מי לא מכירה את ההרגשה לפני שמגיעים לגניקולוג/ית ויודעת שהיא תצטרך לשבת על כסא האינקוויזיציה? אתן יודעות שהכסא הזה הנועד רק לנוחות הרופא/ה? את הבדיקה ניתן לעשות גם בלי הרגליים למעלה ופשוט הרופא/ה ת/יצטרך להתאמץ קצת יותר. כולנו גם יודעות שהגניקולוגיה לא רואה אותנו כנשים שלמות. כמטופלות עם מכלול תכונות אופי, רגשות, ותסביכים. הגניקולוגיה מנסה לפתור לנו בעיות בין הרגליים במנותק משאר מי שאנחנו.
ולכן החלטתי לעשות מעשה.
אני קוראת לכן לשלוח אליי סיפורי גניקולוגיה. סיפורים רעים וסיפורים טובים על ביקור אצל רופא/ת נשים. בוודאי שיש חשיבות לסיפורים הרעים יותר. מטרה אחת של הפצת הסיפורים היא שימוש בטקטיקה פמיניסטית מרכזית: NAMING BLAIMING SHAMING, כלומר, להפיץ רופאי/ות נשים שמזלזלים/ות בנו, לא מכבדים/ות אותנו, ולא רואים/ות אותנו מספיק. יש לנו סוג של כוח צרכני. מטרה שנייה, וחשובה אף יותר, היא יצירת ידע. או כפי שקוראות לזה באפיסטמולוגיה פמיניסטית: G EXPERIENTIAL KNOWLAGE.
בואו נייצר יחד ידע משותף, על החוויה הנשית אצל רופא/ת הנשים. כל סיפור יתקבל בשמחה. כמובן שסיפורים על יחס שיפוטי לפני ובמהלך הפלה, כאבים בחדירה, הפרעות תפקוד, וקושי להגיע לאורגזמה, יתקבלו עוד יותר בשמחה.
הפיצו את הקול הקוראת את זה, ואני אעלה את הסיפורים בבלוג שלי. הקפידו על אנונימיות אם אתן לא רוצות להיחשף בשם, ואשמח גם לשמות הרופאים/ות.
המייל שלי: Sharon.orsh@gmail.com
תודה רבה
[1] מדובר בכסא גניקולוג ולא כסא גניקולוגית מכיוון שגברים המציאו אותו, הכריחו אותנו לשבת בו, והשתלטו לנו על הגוף.
סקס פמיניסטי 
האם זה חוקי לפרסם דברים כאלו על אנשים אחרים, אפילו אם נכונים? יש לי סיפור או שניים, אבל לא הייתי רוצה לסכן או להסתכן באיזו תביעה עצבנית.
אנחנו לא מפרסמות שמות כרגע. רק אולי מאיזה קופת חולים. את יכולה לשלוח לי את השמות ואני לא מפרסמת אותם אבל כן אוספת אותם לרשימה.
הבנתי, תודה.
אם את לא מפרסמת שמות, אז מה הכח של הסיפורים מלבד "את לא לבד"?
ולא שאני מזלזלת בכח של זה, אבל היה נדמה שאת מנסה לעשות כאן משהו נוסף,אמיץ מזה.
האם זה אכן עלול לסכן אותנו בתביעת דיבה אם נספר את החוויה שלנו מול רופא מסוים הנקוב בשמו? אני לא מבינה בחוק, אבל זה נשמע לי כמו מנגנון מעולה של המערכת להשתקה וזה מקומם אותי מאוד. מה אנחנו עושות?
אני כרגע לא מפרסמת שמות בגלל תביעת דיבה. ניתן לשלוח את השמות אליי ואני מרכזת רשימה ואז נראה מה נעשה עם זה
הסיפור היחיד שאני זוכר שגם קרה לי.
חצי שנה אחרי שנולדה התינוקת , הלכה אישתי לגניקולוג לביקורת .
באתי גם אני והבאתי איתי את הילדה.
"טוב," אמר הגניקולוג "אם זה מה שיצא ,כדאי שתעשו עוד עשרה."
אתה מרשה לי לפרסם את זה?
בטח שאני מרשה לך לפרסם, אבל אני לא חושב שהגניקולוג פגע בנו.
הוא בסך הכל רצה להחמיא.
נשמע לי כמו הערה בכוונה טובה שיצאה טיפונת מביכה. גם רופאים הם בני ובנות אדם… חבל שהפרוייקט המצויין הזה יוטה לכיוון הבינוני, במיוחד שלצערנו לא חסרות חוויות באמת לא נעימות.
