מה יש לנו עם הגניקולוג?

2 מרץ

זה קרה לגמרי באמת, השבוע: הייתי במספרה כשחברתי י' נכנסה כרוח סערה. "מהר מהר", היא דרבנה בלחץ את צוות הספרים, "אני חייבת מ-הר צבע, גוונים, תספורת ופן", ולי היא הספיקה ללחוש באוזן: "יש לי תור בעוד שעה ל XXX (וכאן היא נקבה בשמו של רופא נשים ידוע ובעל שם באזורנו), אני חייבת להיות יפה!".  "הי חמודה", ניסיתי להסביר לה בהיגיון, "נראה לי שאת מפספסת משהו. גוונים? פן?, אלה לא בדיוק האזורים שעליהם הוא מסתכל במסגרת תפקידו. נראה לי שאת מכוונת גבוה מדי…".

מאז כל מי שסיפרתי לו את הסיפור הזה סבור שזה משעשע למדי (אויש, אני שנונה…), אבל אחרי הצחוקים הקדשתי לזה לא מעט מחשבה. ואלה המסקנות שהגעתי אליהן: ההכנות של י' לקראת המפגש עם הגניקולוג היו היסטריות בדרכה, אבל היי, לכולנו יש את הקטע שלנו עם הגניקולוג. וכל מי שאומרת שלא כנראה שלא ראתה אחד כזה מקרוב לפחות עשור.

האמת היא שלא היה טעם לדבר עם י' בהיגיון. היא בחורה אינטליגנטית שיודעת לבד לאיזה כיוון גניקולוגים מסתכלים. והיא גם לא שפכה על השיער שלה מלא כימיקלים מחמצנים רק בגלל ש XXX  הוא גבר נאה שמוצא חן בעיניה (ובשביל הפרוטוקול: הוא בהחלט גבר נאה ובהחלט יתכן שבמודע או לא במודע מוצא חן בעיניה, אבל זה לא האישיו). זו רק היתה הדרך שלה להתמודד. כי אצלנו הנשים היגיון וביקור מתקרב אצל הגניקולוג לא הולכים ביחד. כל אחת מתמודדת בדרכה. שמעתי כבר על בנות שלוקחות כדורי הרגעה לפני הביקור הזה, שמעתי על כאלה, ממש לא חסודות או דתיות, שמתעקשות שתבדוק אותן רק רופאה אישה וכאלה שרק לא אישה. וכו-לן, אבל כולן, עושות לפני זה שעווה באופן יסודי ובוחרות תחתונים מוצלחים.

יש לנו את הקטע עם הגניקולוג כי כשאנחנו יושבות שם, בחדר האפור והמנוכר הזה, באיזה סניף של קופת חולים, על הכסא ההוא, עם מכשירי המתכת הקרים, שגורם לנו להרגיש הכי פגיעות ומקולפות מהגנות שיש. זה אולי יהיה מוגזם להגיד שבישיבה הזאת יש משהו משפיל, אבל גם כיף גדול זה ממש לא.

יש לנו את הקטע עם הגניקולוג מכיוון שהתכנים שעולים בביקור הזה נוגעים לנו בעצבים החשופים. אולי בגלל שהם קשורים ישירות לנשיות, מיניות, זוגיות, לידה ואמהות. כל הנושאים שאנחנו נושאות לגביהם כל כך הרבה רגשי אשם, חוסר ביטחון, חרדות וטונות של ציפיות חברתיות ומשפחתיות. קשורים לרגעי האושר והכאב הכי גדולים שחווינו.

גם לי יש את הקטע שלי עם הגניקולוג. הקטע שלי, כמו רבות וטובות הוא סתם הימנעות. אני פשוט מדחיקה את ההמלצה להגיע אליו כל חצי שנה לבדיקה שגרתית. כל שלוש שנים גם כן טוב. וגם אז רק בגלל שאני קוראת כמה כתבות מפחידות על חשיבות הבדיקות הסדירות. ואפילו כשאני מגיעה או מתקשרת סוף סוף לקבוע תור, ההימנעות וההכחשה ממשיכות: אני מסרבת להתחייב לגניקולוג קבוע. "תני לי את מי שפנוי", אני אומרת בזעף לפקידת הקבלה. רק שיעבור ומהר וישכח מהר. כן, זה נשמע דבילי אני יודעת. אבל כבר סיכמנו שנשים, גניקולוג והיגיון זה לא הולך ביחד.

