ארכיון | פמיניזם RSS feed for this section

האם נשים הן יותר מכלי פריוני בלבד? דרשה לראש השנה

18 ספט

כשהתבקשתי לכתוב דרשה להפטרה בה מתוארת תפילת חנה התרגשתי. ממש. חנה תמיד נתפסה בעיני כהוכחה לכך שמקומן של נשים הוא בהיכל התפילה, לצד הגברים, מתפללות בקול רם, ושתפילתם שוות ערך לתפילתם של הגברים. לא יכותי לקבל הפטרה יותר פמיניסטית מזו. ככל שקראתי את ההפטרה הזאת, הבנתי שאני לא בדיוק צודקת. שיש יותר שכבות לסיפור הזה ממה שהייתי רוצה שיהיו. מה הכוונה?

נכון, חנה מגיעה למשכן בשילה, חולפת על פניו של עלי הכהן בסערה ונודרת נדר. נדר שבקלות אלקנה יכול היה להתירו כי לא היה מקובל שנשים נשואות תנדורנה נדרים. נכון, היא מתפללת עם ניע שפתיים. היא אינה זקוקה למתווך שיתווך בינה לבין אלוהים או יעביר את דבריה ובקשותיה הפרטיות לאלוהים, והיא עושה זאת באופן עצמאי. נכון, תפילת חנה היא התפילה ממנה אנו למדים ולמדות כיצד מתפללים. היא בעצם הניחה את אבן היסוד לאופן התפילה שאנחנו מכירות היום כגון תפילת שמונה עשרה. נכון, חנה מתקנת את עלי על האשמת השווא שלו שהיא שיכורה ואינה מתביישת להעמיד אותו על טעותו, גם במחיר של היחשבותה לחוצפנית. ונכון, תפילותיה נענות כי היא אישה יראת שמיים והיא מקריבה את בנה לעבודת השם בהמשך.

אבל מתחת לכל המסקנות החשובות שתיארתי הרגע, נשאלת השאלה, עבור מה חנה עושה את זה? עבור מה היא גוזרת על עצמה צום, פורשת מהאיש שלה אלקנה ומסרבת לקבל את אהבתו? היא עושה זאת בשם פוטנציאל האמהות. הגורם המעצב ביותר בחייהן של נשים, אז והיום, הוא יכולת הפריון שלהן. נשים ללא ילדים אינן נחשבות נשים שלמות ולכן חנה מתאמצת כל כך לשנות את גורלה. חנה אפילו נודרת נדר בו היא תעניק את בנה שיוולד לאלוהים. אחרי שכל מה שהיא רוצה זה להפוך לאם היא מוכנה להחזיר את תינוקה? מדוע זה כל כך חשוב לחנה? האם היא לא אישה ראויה ושלמה גם ללא ילדים?

מה שמקלף שכבה נוספת בסיפור הזה: אולי חנה בעצם משחקת אותה הפוך על הפוך? אולי היא מכירה את כללי המשחק של התקופה בה היא חיה, בו יכולות הפריון הן המדד היחידי להיותה אישה נורמלית וטובה? היא הרי נמצאת במערכת יחסים פוליגמית ואיננה נחשבת לאישה ראויה בעיני עצמה ובעיני הסובבים אותה. בכל מצב אלקנה יכול היה לגרשה, והיא הייתה נותרת חסרת כל. היא יודעת שללא ילדים עתידה בסכנה. ולכן היא מחליטה לקחת את גורלה בידיה.

חנה מסרבת לקבל את הדין של היותה עקרה, מגיעה למשכן וחולפת ביעף על פניו של עלי, המבלה בפתח המשכן. היא נודרת נדר ועלי אינו מונע זאת ממנה וגם לא משתיק אותה. קולה נשמע. יש לי תחושה שחנה אף הייתה נכנסת למשכן עצמו ונוגעת בארון הקודש, לולא עלי היה מפריע לה בהמשך.  לאחר נדרה, חנה מתפללת בשקט, קולה מפסיק להישמע אך שפתיה נעות. קולה אינו מאיים על הרחב הציבורי, על ציבור המתפללים או על עלי הכהן. יכולות הפריון של נשים, וקולן של נשים, הם המאיימים הגדולים ביותר על הסדר הציבורי בעולם של גברים, ומונעים מתפיסות שמרניות של נשים, מיניות ונשיות. שני הנושאים הללו מופיעות בהפטרה זו ברוב עוצמתן.

גם הפרשה שקראנו ונקרא מחר מעלה על נס את פריונן של נשים. גם שם אברהם ושרה נדרשים להקריב את יצחק, לאחר ששרה הייתה עקרה במשך 90 שנה. גם שרה נמצאת במערכת יחסים פוליגמית בגלל חוסר הפריון שלה והיא מבינה שללא כוחה הפריוני היא עלולה למצוא את עצמה מגורשת.

תפילתה של חנה היא תפילה ישירה, שיש לה כוח ועוצמה נשית. מצד אחד, אישה המעצבת את עולמה כדי לממש את עצמה, שלוקחת את חייה בידיה ולא מקשיבה לאיש שלה או להרעפת האהבה שלו כלפיה. מצד שני היא מעצבת את עולמה לפי כללי העולם הגברי. ואני עדיין נשארת עם השאלה, האם הדרישה מחנה להיות לאם בכל מחיר, אפילו במחיר של הקרבת הבן שלה לאלוהים, הוא מחיר ראוי לתשלום? האם אנחנו כל כך שונים מהתקופה ההיא? האם טיפולי הפוריות והסיוטים הבלתי נגמרים בכמיהה לילד ביולוגי, הם לא תפילתה של חנה והקרבת בנה לעבודת אלוהים, רק בהתאם למאה העשרים ואחת?

חשבתי שתצא לי דרשה נגד הדרת נשים, אבל בעצם יצאה לי דרשה נגד הפיכתן של נשים לכלי פריוני בלבד. חנה מוכיחה שאפשר גם וגם ופשוט צריך לדעת לשחק את המשחק.

תודה רבה ושנה טובה!

