ארכיון | סקס תרבות האונס RSS feed for this section

סיפור שני מפרויקט "סקס תרבות האונס": "שוקי ברמת גן 1990" – מתוך ספרה של ליאור גל כהן "המתנה שקיבלתי מאבא"

5 אפר

חזרתי מהצפון, נסעתי לשם לטיפול משפחתי. היו לנו כמה מפגשים שם. לא יודעת בכלל למה. זוכרת שהמטפלת באה אליי בטענות, אמרה "את ליאור שומרים בפעמון של זכוכית, לא מערבים אותה בבעיות". לא הבנתי מה אני עושה שם אבל ביקשו שאבוא אז באתי. את הג'אווה (האופנוע שלי) השארתי ברמת אביב ותפסתי טרמפים. הוא עצר לי בדרך חזרה מחיפה. אלפא-רומאו כחולה. לא דיברנו הרבה בדרך. ביקשתי שיעצור ברמת אביב. "את גרה שם?", "לא, האופנוע שלי מחכה לי שם". "איזה אופנוע?", "ג'אווה". סיפר שאבא שלו מייבא כאלה אופנועים לארץ, שרצה לתת לו מתנה, "רק תיקח", והוא לא רצה בכלל.

לפני שירדתי שאל אם אפשר לפגוש אותי שוב מתישהו, אם אפשר לקבל מספר טלפון. אמרתי שייתן את שלו ואני אתקשר.

אחרי כמה ימים התקשרתי. קבענו. "מאיפה לאסוף אותך?", "אני אגיע אלייך ומשם נמשיך". מעדיפה תמיד לקבל מספר טלפון ולא לתת. ככה אני יכולה להתקשר ולא לחכות לצד השני. מעדיפה תמיד לבוא ולא שיבואו אליי. ככה אני יכולה ללכת מתי שאני רוצה. השליטה אצלי. או ככה אני חושבת.

באתי. על האופנוע. לבשתי שמלה גדולה וארוכה עם מכנסיים מתחת. המשכנו באוטו שלו לבית קפה שקוראים לו 'פינוק', סוף אבן גבירול, תל אביב. הוא קפה, אני שוקו עם קצפת. קצת דיבורים.

"מה את עושה?"

 "לומדת, סטודנטית בבר אילן. מה אתה עושה?"

"שיפוצניק", גרוש, יש לו ילדה, "לא קורא ספרים אבל מתחיל לקרוא את עיתון סוף השבוע מהמוסף המדיני". אני מתלהבת. קיבל כמה נקודות זכות בגלל המוסף המדיני. מגיעים אליו הביתה. הוא מדביק אותי לקיר ושולח ידיים מתחת לחולצה שלי. אני מנסה לדחוף אותו. הוא זז ואני הולכת משם.

אחרי כמה ימים מתקשרת שוב, באה. הוא אומר "לא חשבתי שתחזרי". אנחנו נכנסים למיטה ואני מאוד אקטיבית. הוא אומר "לא חשבתי שנגיע לזה כל כך מהר".

ככה עוד שניים-שלושה מפגשים. תמיד אצלו. הוא אפילו לא יודע איפה אני גרה. הוא מספר ששיפץ את דירתו ובמשך חודש ימים ישן כמו כלב על מזרן על הרצפה. אני לא אומרת שככה אני ישנה תמיד וכבר לא חושבת לנסות ולהזמין אותו לדירת החדר השכורה שיש לי בקריית אונו, ליד בר-אילן.

ואז באחד הביקורים הוא פתאום מחזיק אותי ממש חזק ואני לא יכולה לזוז. קופאת. באות דמעות. בוכה בשקט. הוא אומר "תורידי את המכנסיים". אני מורידה. הוא עליי, אני בוכה. הוא שואל "מישהו עשה לך פעם משהו?" אני עונה שכן. הוא ממשיך, גומר. אני נכנסת למקלחת, מסתבנת, מתקרצפת בכל הגוף. הולכת. לא אומרת כלום. יוצאת החוצה, עולה על האופנוע, נוסעת בלי מטרה ברחובות גוש דן. הדמעות יורדות מתחת לקסדה. לא רוצה לחזור לחדר בקריית אונו. נוסעת ודומעת. הדמעות האלה לא מפסיקות. אחרי שעה או שעתיים מתקשרת לחבר. הוא אומר "בואי, נצא לאנשהו". אני נוסעת לגבעתיים והוא לוקח אותנו לקפה הבימה. הזמנתי סלסלה של אטריות אורז מטוגנות מלאה בירקות מוקפצים. מדברים על סתם.

כעבור יומיים אני חוזרת אל שוקי. מצפה שישאל שיתעניין שיבין שיתנצל על חוסר ההבנה.

ערב, הטלוויזיה דולקת, חדשות בערבית. שנינו יושבים ובוהים בה. שנינו לא מבינים ערבית. בסוף החדשות, כשמראים את הטמפרטורות שיהיו מחר, אני אומרת "יהיה חם" הוא שואל "את יודעת ערבית?" אני "לא, אבל מכירה את המספרים". הוא לא אומר יותר כלום, אני קמה ויוצאת משם.

אחרי שנים שאלתי את החבר אם הוא זוכר מין ערב שכזה. אמר שלא.

אחרי שנים דיברתי עם חברה ושאלתי אותה/אותי "למה חזרתי לשם?" "מה, לא הבנתי כבר מהפעם הראשונה?".

היא ענתה לי "חוזרים לאותו מקום לא בשביל לחפש את אותו דבר, אלא בשביל לשנות, בשביל להחזיר את השליטה שאבדה שם קודם. אבל אם שום דבר לא השתנה, אם חוזרים עם אותם כלים אז לא ממש ניתן לעשות אחרת וככה יוצא ש…".

אחרי שנים כשהבאתי את הדוגמה הזאת בהרצאה שהעברתי לתלמידי משפטים, התחיל ויכוח משפטי על פרשנות. "האם הוא הבין והמשיך בכל זאת – ואז זה אונס, או לא הבין ורק התנהג בחזירות לא מתחשבת". אני אומרת להם "הויכוח הזה היה גם אצלי בראש, לכן חזרתי כדי לברר. הרי אני מעדיפה לחשוב שהייתה זו פרשנות שגוייה ולא אונס. אז נכון, הוא חזיר, אבל אולי עכשיו יבין, יתנצל ונוכל להמשיך". הוא לא הבין ולא התנצל והוא גם חזיר!

מודעות פרסומת

"כשהמיטה שלך הופכת לשדה קרב" הוא הסיפור הראשון שהגיע אליי בפרויקט החדש שלי שקורא לנשים לשלוח סיפורי "סקס תרבות האונס". ובגלל זה אני צריכה את מצעד השרמוטות

3 אפר

את יוצאת לבר. פוגשת בחור. כבר הרבה זמן לא התחלת עם מישהו וגם לא התחילו איתך. לא היה לך חשק. לא הרגשת שווה. לא הרגשת נחשקת. את רואה בחור חמוד. מחייכת אליו. הוא מחייך אלייך חזרה. לא קורה דבר. חברים שלך מתחילים להראות תזוזה לכיוון הדלת ואת נורא רוצה שהוא יבוא לדבר איתך ויבקש ממך להישאר לעוד בירה. "את כבר הולכת?" הוא שואל אותך בעודך שמה את המעיל שלך באיטיות על שכמך. "אלא אם כן אתה רוצה שנשתה עוד בירה יחד" את עונה לו. הוא מחייך ואתם מתיישבים על הבר. הוא קצת ביישן אבל ככל שאתם שותים עוד ועוד בירות, הביישנות יורדת. אתם מדברים הרבה, על החיים של כל אחד מכם. והיד שלו עוברת לירך שלך וזה עושה לך נורא נעים. ומפתה. ומעלה את הבטחון העצמי. הוא רוצה אותך עכשיו. את מבינה את זה. בשלב מסוים, ואחרי כמות גדולה של אלכוהול, הוא אומר לך שאת נורא סקסית ואת רוכנת ומנשקת אותו. אתם מתחילים להתמזמז, ואז לדבר קצת, ואז להתמזמז, ושוב לדבר. בשלב מסוים, ואחרי שהבר כבר חצי ריק, אתם מחליטים ללכת איש איש לביתו. את יודעת שאת רוצה לחזור הביתה לבד, אבל בכל זאת משהו קטן בראש אומר לך להזמין אותו אלייך הביתה.

