי לא היה סרטן, ככל הידוע לצוות האדמיניסטרטיבי וגם לפי בדיקת המוקד הלא אמינה, ולכן נחשבתי למקרה לא דחוף. זאת, אע"פ שפוטנציאלית היתה לי מחלה מדבקת, שעשויה להתפתח לסרטן צוואר הרחם.

בסוף השגתי תור לעוד חודש, והבדיקה העלתה שאמנם יש לי וירוס ממשפחת הפפילומה. אמנם עברתי חיסונים ובדיקות פאפ סדירות במשך השנים, אבל כפי הנראה את הוירוס נשאתי מלפני כן, והוא פשוט החליט לצוץ. זה וירוס שלא ניתן לאתר לפני שהוא צץ. הייתי מבוהלת כי אני יודעת שזה וירוס שעשוי לגרום לסרטן צוואר הרחם, בטח ראית את הפרסומות, והגניקולוג של צוואר הרחם ענה על שאלותיי אבל לא נידב שום מידע ולא הרחיב את ידיעותיי, כך שנותרתי באי-ודאות מפחידה. בנוסף, היבלות מדבקות במגע איתן ולכן הייתי צריכה להימנע ממין עד לתום הטיפול.

אבל הגניקולוג לא חשב שיש מה למהר, הוא קבע לי מעקב לחודש אחרי, והציע טיפול הדרגתי. הוא הכין אותי, שהראה תוצאות טובות לטיפול הראשון אחרי שבוע. מכיוון שלא היו תוצאות טובות, ביקשתי שיקבעו לי תור דחוף אחרי כשבועיים. בקשתי לא התקבלה ונעניתי באטימות, וכך ושוב רבתי עם כולם, ולבסוף הגעתי פיזית למרפאה כדי לדבר לליבן של המזכירות שיקבעו לי תור, ומצאתי את עצמי מגלה פרטים אינטימיים ומביכים לתור שלם של נשים הרות והגברים המלווים אותן, בלי שניתנה לי אפשרות מכובדת ומכבדת לשמור על פרטיותי.

כשהגעתי לבסוף לרופא, שגם מנהל את המרפאה ולפיו יישק דבר, כלומר הוא זה שכנראה מכתיב את אופן הטיפול המעליב הזה:

הוא נזף בי על כך שביקשתי עוד תור, ואמר שאין לו תורים ושזה ככה, זה מה שהוא יכול לתת. הוא אמר שמה זה מפריע לי לקיים יחסי מין, אז מה אם זה מדבק, גם ככה זה וירוס שיש אותו לחצי מהנשים, פשוט אצל הרוב זה לא צץ ולא הופך להיות פעיל. כאמור, אצלי זה כן הפך להיות פעיל, ידוע לי מהגניקולוג הקבוע שזה מידבק גם עם קונדום, וזה וירוס שגורם לסרטן. בעיקרון הגניקולוג הציע לי להדביק מישהו.

הטיפול שהוא דיבר עליו הדרגתי ומצריך טיפולים חוזרים, אולי ארבעה או חמישה, אבל אי אפשר לדעת. וכל השיחה הזאת, שכולה נזיפה מצד גבר מבוגר ממני ובעל סמכות, שהוא גם רופא וגם מנהל המרפאה, מתבצעת מהרגע שאני נכנסת לחדר, וממשיכה תוך כדי הבדיקה הגניקולוגית, בזמן שהוא נוגע בי!

לא יודעת איך היה לי האומץ, אולי יש שיגידו טיפשות, להמשיך ולעמוד על שלי, להגיד שאני לא מעוניינת להדביק בזה אף אחד, וזה גם לא אסתטי ובכלל אין לי בן-זוג ואיך בדיוק אמצא אחד עם יבלות כאלו? ובכלל, מה אני אשמה שלנשים יש סרטן, זה לא עושה את הבעיה שלי פחות דחופה, וזו כן בעיה שמצריכה טיפול אינטנסיבי לדעתי.

אני באמת מבינה שנשים שיש להן סרטן פעיל, צריכות טיפול יותר בדחיפות. אבל בגלל זה אני לא אקבל טיפול למחלה מדבקת? מה זה, קופת חולים מכבי או מרתף דלוח בבומביי? יש לי מכבי זהב, זה מוזר כל-כך לדרוש לקבל טיפול כשאני צריכה אותו? נראה לי הזוי שהמטופלת מתעקשת שלא להדביק במחלת מין, ואילו הרופא מעודד אותה לכך, פה בישראל ובכל מקום מערבי אחר.

לבסוף הרופא התרצה, וניאות לגלות לי שיש גם אפשרות לטיפול חד פעמי יעיל מאוד, שפשוט הוא בעצמו לא מחזיק את המכשור עבורו. בשלב זה הוא רשם לי הפנייה למרפאת צוואר רחם מרכזית יותר, שם עושים את הטיפול הזה.

תוך כחודש עברתי את הטיפול והבעיה נפתרה. אמנם אצטרך להמשיך להיות במעקב כל החיים, אבל נקודתית אין יותר יבלות.