רגע, למה ההערה הזאת מביכה?
לי גניקולוג אחד אמר לפני כמה שנים את זה:
הוא: את נשואה?
אני: לא
הוא: עדיין לא. יש לך ילדים?
אני: לא
הוא: עדיין לא
כאשר הייתי בסקנדינביה, רופא גניקולוג בחדר הלידה, דפק על הדלת וביקש רשות להיכנס לחדר שלי !!!!
ד"ר נילי קרקו עורכת מחקר כזה. ככל הידוע לי, כרגע היא בשלב עיבוד המידע מכיוון שהגיעו אליה סיפורים רבים על ביקורים טראומתיים אצל רופא/ת נשים.
בהיותי חיילת צעירה עם חבר טרי, הלכתי לרופאה שקיבלה מטופלות מטעם הצבא. זו היתה הבדיקה הראשונה שלי ומיותר לציין שהייתי מאוד מובכת. בשלב מסויים כשהרופאה מחטטת בי, אמרתי לה שהיא מכאיבה לי. התשובה המדהימה שלה היתה: ״וכשחבר שלך עושה לך את זה??
החבר ואני עוד ביחד, הרופאה ואני כבר לא…
אני חושבת שהיינו אצל אותה רופאה… סיפור בדיוק אותו הדבר, גם היא גניקולוגית מהצבא וקיבלתי את אותה התשובה בדיוק.
הגעתי לרופאת הנשים בהריון לא מתוכנן ולא רצוי. היא הביעה התנגדות נחרצת לרצון שלי בהפלה (לא לא, תלכי הביתה, תחשבי על זה שוב), ובמהלך הבדיקה, על אותו הכסא המדובר, אמרה שהיא לא מוצאת דופק מה ש"מאוד מקל על המצפון שלי ושלך". כנראה אחת החוויות הנוראיות ביותר שעברתי בחיי.
את יכולה בבקשה לשלוח לי למייל את שם הרופאה? ובאיזה קופה היא?
sharon.orsh@gmail.com
הפעם הראשונה שלי אצל רופאת נשים הייתה כשהייתי חיילת והייתי מנוסה מעט מאוד בחיים מיניים ופעילות מינית. היא גם הייתה מקבלת מטופלות מטעם הצבא, ואני החלטתי שלרופא גבר אני לא מסוגלת ללכת אז הלכתי לרופאה אישה. אני יכולה להגיד שמהפעם הראשונה שהייתי אצל רופאה אישה ואצל רופא\ת נשים בכלל, יצאתי בטראומה. היא לא הפסיקה להתייחס בזלזול, צעקה בערך כל הפגישה, הכאיבה, אמרה דברים על המיניות שלי שאני מתביישת להגיד פה במקום ציבורי.
לאחר כמה שנים במקום עבודתי גיליתי שקולגה שלי זכתה ליחס החם ממנה בחדר הלידה- היא סיפרה שהייתה גניקולוגית אחת שהתייחסה אליה בזלזול כשהיא שכבה מחכה ללדת, נגעה באופן מאוד לא עדין, הייתה בוטה וצעקה עליה שהפתיחה שלה עוד לא מספיקה. הקולגה הייתה המומה מהזלזול בו הרופאה התבטאה. כשהבנו שמדובר באותה הרופאה לא הופתענו.
שם הרופאה הוא מלבינה, אני לא זוכרת את שם משפחתה, התלבטתי רבות אם להגיד את שמה כך בציבור, אך לאור סיפורים נוספים שאני שומעת עד היום על הטיפול הזוועתי שלה מכל מיני בנות בכל מיני גילאים החלטתי שעדיף כן לפרסם. היא גרה בחדרה ומקבלת בנות שהן חיילות ושאינן.
לי הגניקולוג אמר שאני נורא יפה כשהסתכל בין רגליי.
ומה עם בדיקת שד? או סתם ביקור אצל אורטופד שליטף לי את השוק כשהסביר לי על סיבת כאבי הברכיים שלי, או רופא העור שליטף לי את כף הרגל כשבחן את הפריחה שלי… לאן זה שייך?