את מוצאת את עצמך איתו במונית הביתה, למרות שאמרת לו במפורש שאת לא רוצה שהוא יבוא. קירות המגננות שלך יורדות ואת מתקשה לעמוד על שלך. עולים הביתה. מתחילים להתמזמז, נכנסים למיטה. עוד במונית אמרת לו שאת לא רוצה לשכב איתו וזה התנאי שלך שהוא יבוא אלייך. הוא כמובן אומר "ברור ברור, לא נשכב". אתם במיטה מחובקים כפיות. הוא מתחיל להוריד לך את הבגדים. את אומרת לו להפסיק, אבל מוצאת את עצמך בלי חלק תחתון. ואז בלי חלק עליון. ואז גם הוא פתאום בלי בגדים. "אני לא רוצה" את אומרת לו והוא נרגע. אחרי 10 דקות זה קורה שוב. הוא נוגע בך, בחזה, באיבר המין ונשכב עלייך. מנשק אותך בצוואר, בפטמות, ומתחיל להתחכך עם איבר המין שלו באיבר המין שלך. את שוב אומרת לו "לא לא, אני לא רוצה. אמרנו שלא נשכב". הוא יורד ממך. עוברות שוב עשר דקות, ושוב את מוצאת את עצמך שוכבת תחת כל כובד משקלו. אותו תרגיל. נשיקות בצוואר, בפטמות וחיכוך בין איברי המין. "אני לא רוצה. תפסיק", את אומרת לו ושוב הוא יורד ממך. וכל זה תחת עלטת אלכוהול גדולה. את נרדמת לשלוש שעות ומתעוררת כשידיו סביבך והוא שוב נשכב עלייך.

פוס.

אתן בטח חושבות לכן (אבל בעיקר חושבים לכם) למה היא לא העיפה אותו מהבית? למה היא נשארה שם? למה היא לא יצאה מהמיטה והלכה לישון בסלון? למה היא לא התקשרה למשטרה? למה? למה? למה? היא שאלה את עצמה בדיוק את אותו הדבר. קומי. פשוט קומי מהמיטה וצאי מכאן. אבל היא רצתה להאמין שהוא לא יתגלה כתוקפן. שהוא ידע לכבד את הגבולות שלה. שהוא ידע לעצור כשצריך. היא רצתה להאמין שהיא תצליח לתקן את המצב הזה ושהיא תצליח לעמוד על שלה מולו. והיא גם קפאה במקום. הייתה די המומה מהסיטואציה בו היא צריכה כל הלילה לעמוד על המשמר ולהגן על גופה מפני גופו הכבד.

בבוקר, כשאת מגלה אותו שוב שוכב עליך את חושבת לעצמך אולי פשוט אתן לו מה שהוא רוצה. הוא אפילו ניסה קצת לענג אותך, אבל ידעת שאת לא רוצה לשכב איתו. ובסוף הסכמת. ביוזמתך פתחת את מגירת הקונדומים והוצאת קונדום. לא החלפתם מילה. הוא נראה מרוצה. את שתקת. פתחת את הקונדום והלבשת אותו על איברו הזקור והמוכן לקראתך. עדיף לך לתת לו אתה מה שהוא רוצה ויעזוב אותך בשקט. הזדיינתם. היית יבשה לגמרי. זה כאב לך מאוד. אפילו שרף. כשאמרת לו שכואב לה הוא אמר "אבל אני חייב לגמור איפשהוא". "אז תגמור כבר" את אומרת לו והוא גמר. מיד אחר כך הוא יוצא ממך וזרק את הקונדום ואז נרדם. נשארת לאונן במיטתך, כאילו זה יעזור במשהו בהרגשה שלך. אולי פורקן של עונג יכהה את הכאב המפלח את גופך. אחרי שעה הוא שוב התעורר, ניסה למשוך את עצמו מעליך שוב ומחמיא לך תוך כדי, "אני רוצה ממך עוד" ו"את כזאת סקסית". לא היה לו מושג מה עבר עליך. איך את מרגישה. מה זה היה בשבילך להדוף אותו כל הלילה ואז בסוף לאפשר לו לחדור אליך כדי שיעזוב אותך בשקט. והרי את הסכמת לזה בסוף. ואת יזמת עם הקונדום. ואת זזת מעליו. אז מה את רוצה? הוא הרי "חייב" לגמור איפשהוא.

אחרי כמה שעות שהוא המשיך לישון אצלך, ואחרי שלך שרף לעשות פיפי וכאב לך לשבת, החלטת להגיד לו איך הרגשת במהלך הלילה. בלי קשר לבוקר וליחסי חדירה "בהסכמה" שהיו שם. הסברת לו שממש פחדת תוך כדי הלילה ושהוא ממש ניסה לכפות את עצמו עליך. ושאת בשאריות כוחך הצלחת להדוף אותו, עד הבוקר. "אבל בבוקר הסכמת" הוא אומר לך. את עונה לו שהסכמת אבל שלא כל כך רצית. הוא לא כל כך הבין על מה את מדברת, ותוך כדי השיחה הוא כל הזמן ניסה להכניס את היד שלו למכנסיים שלך. וגם אז אמרת לו, "די כבר". והוא הפסיק. ואז הגיע משפט המחץ: "אבל מה את רוצה ממני? אני גבר. אני גבר נורמאלי כמו כל הגברים".

ככה זה כשהמיטה שלך הופכת לשדה קרב.