מודעות פרסומת

בקשה דחופה לתרומות לקרן החירום של "אישה לאישה" מרכז פמיניסטי חיפה עבור עזרה במימון הפסקות הריון

7 אוג
משתפת אתכן בבקשה של אישה לאישה לתרומות לקרן החירום לעזרה במימון הפסקות הריון. אני קותפה לקרן ולקו הסיוע ואודה לכן מאוד על כל תרומה. כל סכום עוזר. בהמשך הפוסט כל המידע הרלוונטי.
נשים יקרות,
במסגרת הפרויקט "נשים וטכנולוגיות רפואיות", באשה לאשה, אנו מלוות ותומכות בנשים בנושא הפסקות הריון.
אחד הדברים הקשיים שנשים עם הריון לא מתוכנן, ובעיקר נשים צעירות, מתמודדות עימם, הם הסודיות והיעדר אמצעים כלכליים לממן את הפסקת ההריון שאיננה במסגרת סל התרופות אחרי גיל 19. לרוב הקושי המלווה לסודיות הוא היעדר העזרה ותמיכה מצד המשפחה והקהילה סביבן, תמיכה ריגשית וכלכלית כאחד.
פניתי אליכן היא לעזרה כספית עבורה. הסכום הנדרש היום להפלה הוא כ2200 ש"ח (לאחר הנחה. המחיר הרגיל גבוה יותר), כך שכל תרומה תוכל לסייע לה (50, 100, 500…)
נושא הפסקות הריון במהותו הוא למעשה זכותה של האשה על גופה, היכולת להחליט על חייה, וזה בדיוק המקום שבו אנו כקהילת נשים יכולה להפגין סולידריות ביננו, לתמוך ולאפשר זאת. זהו נושא שפוליטיקות גדולות נרקמות סביבו, ועל גבינו. אתר בו מתקיימת מדיקליזציה ושליטה על הגוף, ושליטה על חייהן של נשים. תמיכה כזו היא חיזוק של מאבקנו, חיזוק של הזכות של אותה צעירה להחזיר שליטה על חייה.
במהלך השנה האחרונה סייענו לכמעל 30 נשים בליווי ותמיכה בהתלבטות ובהליך הפסקת ההריון, כולל סיוע כספי. הסיוע הכספי נעשה תודות לנשים נפלאות שתרמו השנה לקרן ואיפשרו את הפעילות המשמעותית הזו, תמיכה שהיא מפגן סולדיריות מדהים בין נשים.
קרן החירום היא חלק מהפעילות בנושא מטעם ארגון אשה לאשה, ומנוהלת על ידי מתנדבות ורכזת פרויקט נשים וטכנולוגיות רפואיות.
את התרומה ניתן להעביר בציק או במזומן
לכתובת : אשה לאשה -מרכז פמיניסטי חיפה ( פרויקט נשים וטכנולוגיות רפואיות)
רחוב ארלוזורב 118, חיפה, 33276
נא לציין כי התרומה היא עבור סיוע בנושא הפסקת הריון.
אודה לכן מאוד על כל סיוע.
בברכה
חדוה אייל
רכזת פרויקט נשים וטכנולוגיות רפואיות
אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה

הדברים שלא מספרים לנו על הגלולות למניעת הריון – טור שכתבתי לאון לייף

20 יול

האם גלולות למניעת הריון באמת נתנו לנו שחרור מיני והגנה או שיעבדו אותנו להורמונים שפוגעים בגופנו ומשחררים את הגברים מכל אחריות? ומה הן עושות לחשק המיני שלנו? כל הפרטים שעוברים מפה לאוזן והרופאים/ות לא ששים/ות לספר.

כאבי ראש, בחילות, הקאות, עלייה בכולסטרול, קרישת דם, תסחיף ריאה, פטרייה חוזרת, דלקות בדרכי השתן, כאבים. לא. אלה לא תסמינים של מחלה חשוכת מרפא או אפילו שפעת רגילה. אלה רק חלק מתופעות הלוואי של גלולות למניעת הריון. וזה אפילו בלי שהזכרתי את היובש בנרתיק והירידה המשמעותית בחשק המיני.

גלולות למניעת הריון נחשבות להמצאה החשובה ביותר עבור נשים בהיסטוריה האנושית כולה, ובמאה העשרים בפרט. פחות יודעות על כך, אבל הגלולה למניעת הריון לא הומצאה כדי לשחרר נשים או לתת להן שליטה על גופן. הגלולה למניעת הריון הומצאה על ידי כומר קתולי שביקש למצוא דרך טבעית, ביולוגית, לצמצום הילודה כדי להוריד את רמת העוני, ושתאושר על ידי הכנסייה. כך הומצאה הגלולה, בעידודה של הכוהנת הגדולה של תכנון משפחה ואמצעי מניעה, מרגרט סנגר, שקראה לתכנון משפחה כבר משנות העשרים ואף ישבה בכלא על חלוקת קונדומים בגטאות העניים ביותר בארה"ב.

הגלולה למניעת הריון הגיעה לחיינו בשנת 1960, ונחשבה למעשה מהפכני של ממש. פעם ראשונה לנשים הייתה היכולת לשלוט בהשלכות של יחסי מין, במסגרת הנישואין או מחוצה לה, ובמקביל למהפכה הפמיניסטית והמהפכה המינית, היא הביאה בשורה של ממש תחת הרעיונות של שוויון מגדרי, חופש מיני ושחרור האישה.

מה המחיר שאנחנו משלמות?

ואני שואלת את השאלה הבאה, האומנם הגלולה למניעת הריון נתנה לנו את החופש הזה? האם היא שחררה אותנו באמת מבחינה מינית, או שמא היא שיעבדה אותנו מחדש לרצונותיו המיניים של הגבר, הפכה אותנו לתלויות בחברות תרופות שעושות הון על גבינו, וגרמה לנו לשלם מחיר גדול בבריאות שלנו?

תופעות הלוואי הכתובות מעלה אינן מבוססות בהכרח על מחקרים רפואיים. לחלקן יש ביסוס מחקרי וחלקן מבוססות על סמך שיחות "רגילות" עם "נשים רגילות". ה', חברתי הטובה, הפסיקה עם הגלולות והכולסטרול צנח חזרה למקומו הנורמאלי כיאה לאישה בת 25. ע' הפסיקה עם הגלולות וכאבי הראש נעלמו. מ' הפסיקה עם הגלולות ובמקום למות מתסחיף ריאה, היא הבריאה לגמרי. ג' ממשיכה להסתובב עם טיפות עיניים כי הן מתייבשות לה מאז שהיא לקחה גלולות לפני כמעט עשור, ולמרות שהפסיקה לקחת אותן.

כמעט כל הנשים שאני מכירה, שאינן משתמשות באמצעי מניעה הורמונאליים, אינן נוטות לקבל פטרייה בנרתיק, וגם יש להן הרבה פחות דלקות בדרכי השתן. נשים עם כאבים בפות במהלך יחסי מין הפסיקו עם אמצעי המניעה ההורמונאלי, והכאבים פחתו משמעותית או נעלמו לגמרי. ה' הפסיקה להשתמש בגלולות והקיבה שלה הפסיקה לעשות לה צרות. אבל עיקר הנושא עליו אני רוצה לדבר פה, הוא ייבוש הפות וירידה בחשק המיני, שנ', חברתי הטובה, ידעה להבחין בהם בצורה משמעותית, לאחר שהפסיקה עם הגלולות.

הסוד הגדול מאחורי הגלולה

אחת מתופעות הלוואי העיקריות והמושתקות ביותר בנוגע לגלולות למניעת הריון ושאר אמצעי המניעה ההורמונאליים, הם הירידה בחשק המיני וגרימת יובש בנרתיק. לא רק שממציאי ומשווקי הגלולות מסתירים מאיתנו את תופעת הלוואי המרכזית הזאת, רופאי/ות הנשים משתפים/ות עם זה פעולה. הם רואים/ות לנגד עיניהם/ן מניעת הריון ולא מעבר לכך.