לא מזמן היה הביקור התלת-שנתי שלי אצל הגניקולוג. והמגננות להתמודדות עם המבוכה והמתח המשיכו גם כשישבתי על הכסא ההוא בפוזה הבלתי חביבה ההיא (שיכולה להיות מאוד חביבה בהקשרים ובזמנים אחרים). "תגיד לי", פתחתי בשיחה עם הגניקולוג הקשיש והזר, "כמה בדיחות על גניקולוגים מספרים לך בשבוע?".

בסך הכל רציתי שזה יהפוך לפינג-פונג משעשע של בדיחות גניקולוגים, שיעזרו לי לשקוע לתוך ענן של צחוק מרגיע ומשכיח. "לא מספרים לי בדיחות על גניקולוגים", ענה ביובש, מבלי שהעלה על פניו אפילו בדל חיוך. "איך זה יכול להיות?", תמהתי. "זה הרי מתבקש. אפילו לי, סתם אזרחית מהשורה בלי שום קשר למקצוע, מספרים או שולחים במייל כל שבוע בממוצע שלוש בדיחות על גניקולוגים". אבל על הגניקולוג הזה זה לא עשה שום רושם. "לא ידעתי שיש כל כך הרבה בדיחות על גניקולוגים", הוא חתם את הדיון עם פניו היבשושיות, ואני נאלצתי להסתפק בבדיקה בלתי סימפטית ושגרתית.

בפעם הבאה, בעוד שלוש שנים, נראה לי שבכל זאת אתעקש על משהו כשאקבע תור: זה חייב להיות גניקולוג עם חוש הומור. לפחות זה. ואז אולי אפילו אדפוק פן וגוונים.

מודעות פרסומת

5 תגובות to “מה יש לנו עם הגניקולוג?”

  1. עידה מרץ 3, 2012 בשעה 11:45 am #

    אני מצטערת, אבל עד כמה שהפוסט הזה קליל וחביב, ובאמת שאין לי שום דבר אישי נגד הכותבת, די חרה לי לקרוא אותו.
    קודם כל, קשה לי עם אמירה כמו "נשים ובדיקה גניקולוגית והיגיון לא הולכים ביחד", בשום הקשר שהוא, בטח שלא פמיניסטי. מה, בגלל שמישהי "מאיתנו" אומרת את זה אז פתאום המשפט הזה תקין? בסדר? הרי אם גבר היה אומר משפט כזה מייד היינו מתקצפות ומתנפלות… ובצדק. אני אישית לא נתקפת היסטריה לפני שאני הולכת לרופא הנשים שלי לבדיקה, ומבחינתי המינימום הנדרש כמו תחתונים נקיים (שאני לרוב מחליפה בלי קשר אליו) לא שונים מצחצוח שיניים לפני שהולכים לשיננית – כבוד מינימלי לאדם שמולי, כי אני רוצה שהיא תשלוף לי מבין השיניים אבנית ולא שאריות פטרוזיליה מחביתה. זה לא קשור להיסטריה, ואני לא מכירה אף אישה שנכנסת להיסטריה לפני שהיא נפגשת עם רופא הנשים.
    והדבר השני – אם רופא הנשים מתבדח איתנו אנחנו מקטרות (ויש לא מעט דוגמאות של נשים שמתארות פגיעה נפשית איומה בגלל בדיחה תמימה של הרופא). אם רופא הנשים יבשושי (כשנשאל משהו שלא שונה מאד מ:"נו, אז כמה ביטויי לעג לגבי המקצוע שלך אתה שומע ביום?" ת'כלס גם אני הייתי מגיבה ביבשושיות) ועורך בדיקה קורקטית לחלוטין – הוא גם לא בסדר. כאילו, מה אנחנו רוצות? רופא נשים שיהיה לו חוש הומור, אבל בדיוק כזה שמתאים למה שאנחנו חושבות שמצחיק/לא מצחיק, כולל ביחס לגניקולוגיה ומיניות, ואם אפשר גם שיתאים בדיוק למצברוח שלנו באותו הרגע, כי לפעמים כשאנחנו פשוקות רגליים על הכיסא אנו חשות מושפלות ורוצות שזה ייגמר כמה שיותר מהר, ולפעמים בא לנו להעביר את הזמן עם בדיחות על גניקולוגים? בעיניי זה פשוט לא פייר.
    אין ספק, לא כיף ללכת לגניקולוג, אבל גם לא כיף ללכת לרופא שיניים ומבחינתי לפחות גם לא לבדיקת דם (אצלי אישית קשה למצוא ורידים אז תוקעים את המחט 200 פעם, כולל ממקומות לא נעימים כמו שורש או גב כף היד ופעם אפילו ברגל, אני כמעט מתעלפת משאיבת הדם ומבלה אח"כ יום שלם בחולשה והתאוששות). אז ברור לי ההבדל, אבל מצד שני – אנחנו צריכים וצריכות לקחת דברים בפרופורציה. זאת בדיקה רפואית, חשובה והכרחית, ואנחנו לא ילדות קטנות – אז בואו נתגבר על אי הנעימות, כפי שאנו מצפות מכל גבר או אישה בוגרים אחרים בהתאם לסיטואציה (וזה אומר שאנחנו לא מייחסים להיסטריית-רופא-הנשים שתוקפת אותנו תכונות של שובבות חביבה אלא תכונות של ילדותיות ועשיית הר מעכבר ועובדים על עצמנו כדי למגר אותה), נסביר לעצמנו שאין מה להרגיש מושפלות יותר מאשר שאנו חשות מושפלות כשעושים לנו משטח גרון ופשוט לעבור את זה. בלי לצפות בדרך מהרופא שיהיה על-אנושי ושבנוסף להבנת המומחים שאנו מצפים ממנו בנוגע לאיברים ולתפקודי הגוף השונים, שיהיה גם פסיכולוג, קומיקאי, ובן זוג לעת מצוא. אנחנו נשים, לא ילדות, ועלינו להתייחס לבדיקה גניקולוגית בהתאם, ולא לוותר לעצמנו כי אנחנו נשים. כי זה כבר ממש לא פמיניסטי.