מצאתי גניקולוגית מושלמת שמדברת בקובה העיניים, במכבי (אלינה וילקין) בתל אביב. הראשונה שהלכתי לבד- מחיפה עוד בדקה את הבטן מבחוץ ואמרה לי להרזות, הייתי בגובה 1.7 מטר שוקלת 64 והיא היתה שמנה.. ולא נחמדה איך היא אפילו העזה. כפמינסטית אל פמיניסטית, עלי והצליחי, שיום יבוא והקובץ יפורסם כספר ואפילו כהצגה.
לפני שנים הלכתי לרופא פרטי להחליף טבעת תוך ריחמית. הוא נבר ברחם ולא מצא את הטבעת. אחרי שהתלבשתי הודיע לי לקונית שאני חייבת להוציא את הרחם בגלל מיומות גדולות.
מה פתאום נזדעקתי, למה להוציא,זה איבר מהגוף שלי. ומה עם השחלות שאלתי רועדת, גם אותן צריך להוציא, למה? הן גם חולות? לא אמר הרופא, הן בריאות, אבל בכדי שלא תקבלי סרטן שחלות צריך לכרות אותן. אוי אמרתי בקול צווחני, אני מייד אכנס לגיל הבלות עם גלי חום מטורפים. הייתי אז בת 42, צעירה למדי. נניח דוקטור שיש ניתוח, איך תעשה לי את ניתוח פתיחת הבטן?, לאורך או לרוחב? לאורך, ברור, כי המיומות ענקיות.
הרופא פתח את היומן שלו, יש לי תור לניתוח בשבוע הבא בבית חולים. אחרי זה אני יוצא לסקי. רגע רגע ד"ר, חיכיתי עד עכשיו, אי אפשר להמתין עד שתחזור מהחופשה ואז נחליט? זה כל כך דחוף?. טוב נאלץ הרופא להודות, זה לא מאוד דחוף. אז אם כך נפגש אחרי שתחזור, אמרתי וברחתי משם
למותר לציין שלא חזרתי לרופא הזה, הוא היה קצב שונא נשים. מצאתי את הרופא המתאים שהוא בדק אותי, ביראת כבוד
בגילי המופלג (43) ולקראת ניתוח גיניקולוגי הלכתי להתייעצות נוספת אצל רופא מומחה. בסיום הבדיקה הייתי פשוט המומה מהעובדה שהרופא טרח להושיט לי יד (אחרי שהוא הסיר את הכפפה 🙂 ) על-מנת לעזור לי לקום. 25 שנות גניקולוגים וגניקולוגיות, ורק כעת נתקלתי ברופא שחשב לגלות התחשבות.
אגב, כשנולדה ביתי הבכורה והגעתי לגניקולוג (המקסים) שאצלו הייתי במעקב, סיפרתי לו שהיא בוכה המון ושאלתי בהתחכמות אם כיוון שהיא עדיין המסגרת שנת האחריות אוכל להחזיר אותה. תשובתו המוצלחת היתה "אין בעיה, אבל רק באריזה המקורית"…
ושלא תבינו מזה שנתקלתי בחיי רק בגניקולוגים/ות נחמדים/ות….
אחת הבעיות המערכת היחסים בין פציינטית לגניקלוג, הוא המתח המיני והבדיחות המתחכמות. עדיף לא לפרטט עם הגניקלוג, אלא לדבר איתו ישירות. כל התחכמות משני הצדדים גורם לסוג של מתח מיני שהוא לא במקום, ומביא לכל מיני תגובות לא רצויות. יש גניקולוגים שלא אוהבים את שיטת הפלירטוט הישראלית, ולכן הם לא נחמדים, ולרוב נשמעים לקונים. עדיף כך. רופא הוא רופא, הוא לא מאהב.
יצא לי ללכת לגניקולוגית שהיא לגם סבית, והיא העירה לי שאני נראית טוב. לא חזרתי אליה, כי אני סטרייטית, וזה הביך אותי.
העצוב זה שזה לא רק גברים. גיניקולוגית דתייה שמטפלת בסניף מאוחדת בבית וגן סירבה לתת לי חיסון לסרטן צוואר הרחם כי אני "כבר לא בתולה" (הביקורת שלה לא הייתה מוסתרת). היא גם סירבה בכל תוקף לשמוע על התקן תוך ריחמי בשביל אישה שעדיין אין לה ילדים ונתנה לי הרגשה נוראית שהגוף שלי אינו שלי
.
את יכולה לשלוח לי את שמה למייל שלי:
sharon.orsh@gmail.com
תודה
ד"ר מירטה ווירחוב- גיניקולוגית מעולה מעולה, רגישה, ומדברת בגובה העיניים.
הגעתי אליה אחרי תסכול מגיניקולוגים וגיניקולוגיות שהתייחסו בצורה משפילה לעובדה שאני לסבית ובכלל.
היא מקבלת מטופלות דרך קופת חולים כללית בכפר סבא. אולי גם בעוד מקומות.
מאוד מומלצת.
בס"ד
לשרון היקרה, שלום ושמחה,
קיבלתי מחברה את הקישור לבלוג שלך ואני קוראת בעיון רב. לא מופתעת מהסיפורים.
אני מוצאת אותם בכל תחום, וגם בתחום הרפואה שבו אני עוסקת.
ברפואת נשים כמובן שהפגיעה קשה יותר, בגלל החשיפה, ובגלל השיפוטיות הרבה שיש במקצוע הזה, למי שבוחר לשפוט אנשים במקום לטפל בצרכים שלהם.
במקצועי אני אחות ועובדת במרפאה קטנה ואינטימית ביישוב טנא עומרים בהר חברון. זהו יישוב חילוני שהצטרפו אליו כ30 משפחות של מגורשים דתיים ממורג שבגוש קטיף.
בגלל קוטנה של המרפאה, יש לי יחס אישי עם כל הלקוחות, ממש גן עדן של קופת חולים מבחינת השירות האנושי.
לבד מזאת אני מלמדת את שיטת המודעות לפוריות, ומתאימה דיאפרגמות לנשים באופן פרטי.
אכן, אני מאשרת את מה שנשים העלו כאן- לא חייבים מיטה עם רגליות כדי לבדוק אישה. יש לי מיטת טיפולים רגילה, ללא רגליות.
גם אני שומעת אינסוף סיפורים מסמרי שיער ממטופלות שבאות אלי, וגם בטלפון מנשים שאיני מכירה, או מנשים ששואלות אותי שאלות באופן אנונימי באתר קולך.
אני רואה את הבלוג שלך כדבר מבורך. בעבר חשבתי לעשות רשימה שחורה של רופאים שלא כדאי להגיע אליהם, אך ירדתי מזה כדי לא להתעסק כל היום רק בדברים שליליים. יש לי עוד קולגות שחשבו על רעיון דומה, ולא יישמו אותו. אולי את תיישמי אותו.
אני בעצמי לא הולכת לרופאי נשים. מאז ילדתי את בת הזקונים שלי לפני 6 שנים וחצי, לא ביקרתי אצל רופא נשים, ואני מקווה שלא לעשות זאת גם בעתיד. ולא להצטרך.
אשמח להמשיך לקרוא אותך, ואולי להיפגש איתך פעם לצורך קידום העולם בצעדים קטנטנים, כפי שאת מכנה זאת.
בהצלחה בכל פועלך, מדפנה מאיר
אתמול ביקרתי אצל גינקולוג מומחה, בהדסה, לקראת ניתוח.
הגעתי אליו לאחר בדיקה מקדימה אצל גינקולוגית בקופת החולים שלי, שהפנתה לניתוח.
חשבתי שלא בדק היטב, כיון שאצלה הבדיקה כאבה מאד, אצלו היתה כמעט לא מורגשת, ולכן הבעתי תמיהה כשראיתי שגמר את הבדיקה.
תגובתו היתה: לא חכמה לבדוק ולהכאיב. למה שאכאיב לך?
עכשיו אני מרגישה שאני הולכת להתנתח אצלו, בלב שקט.
אפשר את שם הרופא?
שלחתי לך את השם במייל.
הסיפור שלי ארוך אבל בחרתי בכל זאת לפרסם אותו כאן ולא רק לשלוח במייל כי אולי זה יגרום לעוד נשים לכתוב לך. הפרויקט שלך מבורך, עלי והצליחי.
__________________
מאז שאני נערה אני סובלת מכאבי מחזור שלא יתקבלו על הדעת.
זה התחיל כשהייתי בת 12 והתקפלתי מכאבים בשירותים של בית הספר. אבא שלי הגיע לקחת אותי הביתה, והכאבים היו כל כך חמורים שהגענו למיון. אחרי שעות במיון הרופא פטר אותי משם בטענה שאלו כאבים של מחזור ושזה "נורמלי". "קחי אקמול אם זה כואב לך יותר מדי," הוא אמר, "כאבים במחזור זה דבר רגיל". זו היתה ברכת הקבלה שלי לעולם הנשי, כאבים זה נורמלי, מחזור זה כואב, ואם כואב לך קחי אקמול וזה מה שיש לנו להציע לך.
במשך שנים, כל גניקולוג או גניקולוגית שאי פעם עברתי דרכו אמר לי בדיוק את אותו דבר. כשהתלוננתי על כאבים אמרו לי לקחת אקמול ושזה נורמלי. אף לא אחד מהם לא העלה בדעתו לעשות לי בדיקה נוספת לראות למה כואב לי כל כך. כולם אמרו שכאבים זה נורמלי (גם אם אמרתי להם שמאוד כואב לי וקשה לי לתפקד), וכולם אמרו לי שאם כואב לי שאני אקח אקמול.
לקח לי 15 שנה להבין שהכאב הזה הוא לא משהו "נורמלי". יום אחד כשהתקפלתי מכאבים בביתי החלטתי שאני לא מסוגלת עם זה יותר, ושאם אני סובלת ככה בבית, אז שאני אסבול ככה במרפאה ומי הרופא שלא יתן לי משהו חזק יותר מאקמול. לקחתי מונית (ללכת ברגל הוא לא דבר שבכלל יעלה על הדעת במצב כזה) ונסעתי למרפאה, למרות שלא היה לי תור לרופא. הגעתי למרפאה במצב "רגיל" שלי של כאבי מחזור: מתקפלת על הרצפה בעוויתות, בוכה ומייללת, לא יכולה להכיל יותר, סובלת. האחיות לא יכלו לראות אותי במצב זה ולא סבלו שאנשים אחרים יסבלו מלראות את הכאב שלי והכניסו אותי לחדר האחיות. תוך פחות מרבע שעה נכנסתי לרופאה שנתנה לי מרשם לקודאין. הקודאין אולי עזר לכאב, אבל הוא גם לקח ממני את היכולת להתרכז או ללמוד בזמן שהייתי בהשפעה שלו.
**
בחיפושי אחר פתרון לכאב פניתי למטפלת שהנחתה אותי לגשת לבדיקה גניקולוגית ולשלול המצאות של אנדומטריוזיס או ציסטות בשחלות. מוזר, שאחרי כל כך הרבה שנים מישהי שהיא לא רופאה מעלה בדעתה לבדוק סיבות רפואיות לכאבים שלי, ושאף גניקולוג לא העלה בדעתו מעולם לבדוק גורמים אלו, שמפורטים בספרות הרפואית כאחת מהסיבות הבולטות לכאבים גדולים בכאבי המחזור. נראה כאילו לכולם היה הגיוני ומקובל שכואב לי, ולא רצה בכלל לגשת לסיבה של הכאב אלא רק לפטור אותי מעליו עם אקמול שלא עוזר כלל
לכאב.
הגעתי לגניקולוג וביקשתי לשלול המצאות אנדומטריוזיס וציסטות בשחלות. הוא אמר לי לשבת על הכסא של הגניקולוגים עם רגליים פתוחות ובלי להזהיר אותי או בכלל להנחות אותי מה הולך לעשות הוא מיד שלף בקבוק ג'ל, דךף אותו בתוכי ולחץ. יצאה משם כמות חלקלקה וקרה של ג'ל בקול פליטה מזעזע והדבר הבא שהוא עשה, שוב בלי בכלל להזהיר אותי או לאמר לי שהוא הולך להכניס לתוך הואגינה שלי משהו, היה לדחוף לתוכה מכשיר אולטרה סאונד, לנפנף אותו בתוכי מצד לצד וללחוץ לי על הבטן בצורה מכאיבה ולא מתחשבת. לא שלדחוף לתוכי משהו בלי בכלל להסביר או לשאול לרשותי זה מתחשב, אבל ניחא, זה לא כאב- אבל הלחיצות על הבטן כאבו לי וכשגופי נרתע מהכאב הוא כעס עלי שזזתי ולא איפשרתי לו לראות בבהירות על המסך.
תוך פחות מ-5 דקות הוא סיים והורה לי להתלבש ולבוא לשולחן. הוא אמר לי שיש לי שחלות פוליציסטיות וכתב לי מרשם לגלולות. כאשר שאלתי אותו מה זה אומר כל מה שהוא אמר זה "את צריכה גלולות", בלי בכל להסביר מה זה שחלות פלויציסטיות, מה זה עושה, ולמה בדיוק אני צריכה גלולות. הסברתי לו שאני לא מעוניינת בגלולות ושאלתי אותו אם יש פתרון אחר או דרך אחרת לתת מענה ל"שחלות הפוליציסטיות שלי". הוא כעס עלי ואמר שלא, שהדבר היחידי זה גלולות, ושאם אני לא רוצה לקחת אותן אני יכולה להמשיך לסבול מכאבי מחזור. כל שאלה או התעניינות נוספת גרמו לו לענות לי בטון נוזף ועצבני, הוא דחק אותי החוצה מהחדר בלי לרצות לתת לי מענה נוסף מרגע שהבין שאני לא מעוניינת בגלולות. התרוממתי מהכסא וכל הג'ל שהוא דחף בתוכי התחיל לנטוף לי לתחתונים אבל הוא דחק כי לצאת כדי שתכנס המטופלת הבאה.
יצאתי ממנו 15 דקות אחרי שנכנסתי אליו. לא הבנתי, איך ברבע שעה בלבד הוא הספיק לדחוף לתוף איבר המין שלי מכשירים בלי להודיע לי מראש ובכך בעצם בלי הסכמתי, ועלתי בתוכי התחושה שאם הוא לא היה גניקולוג זה היה אונס – חד וחלק. זה שהוא שם בתוכי ג'ל שזה לא יכאב לא הפך את זה לפחות ממה שזה היה- חדירה דוחה ולא מתחשבת. הלכתי לשירותים וניגבתי את הג'ל הדביק שנטף ממני. הרגשתי מחוללת.
***
הייתי רוצה לאחל לכל גניקולג וגניקולוג שאי פעם נתקלתי בו בדרכי שיחווה את עוצמת הכאבים שאני חווה כל חודש בחודשו, לפני שהוא פוטר אותי מעליו עם אקמול. הייתי רוצה לאחל לו ולכל אחד מהם, וגם לרופא במיון שאמר שזה "נורמלי" שהוא יתקפל באופן "נורמלי" מכבאים על הרצפה, שיזחל ויבכה ויצעק. ואז שיאמרו להם שיקחו אקמול בשביל הכאב המינורי הזה. אבל אני לא מרושעת כמוהם ובאיזשהו מקום אני גם מבינה שאולי בעצם הם לא מרושעים, זה משהו נכה ודוחה ושונא נשים בתרבות שלנו שמלמד את כל הגניקולגים את האמיתות הכואבות, והלא נכונות, הבאות:
1. מחזור זה כואב
2. נשים תפקידן לסבול
לא סתם התורה המיזוגנית שלנו, שמלאה בסיפורי גבורה על גברים, ובכלל מלאה על סיפורים על גברים וממעיטה לדבר על נשים כאילו הן לא 50% מהאוכלוסיה, אומרת "בצער תלדי בנים". בצער לנו להיות אישה, בצער לנו ללדת, בצער לנו להתחוות במחזור חודשי, ובצער לנו כל החוויה של הגעה לאיש רפואה, בכללי ובמיוחד כאשר מדובר בגניקולוג.
אז במקום הכאבים הייתי רוצה לאחל לכל גניקולוג שידע חמלה אמיתית, ויבין שגם נשים הן בני אדם, שגם להן כואב, ושאם כואב להן הם נכשלו. הם נכשלו במשימה לעזור ליצור חי להקל עליו מהסבל ואולי אפילו לרפא. הם נכשלו כי כאבים במחזור זה לא טבעי. זה לא טבעי לאדם בריא לכאוב. ומחזור זה לא מחלה. הריון זו לא מחלה. וכל מדען שאי פעם חקר את הגוף הנשי גם כן נכשל בכך שאלו המסקנות שהוא הגיע אליהן. אני פונה והולכת ובכל מקום שאני מגיעה אליו אני מוצאת בורות בנוגע לגוף הנשי ולדרך פעולתו. אני מוצאת את עצמי לומדת מספרים דברים שהיו צריכים ללמד אותי בשיעור מיני בכיתה ו', אבל מה שמערכת ה"חינוך" שלנו בחרה ללמד אותי בשיעור כזה בכיתה ו' היה איך להלביש על נער קונדום ואיך קונדום נראה.
איבדתי את האמון והאמונה שלי ב"דת" הגניקולוגיה אחרי החדירה/ אונס, אונס עם מכשיר האולטרא-סאונד, ונסיון אונס למכור לי גלולות. והכי איבדתי אותו אחרי שקראתי את הספר
Women's Bodies, Women's Wisdom / Christiane Northrup ,M.d
(תורגם לעברית ונקרא "גופה של אישה, תבונתה של אישה", נכתב על ידי הגניקולוגית ד"ר כריסטיאן נורת'רופ).
הכותבת היא גניקולוגית ובין המידע הרב שהוא נותת על הגוף הנשי, היא מספרת על אינספור מקרים שבהם טיפלה וחולות אותן קיבלה. אני ממליצה לכל אישה שכוחה בידה (ולא ביד הגניקולוג שלה) לקרוא את הספר הזה. הייתי מספקת ציטוטים חזקים ממנו, אבל יש לי יותר מדי מהם וקשה לי לבחור אחד רלוונטי כי כולם רלוונטיים וכואבים לי באותה מידה.
וספר נוסף שהייתי רוצה להמליץ לקוראות הוא
Taking Charge of Your Fertility / Toni Weschler
(תורגם לעברית ונקרא "שיטת המודעות לפוריות", נכתב על ידי וושלר טוני), שם תמצאו מידע שלצערנו גניקולוגים בימינו בכלל לא יודעים.
**
מאז אחרי הטיול בהודו (שם האסלות לא מוגבהות כמו בעולם המערבי, ויש לכרוע על מנת להטיל את צרכיך) אני נוהגת לכרוע על האסלה כאשר אני נמצאת במקום ציבורי. זאת על מנת לא להתיישב על מושב האסלה. אני מרימה אותו, נעמדת עליו עם הרגליים וכורעת וכך לא באה עימו במגע. באחת מהפעמים חוסר תשומת לב הביא אותי לכך שרגלי החליקה מהאסלה. עם רגל אחת על האסלה ורגל שניה שהחליקה כמובן שאיבדתי את שיווי המשקל וגופי צנח למטה. התנפצתי עם הוגינה שלי על האסלה ונפצעתי בצורה די רצינית.
הגעתי אל גניקולוגית כדי לברר כמה חמור העניין והאם יש צורך בטיפול, שכן היה לי חתך והשפה שלי התנפחה כל כך שהיא בלטה החוצה מעבר לתחום הרגיל שלה. היא הסתכלה עלי ואמרה שלמרות שזה נראה רע, ושיש חתך, הוא לא עמוק ואין צורך בתפירה, שזה בעיקר המטומה. היא אמרה שיקח לי זמן רב מאוד עד שאחלים, ושהכל שם מזוהם ונגוע, ושאני צריכה לשמור על היגיינה במקום הזה כי זה מקום מאוד מזוהם. שיש בו הרבה זיהום.
הוגינה שלי כמובן לא היתה מזוהמת. מה שהיה מזוהם היה הדעה שלה על הוגינה שלי. עובדתית- רפואית לא היה בה זיהום, היה שטף דם כי החבלה גרם לוריד קטן להתפוצץ וזה איזור רגיש עם הרבה נימי דם, אבל זו השפה והטרמינולוגיה שהיא בחרה להשתמש בה. זיהום. לדעתה הוגינה זה דבר מזוהם בפני עצמו. מזל שאני כבר לא בת 12 ואני אישה בוגרת עם שכל בראשי והבחנה נכונה לדעת מה לקחת מהרופאה ומה לא. בימינו אני מגיעה לגניקולוגים לקבל אבחנה רפואית, כדי לדעת במה מדובר, ואז אני מנסה לשכוח מכל המילים הרעות שהם מדברים ולדעת מה שם הבעיה בה אני צריכה לטפל. בחרתי לא לקחת ממנה את הזיהום, לא לקחת ממנה את האבחנה שיקח זמן רב מאוד להחלים, לא לקחת ממנה את הגישה השלילית לאיבר המין הנשי, ובחרתי לקחת ממנה את האבחנה: אין צורך בתפירה, החתך קטן, וסך הכל המצב בסדר והנפיחות הוא כתוצאה משטף דם והיא תחלוף.
ובכלל, איזו מין גישה מחלימה זו כשרופא קובע לך שיקח לך הרבה מאוד זמן להחלים? איך אני אחלים מהר אם היא שמה עלי, בתור אישה מלומדת ובתור הסמכות הרפואית שלי את המדבקה שזה יקח הרבה זמן???
כשסיימנו את הפגישה וכמעט קמתי ללכת, היא אמרה לי "לא אנסו אותך נכון? כי אם כן, אני צריכה לדווח על זה לרשויות". היא אמרה את זה בטון של נזיפה, כאילו אם אנסו אותי יש על מה לכעוס וזו אשמתי. עניתי לה שלא וברחתי משם כמה שיותר מהר שיכלתי. מזל שבאמת לא נאנסתי, חשבתי לעצמי, כי בנוסף לסבל של האונס, הצורה שבה היא התבטאה בטח היתה מוסיפה לסבל. היא שואלת כי מה שאיכפת לה זה לדווח לרשויות? ולא חס וחלילה כי נאנסתי?? מאז ומעולם חשבתי שגניקולוגים הם לא עם רגיש במיוחד, אבל בדבר כזה עד לאותו יום לא נתקלתי. הגברת ניצבת מול מטופלת שהיא חושבת שנאנסה, ומציגה את זה בצורה הכי לא רגישה שרק אפשר. ובטון של אשמה בדבר- "לא אנסו אותך, נכון?"
**
זה הסיפור שלי, ויסלחו לי כל הנשים בעולם שאכן נאנסו, שאני משתמשת במושג אונס כדי לתאר את מה שעובר על נשים בעולם ובמציאות שלנו. אבן במובן מסוים כן אנסו אותי. אנסו אותי בגיל 12 במשך 15 שנה ויותר לסבול מכאבים מיותרים בטענה שזה "נורמלי". אנסו אותי בגיל 27 כשדחפו לתוך הוגינה שלי מכשיר פלסטיק בלי לשאול לדעתי או אפילו להזהיר אותי מפני שזה מה שעתיד לקרות.
**
לקחתי את מילותיה של הגניקולוגית וזרקתי אותם לפח. כנראה שלא זרקתי אותן מספיק טוב, כי הנה הן עוד נשארו בתוכי, כנראה שלא ילכו לעולם. כמובן שהיא לא נתנה לי שום דבר לשים על החתך (כדי לשמור עליו מה"זיהום" שבנרתיק שלי), וכמובן שהיא לא נתנה לי שום משחה שתקל על רמות העור להחלים. אבל אני למזלי כבר לא רואה ברופאים אל, ושמתי על החתך טיפה של פרופוליס כל ערב, ומרחתי על השפה משחת קלנדולה, את שניהם נתן לי המטפל שלי בדיקור סיני. תוך שלושה ימים התאחה החתך וכאילו לא היה. תוך פחות משלושה שבועות התחאחתה השפה שלי וחזרה לגודלה הנורמלי. אני לא יודעת מה היא מחשיבה זמן ארוך מאוד ומה זמן קצר, אבל אני משוכנעת שאם הייתי הולכת הביתה עם האבחנה השגויה שלה שזמן ההחלמה הוא רב ושהוגינה שלי מזוהמת, זמן ההחלמה שלי באמת היה ארוך מאוד.
מזל שאני יודעת אחרת.
שלום, אני בעד לתת מענה לבנות שהולכות פעם ראשונה לבדיקה אצל גניקולוג, בנות שאין להן תמיכה אימהית או קירבה מספיק טובה עם אמא שתלווה אותן, בנות שגם לא חשבו לקחת חברה קרובה, אותן בנות שהולכות לבד ומאוד נבוכות ואין מי שיתן להן את הביטחון לתהליך הנכון.
הפעם הראשונה שהלכתי לגניקולוג הייתה בקופת חולים לאומית, לא הכרתי את הרופא או שמעתי עליו המלצות, גם לא היה את האינטרנט שיש היום לברר קצת לפני. החוויה הייתה לא טובה. בסה"כ רציתי מרשם לגלולות והוא עשה לי בדיקה, אולי באמת צריך אבל העניין הוא שבזמן הבדיקה גם סטאז'ר הי שם איתו, לא שאלו אותי אם זה בסדר או תיארו לי את הבדיקה שהולכים לעשות לי. הם היו אמנם ענייניים ודיברו על הבדיקה עצמה בינהם, אבל הרגשתי כמו שפן נסיונות במעבדה, נראה לי שהבדיקה יכלה להיות מהירה ולא הייתה מרגישה אין סופית אם הם לא היו מדברים כ"כ הרבה בינהם כשהרגליים שלי פתוחות לרווחה והם מכניסים לי כל מיני מכשירים.
מאז לא מצאתי את הגניקולוג הנכון, יש מי שעושה יותר מידי בדיקות לטעמי, יש את מי שמעיר הערות לא במקום, יש גם גניקולוגיות שלא רגישות כמו שהיינו מצפות מאישה.