תעשיית התרופות מחפשת פתרונות בהם הגבר לא יצטרך לשים קונדום או לקחת איזושהי אחריות על מניעת הריון, אפילו במחיר של מחיקת הליבידו שלנו לחלוטין. נשים מסתובבות חודשים ושנים עם השאלה "לאן נעלם החשק המיני שלי?" כשהתשובה לכך נמצאת ממש לנגד עיניהן.

גלולות למניעת הריון מכילות הורמונים שמוציאים מאיזון את מצב החומציות הטבעי בפות ולכן הנטייה החוזרת לפטרייה. השינוי ההורמונאלי, המלאכותיות של ההורמונים, הם אלו שגורמים ליובש בפות. נשים רבות מתקשות להגיע לגירוי מיני כבעבר, מהרגע שהן לוקחות גלולות, ופשוט לא בא להן יותר סקס.

למה לא מספרים לנו?

נשאלת השאלה מדוע תופעת הלוואי של ירידת החשק המיני מוסתרת מאיתנו? האם באמת יושבות להן קבוצות אינטרס ומונעת מאיתנו את המידע הזה? האם לא נעשו על כך מחקרים שניתן לפרסם? או שאולי זה באמת לא מעניין אף אחד/ת? תחשובנה כמה כסף מגלגלת התעשייה הזאת על חשבון הליבידו שלנו. דמיינה איזה אושר יש לגברים שאינם צריכים להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלהם?

כמובן שאין כאן רצון לשלול מנשים שבוחרות בגלולות למניעת הריון כאמצעי המניעה שלהן את חופש הבחירה. יש נשים רבות שהגלולות אינן משפיעות עליהן כלל, יש נשים שנטילת גלולה מסדירה את הווסת שלהן או מעלימה אותה לגמרי, או מנקה את הפצעונים מהפנים ומעלימה את השיער מהחזה והבטן. ועם זאת, חשוב שכל אישה תדע את כל ההשלכות של בחירתה.

האם אנחנו באמת "מוגנות ומשוחררות"?

למרות מה שמנסים למכור לנו, הגלולות אומנם מגינות עלינו מפני הריון לא מתוכנן, אך הן לא הפכו אותנו ליותר משוחררות מינית או ליותר חופשיות. להיפך, הן הפכו אותנו לתלויות לחלוטין בהן. היום, להגיד לגבר לשים קונדום, זה בערך כמו להגיד לגבר שאת לא רוצה שישלם על הדייט.  הגלולות רק הפכו אותנו לזמינות מינית יותר, הן נותנות היתר לחדור אלינו תמיד, ללא השלכות, וללא דאגות. עדיין אין לרובנו את החופש להחליט מי, איך, ומתי ייכנס לגוף שלנו, והן טשטשו את הזכות שלנו להגיד לא, כי הרי אנחנו כבר "מוגנות".

אז אולי כדאי שתיקחו כמה דקות לחשוב: את מי באמת משרתות גלולות למניעת הריון? לכאורה הן בכל זאת מגינות עלינו בצורה הטובה ביותר. אך באיזה מחיר?

חשבתן שהגוף שלנו שייך לנו? אז טעיתן. ובגדול. בגלל זה אני פמיניסטית רדיקאלית

27 ינו

רצף של אירועים מהשבועיים האחרונים הובילו אותי למסקנה שהגוף שלנו אינו ברשותנו. אין לנו זכות על הגוף שלנו. בשבוע שעבר הגיעו שתי נערות לדלת הפתוחה כשאחת מהן עם חשש להריון. יועצת נוספת ואני התחלנו לשוחח עם הנערות ועלה ששתיהן מקיימות יחסי מין עם החבר שלהן ללא אמצעי מניעה כלל. אם בא לו הוא גומר בחוץ ואם לא אז בפנים. כששאלתי האם הן מבקשות או דורשות קונדום הן אמרו, "אנחנו אומרות אבל זה לא משנה. הוא גם  ככה לא שם". אחרי בקשה אחת, הן כבר לא מבקשות עוד פעם. בהמשך השיחה התברר שזו שאין לה חשש להריון גם שכבה עם מישהו אחר שבוע לפני כן. כשקצת חפרנו במה קרה שם והתחלנו לקלף את הסיפור, התברר שהנערה כלל לא רצתה "לשכב" עם הבחור השני ושהיא הייתה במסיבה ושיכרו אותה או שהיא השתכרה והיא לא בדיוק זוכרת מה קרה אבל היא יודעת שהיא לא רצתה. אני כמובן לא נתתי שם לחוויה שעברה עליה. אבל שאלתי כמה פעמים אם היא רצתה והיא אמרה שלא. אחר כך שאלתי את שתיהן אם הן רוצות לקיים יחסי מין עם החבר שלהן, ותשובתן הייתה "זה בסדר. לא איכפת לי". "האם את לפעמים יוזמת? רוצה?", שאלתי. "לא" הייתה תשובתן. בהמשך דיברנו על אמצעי מניעה וגלולות למניעת הריון, אבל עד הגלולות אני רוצה שהם ישתמשו בקונדום. הנערה אמרה שאין סיכוי שזה יקרה. יחד ניסינו לראות איך היא יכולה להימנע מלקיים מין לא מוגן. בסוף השבוע היא אמורה לישון אצלו אז החלטנו שהיא פשוט לא תלך אליו הביתה. הם יבלו במסיבה אבל היא לא תגיע למצב שהיא תהיה איתו במיטה ולא תוכל לעמוד על שלה. פתרנו את הרע במיעוטו. בינתיים השנייה בהריון וצריכה לעבור ועדה והפלה.

השבוע העברתי סדנא בבית ספר מטעם מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל אביב, והנושא היה מיתוסים וסטריאוטיפים על אונס ותקיפה מינית. מטרת הסדנא היא לפרק דעות קדומות שמושרשות אצלנו כחברה, וכפרטים, בנוגע לפגיעה מינית. דיברנו על "טיפוסי" נאנסת ו"טיפוסי" אנס. בטיפוסי נאנסת היו אמירות של "מי שנאנסת היא שרמוטה, נותנת, לובשת חשוף ומביאה את זה על עצמה". לפתע יצאה נערה מהכיתה בסערה. אני הופתעתי מהיציאה הדרמטית מהכיתה. למזלי הייתה עמי מנחה נוספת כך שיכולתי לצאת אחריה ולבדוק מה קרה. הנערה בכתה בשירותים וסיפרה לי שהיא נאנסה לפני שנתיים ושחלק מהבנות בכיתה יודעות וחלק לא. והבנים בטוח לא יודעים. וגם לא הוריה של הנערה. היא אמרה שהאמירות שלהם רק גרמו לה להרגיש יותר אשמה במה שקרה לה ושזה בכלל לא נכון שמי שנאנסת היא שרמוטה או נותנת. כמובן שאמרתי לנערה שהיא לא אשמה ושאין לה במה להתבייש. אין לה חלק במה שקרה לה. ושבדיוק בגלל זה אנחנו נמצאות בכיתה ומעבירות את הסדנא הזאת. אמרתי לה כל הכבוד על זה שהיא סיפרה לי וגם לחברותיה וליועצת. זה לא מעשה קל והיא גיבורה.

יום שלישי, מגיעות שתי נערות. שתי יועצות נכנסות איתה לשיחה. אחרי חצי שעה היועצות נכנסות לחדר שאני נמצאת בו ומספרות לי שהנערה סיפרה שהיא שכבה עם נער, שהיא מדממת, וכואב לה. היועצות שאלו אם היא רצתה לשכב איתו. היא אמרה שלא. הן שאלו אם היא אמרה לא והיא אמרה שהיא אמרה לא. היא אמרה לא כמה וכמה פעמים. היא בכתה והתכווצה ודיממה. הוא בחר שלא לראות. לא להקשיב. לא להרגיש. הנערה אמרה שזה לא היה אונס. כשניסינו לחדד איתה את ההגדרה, היא אמרה שנכון, היא קיימה יחסי מין נגד רצונה ונגד הסכמתה, אבל זה לא אונס. לא התווכחנו איתה. אנחנו יודעות את החשיבות של לתת שם למה שקרה לה, אבל זה לא הזמן. מה שכן, הנערה הרגישה אשמה ובושה וכמובן שלא סיפרה להוריה. היועצת וכמה חברות יודעות. נסענו לבית החולים לבדיקה גניקולוגית. וגם כדי לקבל טיפול נגד מחלות המועברות על ידי מגע מיני. זה בעיקר מה שהטריד את הנערה המקסימה הזאת. גם בבית החולים הגוף שלה לא היה שלה. הרופאה שאלה אותה הרבה שאלות, חודרניות, וללא שום אמפטיה. "מה קרה" בקול צורמני ומציק. וזה אחרי שהיא כבר סיפרה 3 פעמים בשעה האחרונה מה קרה: ליועצות, לי ולעובדת הסוציאלית בבית החולים. והיא הלכה לבדיקה גניקולוגית. וכל הזמן הזה חשבתי לעצמי, אלוהים אדירים. זו הבדיקה הגניקולוגית הראשונה של הנערה הזאת. זה מה שהיא צריכה לעבור. ככה היא צריכה לעבור את זה.

סדנא נוספת ביום רביעי. הפעם מטעם דלת פתוחה. עם נערים. הנושא הוא מיתוסים לגבי מיניות, פורנוגרפיה, יחסים זוגיים. במהלך הדיון המעורר אחד הנערים אמר "מה אני בא לתקוע אותה מאחורה וזהו". באותו הרגע נשברתי. הרגשתי שאני לא יכולה יותר. שסף הסיבולת שלי לפטריארכיה נסדק. הוצאתי אותם להפסקה והתקשרתי לחברה ואשת מקצוע ממרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. פתאום הרגשתי שזה בכל מקום. שאנחנו לא יכולות לנצח את זה. שאנחנו בצד המפסיד. ולא משנה כמה סדנאות נעביר, וכמה שיחות נעשה, וכמה חינוך והפגנות ולובי וחקיקה, זה לא יעזור. אנחנו נלחמות בתחנות רוח. ובגלל זה אני פמיניסטית רדיקאלית. כי המאבק הפמיניסטי הוא מאבק על הגוף. וכל עוד הגוף שלנו לא בידינו, השחרור האמיתי לא יכול להתקיים. הדיכוי מתקיים בגופנו.

אני יוצאת מהסדנא ומשוחחת עם חברה ממרכז אישה לאישה שמספרת לי שאישה התקשרה אליהן וביקשה למצוא רופא/ה נשים שלא עושה ועדות להפסקת הריון. כמובן שלא היא ולא אני הפננו אותה לרופא/ה כזה/את. אין דבר כזה. הגיעה אליה אישה נשואה בשבוע 12 והם לא רוצים להמשיך את ההריון. הועדה לא תאשר לה לעשות הפלה כי היא אישה נשואה. במקרה הגרוע ביותר היא תביא ילד שהיא לא רוצה לעולם.

אז מי עדיין רוצה להפגין נגד הדרת נשים?

צווי השעה של התנועה הפמיניסטית בישראל

19 נוב

לאחרונה מחלחלות אליי מספר מחשבות בדבר צו השעה של התנועה הפמיניסטית בישראל והמבחנים מולן היא עומדת. למה אני מתכוונת?

התנועה הפמיניסטית והתנועה ההומו-לסבית צעדו תמיד יד ביד ובסולידאריות נצחית. איך שאני רואה זאת, התנועה ההומו-לסבית נוצרה כתוצאה מהתנועה הפמיניסטית. התפיסה המהפכנית הראשונה של התנועה הפמיניסטית הייתה ההפרדה בין מין ומגדר. התנועה ההומו לסבית לקחה את ההפרדה הזאת ופיתחה אותה צעד נוסף למונח תשוקה. במקום אחידות בין מין-מגדר-תשוקה, חלה היפרדות בין המושגים. התנועה צעדה במשותף כשתי קבוצות מיעוט, שתי קבוצות מודרות על בסיס מיני ומגדרי.

היום הסולידאריות בין התנועות בישראל נמצאת על סף פיצוץ ופירוד. התנועה ההומוסקסואלית בישראל חרטה על דגלה את הזכות להורות ביולוגית כאחד האדם, משהו שהתנועה הפמיניסטית ניסתה לפרק. ההכרח של האמהות הוא אחד מהמאבקים החשובים ביותר של התנועה הפמיניסטית בעולם, ובישראל בפרט. כלומר, זה שאת אישה אינו אומר שאת בהכרח אם. יש סיפוק והגשמה עצמית גם בתפקידים אחרים, ומי שאינה חפצה בילדים אינה חייבת בכך רק כי יש לה רחם.  ואז הגיעה התנועה ההומוסקסואלית ואמרה, אוקיי, נכון שאת לא חייבת להשתמש ברחם שלך בשביל ילדים עבור עצמך, אבל אולי תלווי לנו קצת מהרחם שלך? אולי תני לנו להשכיר אותו קצת? הרי הורות ביולוגית היא זכותו של כל איש ואישה, אז למה לא גם לזוגות הומוסקסואליים?

המאבק להשוואת זכויותיהם של הומוסקסואלים לזכויותיהם של זוגות הטרוסקסואלים שלא יכולים להרות וזקוקים לאם(!) פונדקאית הוא מאבק צודק, אולם האם הוא צריך לבוא על חשבונן של נשים? האם הזכות להורות הוא בהכרח הזכות להורות ביולוגית? האם העובדה שהטכנולוגיה מאפשרת היום הורות מפונדקאות, אומר שאנחנו מוכרחים להשתמש בטכנולוגיה הזו? מדוע האימוץ נתפס היום כלא בא בחשבון אצל זוגות (הומואים והטרויים) שלא יכולים ללדת?

תנועת ההומוסקסואלים מקיימת השבוע מחאה ראשונה על מנת להשוות את זכויותיהם לאלו של ההטרוסקסואלים שלא יכולים ללדת, ואני לא אהיה שם. אני רוצה לבקש מכל הלסביות הפמיניסטיות וההומוסקסואליים הפמיניסטים גם לא להיות שם. כי הזכות שלהם להורות ביולוגית באה על חשבונן של נשים עניות ומנוצלות מהמזרח ומהדרום. מעבר לזה שהמחאה הזו מחזירה למרכז את המשוואה שהתנועה הפמיניסטית ניסתה לשנות מן היסוד: רחם=ילודה, אישה=אם, אישה=רחם. מדוע התנועה הלהט"בית לוקחת מודל משפחתי פטריארכלי דפוק מיסודו ומנסה לשעתק אותו, על גבן של נשים?

נושא שני שאני חושבת שהתנועה הפמיניסטית חיבת להתייחס אליו הוא שירות הנשים בצבא וכל מה שקשור לשירת נשים בצבא. איני יודעת מי מאיתנו יודעות, אך היום המגמה הרווחת בצבא היא לגייס בחורי ישיבה (מהציונות הדתית והחרד"לית) לא כישיבות הסדר הומוגניות כבעבר, אלא כבודדים ביחידות מעורבות/חילוניות, על מנת להפיץ את תורת השם בשורות הצבא, ואולי אף בעתיד להשפיע על פינויי ישובים. בעבר התגייסו ישיבות ההסדר כמחלקות ופלוגות ונשים לא הדריכו אותם. זו הייתה פשרה מקובלת על רובנו. כיום הם מתגייסים כבודדים ליחידות ודורשים שחיילות לא תהיינה בהכשרה שלהם או בבסיס שלהם. ובקשותיהם נענות. כך יוצא שמחלקה אחת, עם דתי אחד שמבקש שלא תהיה חיילת בקרבו, כי זה מעורר את יצר הרע, הזימה והזקפה, מנצח והיא מודרת מהתפקיד. על שירת נשים בטקסים אין הרבה מה להרחיב וגם לא על ריקודי שמחת תורה. אנחנו יודעות על זה מספיק. מה שאני מבקשת לשאול הוא, האם זה המקום בו התנועה הפמיניסטית צריכה לפעול כרגע? האם זה מאבק ראוי של התנועה הפמיניסטית הישראלית?

בעקבות דבריה של ד"ר חנה נוה אתמול במפגש הראשון של עיצוב מדיניות פמיניסטית באוניברסיטת תל אביב, הגעתי למסקנה שכן (למרות שמסקנתה של ד"ר נוה הפוכה משלי). רוב התנועה הפמיניסטית בישראל מתקיימת בצידה השמאלי של המפה הפוליטית בהקשר של הסכסוך הישראלי פלשתיני. הן אינן משתתפות בהבעת עמדות אלו כארגונים אך נמצאות כפרטים ויחידות בכלל האירועים נגד הכיבוש. אין זה פלא שמאז כל פרשות שירת נשים בצבא וההפרדה בצבא לא נשמעה ולו הצהרה אחת קולקטיבית של ארגוני הנשים. נשמעו הצהרות של נשים פרטיות, מאמרי ביקורת של נשים בולטות בתנועה הפמיניסטית ואולי פה ושם הצהרות של שדולת הנשים ו/או פרלמנט נשים. בניגוד לקמפיינים ומכתבים משותפים עליהם חתומים כמעט כל ארגוני הנשים, הדבר לא קרה במקרה הזה. הארגון היחידי שיצא בהצהרה רשמית היה ארגון קולך. ואין זה פלא. הדיון נתפס כדיון הלכתי, פנים דתי, שזולג החוצה. קולך מבקשות לפרש מחדש את המקורות ולהפסיק את ההקצנה הדתית שמתרחשת על גבן של נשים. האבסורד הוא שנשות קולך ובנותיהן בדרך כלל לא משרתות בצבא אלא משרתות שירות אזרחי. מדוע ארגוני הנשים לא התארגנו לצאת נגד מגמת ההתחרדות של הצבא?

הסיבה לכך פשוטה. אנחנו לא רוצות. אנחנו לא רוצות צבא. אנחנו נגד הכיבוש והצבא נתפס בעינינו כתכלית הרוע של מדינת ישראל. הצבא במהותו פטריארכלי ומבוסס על הטרדת נשים באופן מבני. חלק מההווי הצבאי בחיילות השונים תלוי כולו בניצול מיני של נשים ובהטרדה מינית מוסיקלית בזמן תרגילי כושר גופני. הצבא פועל לפי הסללה מגדרית והורס את כל מה שהפמיניזם השיג מבחינת הפרדת המין מהתפקיד החברתי צבאי שמיוחס לו. בגלל זה אנחנו לא מתארגנות כתנועה לצאת נגד זה. וזו לא פעם ראשונה שזה קורה. זה קרה גם כאשר חנה קהת הייתה מועמדת לפיטורין מפני שחשפה פרשה של הטרדה מינית של מרצה/רב במכללה שנמצאת בשטחים. מכיוון שהמכללה נמצאת בשטחים, נטשו אותה חברותיה הפמיניסטיות מהארגונים השונים. לא רצינו להתערב בזה כי אנחנו מתנגדות לעצם קיומה של המכללה, הממוקמת בשטחים.

אז מה בעצם קורה כאן? נערות בנות 18 מופקרות לגחמותיהם של רבנות צבאית חרד"לית, של קצינים ומפקדים דתיים שעושים לעצמם רב (ומפקד). נטשנו אותן. הן לבד במערכה והן לא יכולות להילחם בה לבד. האם התנועה הפמיניסטית לא אמורה  לשרת את הנשים בישראל? האם לא לשם זה קמנו? לעזור לנשים בישראל להתמודד עם דיכוי, השפלה ואפליה נגדן? אז נכון, אנחנו לא רוצות להתערב בזה כי רובנו בפמיניזם הרדיקאלי ובשמאל הרדיקאלי לא רוצות בכלל שנשים תשרתנה בצבא. אנחנו לא רוצות צבא. ואני ביניהן. אבל הצבא כאן כדי להישאר. וכל עוד נערות בנות 18 תחויבנה בגיוס אליו, או תרצנה להתגייס אליו או תחשובנה שבזה הן ממשות את הפמיניזם, אז אנחנו צריכות לשרת אותן. אנחנו צריכות לעמוד לצידן ולהיאבק את מאבקן. כי הן לא יכולות לעשות זאת לבד. אנחנו צריכות לסתום את האף ולעזור להן ממרום שנותינו וניסיוננו. כי אלו נערות ונשים בשר ודם. נשים קונקרטיות שנפגעות עכשיו, שמושפלות עכשיו ושמופלות עכשיו.

האם התנועה הפמיניסטית תצא נגד התנועה ההומוסקסואלית שמבקשת לממש את הזכות להורות דרך ניצולן של נשים עניות, ובזאת תשים קץ לסולידאריות הבין תנועתית, או שמא תשתף איתה פעולה כי זכותם להיאבק נגד אי שוויון על בסיס נטייה מינית? האם התנועה הפמיניסטית תחליט להתערב באופן מאורגן בנעשה בתוך הצבא נגד הבנות והאחיות שלנו? אלו שתי החלטות שתשובתי אליהן אחידה: כן! אנחנו צריכות לצאת נגד התנועה ההומוסקסואלית ואנחנו צריכות להתערב בנעשה בתוך הצבא, על אף ההתנגדות המהותית שלנו בשירות נשים בצבא.

באיזו שנה אנחנו בדיוק? על הזכות להפלה והחובה של המדינה לעזור למי שאינה יכולה לממן את הפלתה

18 יול

שבוע שעבר עברתי חוויה ששאלתי את עצמי "אנחנו בשנת 2011 או בשנות השישים לפני המשפט של רו מול ווייד?" ולמה כוונתי? סיפור שהיה כך היה. במהלך המתנה לוועדה להפסקת הריון, בה ליוויתי נערה לוועדה, צפיתי באישה צעירה שחיכתה בתור. לא שמתי לב אליה יותר מדי, רק ראיתי שהיא לבד ושהיא בלחץ וחרדה. בשלב מסוים שמעתי את העו"ס קוראת לה. ע' שמה. ערביה. אחרי שהיא יצאה מהוועדה הלכתי אחריה ושאלתי אותה אם הכל בסדר. היא רק הביטה בי, והתחילה לבכות. פשוט התפרקה לי בידיים. אישה צעירה, ללא כל אמצעי קיום, לא נשואה, בהריון. היא עובדת בתעסוקת עוני ושקועה בחובות, כך שהלוואה מהבנק אינה באה בחשבון. או כמו שאומרים, אין לה שקל על התחת. או יותר נכון, אין לה שקל על הרחם. התחלתי לדובב אותה ולבדוק אם יש לה רשת בטחון, תמיכה משפחתית, היכן הגבר שהכניס אותה להריון. היא ענתה לי בין בכי לבכי שהיא לא בקשר עם משפחתה ואין מי שיעזור לה. היא אינה מוכרת ברווחה ובין היתר מלמלה שאם המשפחה שלה תגלה, היא תרצח אותה. אני כמובן קפאתי לדקה, ואז התעשתי על עצמי ואמרתי לה שיהיה בסדר ושאני אנסה לעזור לה. החלפנו מספרי טלפון, חיבקתי אותה, והלכתי. ואז התחיל "גולשים בזמן" לשנות השישים.

למי שלא יודעת, הפלה מעל גיל 19 עולה בין 2500 – 3000 ₪. קופות החולים אינן מממנות הפלות אם את מעל גיל 19. מה עושה אישה מעל גיל 19 שאין לה כסף? יולדת את התינוק/ת. מה עושה אישה שנמצאת בסכנת חיים ואין לה כסף למממן את ההפלה? גם אחרי שמונה שעות, אין לי תשובה.

תחילה התקשרתי למנהלת מחלקת הרווחה בעיר עימה יצרתי קשר בבוקר בנושא אחר לגמרי. היא לא יכלה לעזור לי. בעבר היה סעיף שיכול לעזור למימון פרוצדורות רפואיות/ בריאותיות לתושבים/ות מוכרים/ות מהרווחה. הן הצליחו להכניס מימון הפלה תחת הסעיף הזה אך מהרגע שראו שעל זה יוצאים הכספים, אסרו על הרווחה לממן הפלות. "כל עוד אין סעיף תקציבי תחתיו ניתן להכניס את זה, אי אפשר למממן לה", אמרה לי המנהלת הנחמדה. היא הפנתה אותי לאישה בעירייה שאחראית על גיוס תרומות למשפחות וכו' בעיר, שהבוסית שלה במקרה היא גם היועצת לקידום מעמד האישה בעירייה. אולי דרכן אצליח להוציא כספים.

משם פניתי לר', עורכת דין ופעילה פמיניסטית וביקשתי ממנה עזרה. אולי היא יודעת למי לפנות, אם יש קרן שתעזור לממן את זה או ארגון. הרי לא יכול להיות שזה המקרה הראשון של אישה ערביה שנמצאת בסכנת חיים שצריכה הפלה ואין לה כסף. כך פניתי למספר ארגונים שלא הייתה להן תשובה עבורי או פתרון. הסיבה לכך היא שהארגונים מרוששים והמדינה לא מוכנה לעזור בנושא.

בינתיים שוחחתי עם ג', מישהי שמלווה אותי בעבודתי של ליווי נערות והיא סיפרה לי שיש דרך לתמרן את המערכת. צריך למצוא פסיכיאטר/ית שמוכנ/ה לכתוב על ע' חוות דעת פסיכיאטרית שתעיד שאם היא תמשיך בהריון זה ישפיע עליה נפשית. יש קופות חולים שמממנות הפלות אם לאישה יש בעיה נפשית. אחרי זה צריך לבוא עם חוות הדעת לוועדה להפסקת הריון ואישור מהקופה ויממנו את ההפלה. הבעיה היא שע' כבר הלכה לוועדה בלי זה. "אז קחי אותה לבית חולים אחר ולוועדה אחרת" אמרה לי ג'. "היא תצטרך לשלם עוד פעם לוועדה (שזה 330 ₪) אבל לא נורא". לא נורא? אין לאישה הזאת אפשרות לשלם עוד פעם. ואולי היא לא רוצה שיגידו שהיא משוגעת? ואולי היא לא רוצה שיהיה לזה תיעוד בשום מקום בגלל הסכנה בו היא נמצאת? ואיפה נמצא פסיכיאטר/ית שתסכים לכתוב חוו"ד שקרי ובחינם?

שיחה נוספת שהתקיימה במקביל הייתה עם ו', עוזר פרלמנטרי של ח"כ ערבי שאמר לי שיש לו כמה רעיונות לפתרונות, אבל שהוא לא יכול לדבר על זה "כרגע". אני חשבתי שהוא לא יכול לדבר על זה כי יש סביבו ערבים ועדיף שכמה שפחות מהקהילה הערבית תדע מהמקרה. שמועות רצות מהר בחברות קטנות. אבל מסתבר שהוא לא רצה לדבר על זה כי "מאזינים לי לטלפון". "מי, השב"כ?" שאלתי אותו. "כן". "אתה רציני?" שאלתי. "כן". עד עכשיו אני לא כל כך מבינה מה הקשר בין האזנות השב"כ למימון הפלה לאישה ערביה.

השלב הבא היה לפנות לג', חברת כנסת ולנסות להשיג את עזרתה. תשובתה הראשונית הייתה "המדינה לא תממן את זה. אין סיכוי". כך שגם לה לא היה פתרון אך היא אמרה שתתייעץ עם א', חבר כנסת, ותחזור אליי עם רעיונות. התשובה אחר כך הייתה שזו לא הפעם הראשונה שיש מקרה כזה ואף פעם אין פתרון וצריך באמת לחשוב על משהו.

ועכשיו אני כותבת את הבלוג הזה. התחושה שהייתה לי היא שאני עושה משהו אסור. סודי. לא חוקי. מטלפון אחד, לטלפון שני, לתמרון המערכת מצד אחד והאזנות ביטחוניות שקשורות להפלות מצד שני. מה לא בסדר בתמונה הזאת? אישה נכנסה להריון והיא לא רוצה את הריונה. מדוע זה נמנע ממנה? מסיבה כלכלית. היא לא יכולה להרשות לעצמה להפסיק את הריונה. והיא נמצאת בסכנת חיים. ומה יש למדינה להציע לה? כלום. המדינה מפקירה אותה לחלוטין ונותנת שירותי הפלות רק לנשים שיכולות לממן אותן. קרי, נשים יהודיות, בדרך כלל אשכנזיות, עשירות. נשים שהן מעל גיל 19, ללא אמצעים או רשת תמיכה משפחתית, קהילתית וכלכלית, ובלי תמיכה זוגית של גבר כמובן, אינן יכולות לעבור הפסקות הריון. גורלן נחרץ במקרה הטוב וחייהן נגמרים במקרה הרע.

תחושת תסכול גדולה אופפת אותי. אני מקווה שאצליח להירדם.

יום נוסף עבר וגיליתי שאיכילוב הסכימו למממן לה את ההפלה. שמחתי מאוד. צדיק אחד בסדום.

FEMINISM 101

13 יונ

הרבה פעמים שואלות אותי נשים מה זה להיות פמיניסטית? או איך אני מתרגמת את הפמיניזם לפעולה יומיומית? איך אני מתאימה את התיאוריות האקדמיות – פילוסופיות – גבוהות לפרטיקה של התנגדות יומיומית?

אני רוצה להציע לכן כמה רעיונות, עצות או טיפים של יישום פמיניסטי בחיי היומיום שלי. אתן יכולות לבחור לקחת או לדחות את ההצעות הללו. ההצעות הללו אינן מעידות עליכן אם אתן פמיניסטיות או לא. זהו לא מדד לכמה אני פמיניסטית, ולא שאלון האם אני פמיניסטית, וגם לא אמות מידה אליהן אתן צריכות להגיע כדי להיחשב פמיניסטיות. אלו הפרטיקות שלי, ואני מדגישה את המילה שלי כי הן לקוחות מניסיון חיי, הן תואמות את השקפת העולם הפמיניסטית שלי והיא לא ההגדרה היחידה לפמיניזם.

רוב הפרקטיקות המצוינות כאן מיושמות בחיי כיום, אך לא כולן. ישנן פרטיקות שאני רואה את עצמי מבצעת בעתיד ושאני אהיה מעוניינת לבצע אותן. חלק מהפרטיקות ראיתי אצל נשים אחרות ואהבתי אותן מאוד.

אני רוצה להודות לשלוש נשים נוספות שתרמו לי מהחוויות שלהן, לי, צהלה ולענבל שתרמו כמה הצעות ברשימה זו. אני אשמח אם בעקבות רשימה זו תשלחו לי פרטיקות פמיניסטיות יומיומיות שאתן מקיימות, שהן פמיניסטיות בעיניכן, ללא שום שיפוט ערכי של אף אחת אחרת, ובטח שלא ממני. יחד נגדיל את המאגר ונייצר ידע רחב ומשמעותי של חתירה נגד הפטריאריכה.

ועכשיו לתכל'ס….

  1. לעשות טסט לאוטו
  2. להדביק מדבקות פוליטיות פמיניסטיות על האוטו שלי
  3. להתחלק באחריות ובמגוון של אמצעי המניעה. פעם נשתמש בדיאפרגמה ופעם בקונדום
  4. לחלוק בכסף המוצא על אמצעי מניעה – גם על גלולות וגם על קונדומים
  5. לדבר בלשון נקבה אלא אם כן זה קהל גברי מוחלט או שיש מיעוט נשי מובהק בקהל. לדבר על עצמי בגוף ראשון/שני/שלישי בנקבה
  6. לאונן
  7. לדרוש אורגזמה
  8. ללכת להפגנות הקשורות לשיוויון מגדרי
  9. לדרוש את הכסף שמגיע לך עבור העבודה שאת עושה
  10. להחליף סגנונות: ללבוש מה שבא לך, מתי שבא לך, איך שבא לך ולאן שבא לך
  11. להטיל ספק בכל דבר שמוצג כאמת מוחלטת, אובייקטיבית וקבועה
  12. לפקפק בכך שכל אישה היא בהכרח גם אמא וגם רעיה ולהגיד "אם אני אתחתן ואם יהיו לי ילדים" ולא "כשאני אתחתן וכשיהיו לי ילדים". גם אם את לא באמת חושבת ככה, בלבלי את השומע/ת ותשאירי את האופציות פתוחות עבורך
  13. להתנגד לסוגים שונים של דיכוי
  14. לקיים אחוות נשים ולחזק חברות בין נשים
  15. לברר ידע לגבי השושלת הנשית האישית שלך
  16. לפרש מחדש טקסטים קאנוניים שגדלת עליהם
  17. לאפשר לעצמך לבחור ולהתחרט, ולבחור ולהתחרט בכל שלב בחיים
  18. להבין שאת לא חייבת לבחור בין זהויות אלא שאת יכולה לשלב ביניהן, כמו למשל היותי פמיניסטית ודתייה – קונסרבטיבית
  19. לא לקנא בנשים מצליחות ויפות ולפרגן לנשים אחרות
  20. לשבת ברגליים מפוסקות ולא להרגיש עם זה רע
  21. אחרי שהגעת לתפקיד מפתח, לקדם נשים אחרות
  22. לא להתחתן בממסד הרבני האורתודוקסי
  23. לא להתעלם כששורקים לך ברחוב ולהגיב
  24. ללמוד הגנה עצמית
  25. לקנות בסחר הוגן מנשים
  26. לייצר רישות נשית למטרת קידום נשים בכל התחומים וגם למטרת העברת ידע פמיניסטי
  27. לחנך נערות צעירות לחשיבה פמיניסטית והעצמה ולהעביר להן את הידע
  28. להנכיח את היותך פמיניסטית בכל דרך אפשרית: פוסטים וקבוצות בפייסבוק, תמונה בפאלאפון שלך, ועוד
  29. להכיר את הגוף שלך ואת המחזוריות החודשית שלו
  30. לתת לבן שלך ללבוש גרביונים ותיק של בראץ, או נסיכות של דיסני, אפילו לגן
  31.  לא לקנות מוצרי תינוקות לפי ורוד או כחול
  32. לתת לבן/בת שלך צעצועים משני המגדרים או צעצועים נטולי מגדר
  33. להתפשר על רמת חיים כלכלית יחד עם בן/בת הזוג שלך כך שתעבדו פחות וששניכם/ן תהיו בבית עד 16:00
  34. לדבר על המיניות שלך כל הזמן ועם כולם/ן, כי האישי, ובעיקר המיני, הוא פוליטי
  35. להכיר את איבר המין שלך
  36. ללבוש חולצה שכתוב עליה "ככה נראית פמיניסטית"
  37. להקריא לבת שלך אגדות פמיניסטיות ולא את האגדות הקלאסיות
  38. לא לפחד לדבר מול קהל גברי, ולדבר
  39. לדבר בכוונה כשיש רוב גברי בחדר, והרבה
  40. לספור בכל סיטואציה כמה גברים יש וכמה נשים יש ולשאול את עצמך למה?
  41. להרוויח שכר שווה לזה של הגבר על אותה עבודה
  42. לעבוד תחת הסכם קיבוצי בו יש סכום אחיד לכולם/ן, כחלק מאיגוד עובדות/ים, וכך גם לא יהיה ניתן לפטר אותך
  43. למלא דלק בשירות עצמי
  44. להחליף פנצ'ר לבד
  45. למלא מים במגבים של האוטו, ולמלא שמן ומים באוטו, לבד
  46. לפתוח לעצמך את הדלת כשאת עם מישהו שאת לא מכירה או שאת בדייט ראשון
  47. להתעקש לשלם חצי – חצי בדייט ראשון או לפחות להתעקש שאת תשלמי שדייט הבא אם את יודעת שיהיה עוד דייט
  48. לעשות בת מצווה
  49. לעלות לתורה
  50. להתעטף בטלית
  51. להתפלל תפילת ראש חודש בכותל עם נשות הכותל
  52. להתחיל עם גבר
  53. להחליט בצמעי איפה ומתי אני מורידה שערות, אפילו אם זה אומר לא להוריד כלל
  54. לא לקנות מוצרים של רשתות שמפרסמות נשים בצורה מחפירה
  55. לנהוג. הרבה. ולמרחקים
  56. לזהות את הדגדגן שלי
  57. שיש לך ויברטור
  58. להכיר את התנאים המאפשרים לי תודעה פמיניסטית
  59. ללכת לסרט לבד
  60. לאכול עם עצמך במסעדה או לשבת עם עצמך בבית קפה
  61. לקדוח חורים בקיר עם מקדחה לבד
  62. לבכות ולא להרגיש עם זה רע כי זה "נשי"
  63. לכעוס ולא להרגיש עם זה רע כי זה "גברי"
  64. להחליף נורה לבד
  65. ללמוד לקרוא בתורה, ולקרוא בה
  66. לאהוב גם את ושתי
  67. לאהוב את לילית
  68. לא להשתמש בסבונים לאזורים "האינטימיים"
  69. לקנות כרטיסי ברכה של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית לתרומה שנמצאים בסופר פארם
  70. להוריד כרטיסי ביקור המפרסמים זנות – לא חוקית, "מרצון", או כתוצאה של סחר בנשים –  מכל המכוניות ברחוב בו את חונה
  71. לזרוק חוברות פורנוגרפיות המופצות חינם בפיצוציות, לפח
  72. להגשים פנטזיות מיניות
  73. לא להוריד את כל השיערות בואגינה שלך, וגם לא את רובן. לא להפוך את הואגינה שלך לואגינה של ילדה. ואגינה של אישה היא ואגינה שופעת שיער ובוגרת
  74. להתנדב בארגון פמיניסטי
  75. להיות בו בעת גם אמהית וגם מינית
  76. לקנות כל ספר פמיניסטי/מגדרי שיוצא ולבנות ספריה פמיניסטית
  77. להכיר את הגניאולוגיה הנשית ההיסטורית שהוסתרה מעין לאורך ההיסטוריה כולה, ולכתוב אותה מחדש. וכמובן, להוסיף את עצמך אליה
  78. לשים תפוז בצלחת הסדר: רב אורתודוקסי בארה"ב אמר שאישה רב היא כמו תפוז בצלחת הסדר ולכן יש לשים כעת תפוז בצלחת הסדר. כי שם מקומו כמו שמקומה של אישה בתפקיד רבני
  79. להוסיף את כוס מרים הנביאה המלאה במים כמסמלת את הבאר הפלאית שליוותה את בני ישראל ביציאתם ממצרים והליכתם במדבר, לצד הכוס של אליהו הנביא
  80. ללמוד מגדר
  81. לא להגיד בברכות השחר "ברוך שלא עשני אישה"
  82. להוסיף את אזכור האמהות בתפילת העמידה ובכל ברכה אחרת
  83. לחפש את האישה בכל אירוע היסטורי – דתי – מסורתי: מרים החשמונאית ויהודית בחנוכה, אסתר וושתי בפורים, מרים בפסח, רות ונעמי בשבועות, רעייתו של ר' עקיבא בל"ג בעומר, וכמובן לחפש את נקודת מבטה של האישה בפרשת השבוע בבית הכנסת
  84. להניח תפילין
  85. לשבת בקדמת האוטובוס בקווי המהדרין בירושלים
  86. לקנות מקואופרטיבים של מוצרי נשים כגון: סינדיאת הגליל, רקמ"ה, נשות לקיה
  87. לצפות וללכת למשחקי כדורגל, אבל כי את אוהבת את זה
  88. להדביק בשירותי הנשים באוניברסיטה מדבקות של מרכזי הסיוע נגד אלימות מינית , פיסית, כלכלית או נפשית של נשים
  89. ביחסי מין: לבחור להתחבר ולא להיחדר; לבחור להיות מתחברת ולא נחדרת
  90. להפוך את "המשחק המקדים" למשחק עצמו
  91. לא להיות עם גבר שיש לו בת זוג
  92. לא להתחרות עם אף אישה על גברים
  93. להחליט שאת לא עושה דיאטה אף פעם, כי טוב לך עם הגוף שלך, וגם כי זה לא פמיניסטי. ואז לגלות שאת לא מתחברת לגוף שלך ולא אוהבת אותו, ולעשות דיאטה כדי להיות שלמה עם גופך
  94. להיות "שרמוטה" (שזו מחמאה) כשזה טוב לך ולהפסיק כשזה עושה לך רע
  95. לברר בכל מוסד – אקדמי או מקום עבודה – מי הנציבה למניעת הטרדה מינית, מהו התקנון למניעת הטרדה מינית, איפה ניתן להשיג אותו ובאילו אופנים הוא מופץ
  96. לשמור את שם המשפחה שלך אחרי הנישואים ולהעביר את שמך לילדייך. או לבחור שם משפחה חדש לתא המשפחתי החדש שנוצר
  97. לקרוא הגות פמיניסטית לכיף, בזמנך החופשי
  98. להניק את התינוק/ת שלך בציבור או לבחור שלא להניק בכלל
  99. לאהוב את זה שאת "שטוחה"
  100. להתלונן לחברות המפרסמות נשים בצורה מבזה ו/או לכתוב מכתב תגובה לעיתון על כתבה שלא מצאה חן בעינייך, ו/או לייצר טקסטים בכל מיני רמות ולפרסם אותם במדיות השונות
  101. לא לאכול חסה!