    *אם אפשר לא לפרסם את המייל שלי בהודעה – אין לי בעיה להתכתב ולהגיב בתגובות פה, אבל לא במייל האישי שלי … תודה 🙂

    • Ayala Levinger מרץ 5, 2012 בשעה 10:08 am #

      עידה,אני מזדהה מאוד עם כל מה שכתבת!
      גם לי הפוסט הזה לא נעם. לא אוהבת שמדברים בשמי "אנחנו הנשים" "כולנו הנשים" "אצלנו הנשים" ו"כולן אבל כו-לן עושות שעווה" גורם לי מאוד לא להתחבר לפוסט כי לא, לא כולן ולא כו-לן. אני לא.
      וגם אני לא נתקפת היסטריה לפני בדיקת PAP וזה מבחינתי בדיוק כמו ללכת לרופאת שיניים לבדיקה שגרתית. לא נעים אבל כחלק מהאחריות שלי על בריאותי. ואני מצפה לבדיקה מקצועית וליכולת להתייעץ בנושאים שקשורים בתחום מקצועו\ה (גם רופאת השיניים שלי וגם הגניקולוגית הן נשים) ולא לצחוקים ובדיחות.

  2. ponetium מרץ 3, 2012 בשעה 1:24 pm #

    עלית על נקודה מעניינת בנוגע יחס שיש עם גיניקולוגים.
    אני דווקא לא עושה שעווה. בשביל מה?

  3. אי הפניה לבדיקה יוני 18, 2013 בשעה 9:17 am #

    נטילת תרופות הרגעה לפני בדיקה גינקולוגית – אמצעי אפקטיבי בהחלט, בייחוד לרגישות שבינינו. לא הייתי מסוגלת לעבוד בדיקות אצל מומחים שונים, יש לי רופא קבוע, אך עדיין אני מתרגשת לפני כל בדיקה ועולים אצלי תסריטים שלא מהעולם הזה.

Trackbacks/Pingbacks

  1. התמונות מדברות בעד עצמן « האחות הגדולה - מרץ 4, 2012

    […] מה יש לנו עם הגניקולוג? (שרון אורשלימי, FEMINISTVISTABULLITIS) […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: